|
רון ישב וחשב מה לכתוב.
למרבה הפלא לא היה לו שום רעיון טוב.
אז החליט לחשוב מה היו כותבים עליו,
כל אותם האנשים שכל כך כל כך אהב.
הוא החליט שהם היו כותבים שאת רון צריך להכיר
ומעבר לזה, לא היו משתמשים במילים להכביר.
בכל מקרה רון אוהב לקרוא, פחות לכתוב אבל גם את זה
הוא עושה לפעמים.
תקראו ונקווה שתהנו, אם לא בכל זאת אשמח לתגובות.
איתן קטע את סופרמן ושאל "למה הצלת אותי?" בקול מעוצבן.
"מה זאת אומרת למה הצלתי אותך? זה התפקיד שלי, לשמור על
חייכם".
"אבל אני מפורשות אמרתי לך שאני לא רוצה להנצל!"
"נו ואני מכיר את ה'אני לא רוצה להנצל' האלה, הרי כולם רוצים
לחיות, פשוט לפעמים קשה להם למצ
|
כל מה שנשאר היה דוכן פלאפל, אהה, ודוד, המוכר.
|
אבל אתם יודעים מה הבעיה? שלכל דבר יש סוף. זה דבר ידוע, ואם
עוד לא הבנתם את זה, אז יום אחד כבר תבינו.
|
עד לפני ששה ימים גם אני לא ידעתי איך ולמה זה קורה אבל איכשהו
פשוט מהרגע שעלינו על ההסעה ועד שירדנו ממנה נעלם מאתנו כל כח
רצון עצמי.
|
בכתה ו' החלטתי לפרוש מקריירת הכדורסל "המפוארת" שלי.
בגיל 26 החלטתי לעזוב את החברה שלי.
|
יזכור אלוקים
את בניו ובנותיו
|
כי הרי זה כל כך מסובך
לנפשנו לרתך
את העובדה שחיינו יפסקו
אז חייבים לחייך
|
וירד אז הנער מן ההר האפל
אך ידע הוא למצוא את דרכו
|
והדבר הכי מעצבן זה שהוא מתייחס לזה כאילו לא אכפת לו. אני
יודע שאכפת לו, אני בטוח שהוא אוהב אותי לא פחות ממה שאני אוהב
אותו, אבל משום מה נראה לי כאילו הוא השלים עם זה מהר מדי
ובקלות מדי.
|
אין לי מושג למה זה קורה, מה שאני יודע זה שזה תמיד אותו דבר,
הכל טוב ואז ללא כל התראה מוקדמת בום.
|
קחו ילד בן שבע שמאז שהוא תינוק תמיד פחד מהחושך ואף פעם בעצם
לא היה בחושך. בגיל שבע תנו לילד הזה את הסיגריה שלו ותסבירו
לו שהוא חייב לעשן אותה רק בחושך כי שם לא יראו אותו ואם יראו
אותו אז יהיה רע מאוד.
|
|
באיזה שהוא שלב
זה נהייה קל
מאוד!
בני סלע, מאמין
בהתמדה, כנות
ובשש שעות שינה
מטכליות, מספר
על השיגרה
בכתיבת סלוגנים
מהכלא. |
|