|
הוא עף לו ברוח ורואה הוא מילים, הוא אוסף מילה אחר
מילה
וצופה באנשים.
הוא קיים אך לא כאן, בעצם הוא כאן אך אינו קיים.
משמאל ומימין מלפנים ומאחור הוא נמצא לו בעולם ואינו
הוא לא חור!.
אז בעצם למה לו לזוז כאשר הוא רק מביט?
מילה אחר מילה לאסוף הוא מתמיד!
לכן הוא זז כל יום בלי שום בעיה, בכושר טוב לומר
יחסית לאדם שחיי מאה שנה.
אך שנות אור הוא עובר, איך 100 שנים לו הוא רק
סופר?
עם שלט קטן וראש, הוא נא לו בחלל, בין מקום וזמן הוא
זז כל כך מהר, אך הוא תמיד ותמיד! לעולם אינו
מאחר!.
א.א זוטון, 1.8.2001
"היי קוצ'י מוצ'י, מתגעגע אילך, שלא לדבר על כמה שאוהב!!!.
אוף אני כל כך רוצה לראות אותך כאן, כשאת איתי, לראות אותך מדי
יום ביומו ולהביע את רגשותי איתך בליבך.
|
עוד פעם לכתוב.
לכתוב על אדם פצוע, מאפיונר בצרה, גיבור אדיר, אונס, שתיקה,
אגדה יפה, שירה וכולי...
|
בעיר קטנה בברזיל, חיה לה משפחת טיירון.
זו הייתה משפחה דלה יחסית. האם הייתה מוריאנטה טיירון, האבא
נעלם לאחר שנולדו 2 הבנות המקסימות.
|
המקום: חדר הספרייה של משפחת וולסון בניו-יורק. משפחה טריה
עשירה, בעלי עסקים חוקיים שמדרדרים מרגע לרגע.
הצד שנשמע: הבעל, גרג וולסון דובר לאישתו, שרה וולסון, על מצבם
הכלכלי ועל מצבם של חייהם.
|
המקום:בית הקיץ של משפחת סורנטו
הדובר:המאפיונר טוני סורנטו, ליועצו אריק ג'רסון על מצב
"עבודתו" כעת. (אריק הוא אחד מחברי המאפיה).
|
דיברתי עם איזה יצור אחד...
|
לא רוצה לחיות עם אנשים שלא מכבדים אותי
|
|
|
להיות או לא
להיות, זאת
השאלה.
זוג נעליים
מפירות זכויות
יוצרים.
אגב, מאז
שיקספיר הולך
יחף |
|
