|
ימי ראשון היו הימים הפחות מוצלחים שלו. כמו בכל יום ראשון,
הוא היה מתיישב בשמונה בערב בכורסא הצהובה-ירוקה שלו ( המסעד
כבר רעוע, חשב ) וצופה במהדורת החדשות. זה לא היה באמת משנה
באיזו תחנה הוא היה פותח, כי בשעה הזו, וכמעט בכל שעה אחרת
ביממה, בכל ערוץ היתה מש
|
היא, לא ממש מושלמת. קצת מושכת אבל לא עד טירוף. תמימה מדי.
שפתיים עדינות, סדוקות. אפשר לראות בעיניים העצומות שלה את כל
מה שהיא עברה...
|
היא תיקח את עצמה למטה מהר יותר ממה שאני אקח את עצמי.
|
היא עוצרת המומה. לא מבינה מאיפה בא לה הכוח סוף סוף להתמודד,
גם אם זה רק כמה מטרים ממול.
|
ניצני חיוך הופיעו והשפתיים התרחבו.
|
מביט בך צועדת בקושי צעד אחר צעד,
נלחמת בצמרמורת הייסורים הנוראה שלך.
|
היה לו מן קטע כזה: לכתוב על ילדות עם שמלות אדומות נוצצות
שקופצות מהגג.
|
מלאה ברחמים העצמיים שלך ואני כל כך שונא את זה. כל כך שונא את
זה כי
זה מזכיר לי את עצמי-שוכב על מיטה ישנה ומתפוררת-קשה.
|
חורטת על הקיר עם הסכין שלך ראשי תיבות
שאני כל כך רוצה להיות כתוב בהם.
|
את צווחת בשקט מילים
שלא
רציתי לשמוע באמת
רק קיוויתי שתאמרי
|
יציאה מהבית ביום
שטוף גשם
|
השתעשעתי במחשבה שאהבה צריכה אהבה
ונזכרתי איך
פלשת לי פנימה אל תוך
|
הרבה יותר נעים (שלא לומר סקסי) לקרוא לזה
רומן
|
אני אוהב אותך כשיורד הלילה
|
בוא נסכים שזה עניין של טעם
|
ייסורים-יחסים-דרמה מלוקקת במסווה של
מערבולת שחורה
ואין מסיכה או משכה לבנה (הכל אמיתי),
מייק-אפ טבעי בלבד.
|
לשמוע ג'אז
זה כמעט כמו לעשות
אהבה, רק בניגון
אחר.
|
התקרבי אלי ותני לי
להשיל ממך את כל
הדובים האלו
אחד-אחד לקלף אותם ממך
שלא יפצעו אותך
|
חלומות רטובים
על מחולות מיוזעים
|
מילים לא שלמות על
בהונות רגליי
|
הכל היה אדים
והמוזיקה התנגנה
|
בוקר לא מוגדר (בעליל), ריבה אדומה-אדומה על לחם שום
|
כשהודיעו לי שמתת, שכבתי על המיטה והייתי מוקף באנשים שדיברו
וצחקו בגלל דברים טיפשיים והכל נראה לי כל כך לא חשוב.
|
הוי, כמה רוח!
ולראייה---
עפתי.
|
הלוואי והייתי ספר שירה.
הייתי מביא לך אותי
ליום ההולדת
כי אין דבר יותר נכון
מלקרוא שירה
בערב
|
איזה תענוג
זה לקום ביום שבת
בבוקר, מוקדם (בסביבות שמונה)
|
קו יורים תוך שלושים שניות
ולהצליח לגלות כי ל
גדרות התיל
יש צורה של
לב
|
איך הייתי רוצה לחבק אותה
כמו שצריך (אני חושב)
ומרים את עצמי גבוה מן
הרצפה הלבנה
אליה
|
יפה יונתן,
יפה.
כמעט כולך בפנים.
זה בסדר,
כבר מוכר לי
המפגש בין גוף צעיר ורך
ובין קושיי שלי.
|
אתה כמו פטל
כשאתה נותן לי
לקטוף אותך. אין בך טיפת
אגסיות
|
יקירתי
מושכת משיכות ארוכות
במכחול עקשן
|
הייתי רוצה להיות תרצה,
בעיקר כדי להיות הבן של
אלתרמן
|
כשכתבת את האוקינוס על הקיר
|
אחרי שכולם הלכו, שמתי
אידית פיאף
בפטפון
|
אני יודע בוודאות שאני צריך
סיגריה.
|
האבסטראקט שלך
מעייף לי את המפשעה
|
נעשה סקס במבטא בריטי
שיהיה חצוף
מדגדג
|
כשהשארתי עליך סימן
אמרת שצריך להסתיר אותנו מאחרים וש
|
את זוכרת את המיטה הזאת ששכבנו עליה
ולמדנו את "החתונות שלנו", איך ש
צחקנו והמצאנו תיאוריות על
אבק ומקררים, בלי לחשוב
באמת
על זה שהכל הולך להיגמר
|
הזרמים שעוברים בהם הם אותם
הזרמים העוברים בנו
|
הרעידות שלך, בעיקר החלשות
|
הן באו אחת אחת
ודיברו את שפתן
|
השיירים שלך מטפטפים לי על הברך
וזה שורף
את מומחית בלגעת בי
|
בובה קטיפתית קרועה על
גרם מדרגות אנושי
קול נחנק בין ערמות עצמות
|
כבר שנים שלא שתיתי תה עם
ביסקוויטים
|
למה שלא תבואי ותדברי איתי
הגות
|
כשהיין האדום נשפך עליך לא אמרת מילה
רק שרבבת את השפתיים וצחקת
|
אתה
האיש הזה ש
מתפזר עם העט שלי
|
יש בנו את ה
טירוף הזה שנק-
טע
|
לפעמים אני תוהה איך היינו נראים ביחד
במסגרת של תמונה ישנה
|
מושכת את עצמה בסגול כהה.
מפדרת את הגוף בלבן חיוור.
נדקרת שוב ושוב מקוצים מחודדים
של פרחים מורעלים (כמות גדולה מדי הורגת)
|
את האורגזמה הכי טובה שהיתה לי קיבלתי מחבל מהודק לצוואר.
העוצמה הבלתי נלאית בזיפים ובנימים השתלטה לי על כל הגוף,
הרעידה, הרטיטה.
חתיכות מהחבל הזדקרו כמו שערות מפוצלות ודגדגו לי את הצוואר
בנקודה הכי רגישה,
כאילו מליון לשונות נשלחו במטרה מורבידית אחת: להר
|
בפרק הזמן האחרון היא הרגישה צביטה קטנה בחזה.
|
יושבים על יד שולחן עמוס קללות
נערות חיוורות נוצצות עושות תנועות מגונות
וסוגרות את השער. אמצע סוף היום.
|
בטח שאת יכולה ילדה שלי, בטח שאת יכולה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"קלאודיה..."
היא לא מבינה
שזה נגמר. |
|
