[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חלום
האיש, הדמות, שראיתי רק את גבה, ובכל זאת ידעתי מי זה, התקדם
קדימה כמה צעדים וכמו מהופנט פשוט הלך לעבר החלון ונפל. הוא לא
קפץ. הוא לא חשב פעמיים לפני שעשה את מה שעשה. אפילו לא התאמץ
להחזיק את עצמו פשוט הלך ועבר. עבר את גבולות מסגרת החלון.
וברגע שעבר הוא צנ

כשתינוק נולד הוא לא מודע לעובדה שיגמור את חייו בסופו של דבר
במוות. וכולם אומרים לצעירים שהחיים עוד לפניהם כאשר בעצם
החיים הולכים ומתקצרים בפניהם.

זכרונות
והיום... בדיוק כשהעיניים נפגשו ואני הייתי במקום הלא נכון
והוא היה שם אבל לא בזמן הנכון ונפגשנו. והמבט החודר הזה של
העיניים שלו הצטלב עם מבטי ואני משותקת במקום. אפילו להפנות את
ראשי לא יכולה, כאילו מהופנטת ממנו אבל אני יודעת שלא.

זכרונות
נוצר מצב לא נעים והם לא דיברו והיא לא רצתה לחזור על אותו
סיפור פעמיים אז היא שאלה אותו אם הם מדברים. הוא לא ידע מה
לענות. היו לו יותר מדי דברים על הראש. ואז הוא הפיל עליה כל
מיני דברים על אתמול על איך שרקדה ואיך שצחקה ונהנתה. אז היא
הייתה שמחה!

ביום למחרת הילדה עם מצבי הרוח המשתנים לא התקשרה. אפילו לא
השאירה הודעה או סימן כלשהו שיכול היה ולו רק לרמוז לו היכן
הוא עמד. ביום למחרת הילד שלא היה כל כך חשוב לאף אחד הלך. הלך
ואף אחד לא ראה לאן.

היא רקדה ונראתה מאושרת מתמיד. כל כך שמחה מבחוץ. אבל מבפנים
שבורה לחתיכות לרסיסים של דם. של כאב ואפילו שנאה מצטברת. היא
הסתכלה בו במבט שאומר הכל אבל מבחוץ הוא לא ראה כלום. ואת כל
השירים שרה לו. את כולם הקדישה לו וצעקה לו אבל הוא לא שמע
כלום.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה היא דבר ממכר
ומי שלא חושב כך, אז אף פעם לא אהב באמת
וההיתמכרות כל כך מסובכת ועם כל זה גם כל כך קלה
שלפעמים אני מסתבכת ולא יודעת מהיא אהבה.

אהבה
ואני אוהבת כשאתה
מחייך
ולא כשאתה עצוב. וכואב
לי
אוהבת כשאתה מנשק ולא כשאתה
חושב פעמיים.

אכזבה
אמת שראיתי
כיבתה את הנר
והחושך הציף
את פני החדר המת

יחסים
בין מזרח למערב
גבולות צפון ודרום

במדרגות
בין קומה ראשונה לשניה
נופלים אנשים, מקבלים מכה...

אהבה
כי אני...
כאן ולמעלה

דמעות
מרגישה את הכאב
מרגישה אותך עוזב

יבוא היום וההר געש שבוער מזה הרבה שנים יתפוצץ
וכל הלהבות יצאו החוצה וכולם יראו את כולם!

לפעמים הגעגוע והדיכאון כל כך חזקים
שאני שוכחת שאני עדיין בתפקיד של 'האנשים החיים'

טיפות של גשם אחרי הסערה,
דמעות של כאב בגללי ובגללך.

גורל
גן שעשועים נבנה ליד בית קברות
הילדים גדלים מעל הגוויות
ילדות קצרה ליד חיים ארוכים
ילדים צוחקים עם אנשים כואבים.

