צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

"איבדנו את חושינו והמציאות כבר לא לנו היא וחלומות טובים הם
בזמנים של רוגע. אסור לשקר ולהגיד: הנה הגענו לזמנים האלו."

חציתי את הארץ לאורכה, אך נחצתי לאורכי ולרוחבי. ביום הזה כמו
היטשטשו פני האנשים, כל חיוכי העולם כנמסים היו בערפל.
הלוויה. השמיים בכו. גשם ירד לפני ההלוויה. ענן ישב למעלה
מעלינו ובכה.

"צריך אותי", "למה?", "טוב צריך אותי", "למה?", "ככה ביי!".
חשבתי לרגע קטן שהיא אמרה "אתה עוד צריך אותי".
דיברתי בטון מונוטוני כזה, קר. התאמתי עצמי אליה, הקור נגע בי.
הסרט שראיתי לפני דקה היה המשך ברור לסרט שלה. היצירה שלה,
האמת הכל-כך ברורה וחשופה של היו

היום החדש כבר נגמר. עוד כשעתיים נותרו לו לחיות. הרופאים
אומרים, שהחושך קרב, אבל בשביל היום החושך הזה הוא אור. ושדות
שלחין מתכהים ונרדמים ברוח אפלולית מרגיעה. כבר החשיך בחוץ.
ומכונית עוצרת בחריקה פתאומית, ובלמים יבשים צורחים בצרימה
דקה. זיקוקי דינור בשמי

היום החדש כבר נגמר. עוד כשעתיים נותרו לו לחיות. הרופאים
אומרים, שהחושך קרב, אבל בשביל היום החושך הזה הוא אור. ושדות
שלחין מתכהים ונרדמים ברוח אפלולית מרגיעה. כבר החשיך בחוץ.

דימיתי שמישהו יורה לי בגב. חלמתי שהתנגשתי חזיתית בלילה קר.
ראיתי בהזייתי את דמיונות ההקיץ שלי לוחשים האחד לשני כקבוצת
זקנים. מתווכחים לא רוצים לשמוע. עצמתי עיניי ולפתע ראיתי
אותם, כדמונים מצומקים, שדים עייפים עם שיניים תותבות.

דילמות פנימיות אופייניות כל-כך למצבים כאלו, כשכמעט אפשר
לראות את הלבן של השני בעיניים, אבל הלבן הזה מלא בדם, נקם.
ונקם זה רע. "אם הכל רע וכולנו לא ממש טובים, איפה עוצרים או
שלעולם לא נעצור", הוא ממשיך לחשוב. "לילה של ייסורים,שיגמר
כבר"..."גברים לא בוכים".

כשקיבלתי את הסמ"ר
חשבתי רק עליך
על עיניך הכחולות
שלא הספיקו לראות עולם.

האשה המדומה כבר ירתה
את יריית ההתעלמות
ומין עצבות השתלטה עליה

האשה המדומה כבר ירתה
את יריית ההתעלמות
ומין עצבות השתלטה עליה

אני כותב לך עכשיו
שיר
שייתן לי איילות

יש לי קשרים
עם כוכב
מין דיבור מיוחד
של סוף אלול שם נולד

כתבתי וחרטתי על גב ידי,על
אבנים, רגשות שבהן רציתי.
כיסופים לרעד יד ורגל, וכל אחת
כמו גוף בפני עצמו. רעדי סופה
משתוללת בחורף, אשר פשוטים תחתיה נסתרים מפניה
כי יראים הם.

פוער תהומות כאב, לא בו
שמח מבריחתו הביישנית של העצב, לא שלו.
ואני אקום באחד מן הימים

אם רומו היה שומע הוא היה ודאי מתבייש
איך הפכה תבל לכוויה מוגלתית ואש

שבעת מדורי גיהנום
תעבור אז עירי
ואולי בשמינית לא תוכל עוד.