היום יש לי שברים
הרבה זכרונות, געגועים
הבונים אותי

אהבה
אבל מה יש
לו לא להבחין
כשהוא רואה

מצב
אור של שש בבוקר
מכסה את כולי בשמיכה

ביקורת
באתי
התיישבתי
התחלתי לחיות,
לחיות חיי רחוב.

בחדר נטוש לבד בדממת השחר
שומעת רק את קוללות הדמעות הנופלות על הריצפה

אולי תצלצל אלי עכשיו?
כל כך רוצה שתצלצל

הולכים ולא חוזרים הבייתה
כי בשביל מה כבר יש לחזור?
הרי במילא אין מי שידאג לנו
לא שם ולא פה

אכזבה
אין כמו היסטוריה שלנו
שתחזור על עצמה.

אכזבה
לסלוח?
על כל המילים שלך?

עננים מקרח וסופות חול גדולות
כיסו את פנייך, כוכב אור גדול

קצרצר
ובזווית זו אתה נראה לי,
בדיוק כפי שאני רוצה שתראה
כי בכל שאר הזוויות
אתה נראה בדיוק
ההפך.

אני ואתה
ושנינו מחכים
וכבר כמעט שכלום לא מאחד אותנו
אבל אנחנו עדיין מחכים.

יחסים
שיחות נימוסין עוברות מידי יום
שיחות של הרגל, דיבורים חוזרים של אתמול
וכל אחד פונה לחדרו, בכיוונים שונים
חיים מאחורי דלתות נעולים

ביקורת
תקן אותי עם פטיש ומסמר
כי מכונות מקולקלות זורקים

מכירה אותך ומכירה אותי
ויודעת שהדברים לא יסתדרו.
יודעת שאנחנו בכל זאת תמיד
נהייה באיחור של דקה אחד מהשני.

אכזבה
אור שנות חיי היה מלא בחושך
והשלגים והסופות לא שינו אף פעם כיוון

אתם החיים רוצים אותו
ובלעדייו אתם פשוט לא חיים

אינטרוספקטיבי
וגם אם הזמן יכה בנו קשה
אני יודעת שנישרוד
העתיד שטרם בא
העבר שכבר היה...

ספרי הפיזיקה מונחים באי סדר
והאבק הולך ומצטבר סביבם
והיד הנשלחת לעברם נעצרת באמצע
לדקת מחשבה על כל מה שהיה.

שואה
רק עוד כמה אנשים
עד הסוף, עד האחרון שישאר פה

ביקורת
אלו הם פנים
מאחורי מסכה

את כמו פרפר
באה והולכת
עפה ונעלמת
אף פעם את עיני את לא פוגשת!

כמיהה
הקולות נשמעות כרוחות נושבות ברוח
כמו הרוח הקרה שעוטפת את גופי
והקולות חודרות עמוק לתוך המוח
משתדלות כמה שיותר לשבש את כל המערכות

כי הבנה מוטעת,
גורמת לצעדים מטעים,
הגורמים להבנות לא נכונות,

בדידות
צל של דמות
צל נשאר מתקרב
צל של בן אדם
צל שלי מחפש את שלך

אכזבה
זאת רק עוד מחשבה
באור של שש בבוקר

אינטרוספקטיבי
שוב ימים של רוח סתיו ואני נזכרת
בסתיו של שנה שעברה

שוב ושוב ושוב
פוגשת אותם עיניים

נוסטלגיה
הגיעה הרגע בו הכל מאחור
שדות כותנה וכמה רחובות

אכזבה
שקרים
מיפייך
לאוזניי
מבריחים אותי ממך.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ביקורתי
שוב ימים של רוח סתיו ואני נזכרת
בסתיו של שנה שעברה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

צבע
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה




חזרה לעמוד היוצר הראשי
המציאות היא כלי
ספרותי


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/OrlyTsesis
יוצר מס' 9822. בבמה מאז 23/1/02 16:09

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאורלי צסיס
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה