|
באת אלי כמו רוח סערה עשית מהפכה, כלאת אותי בשבי גופך -
ונעלמת, הותרת אותי המום אחרייך, אחרי מעללי טיפשותך, או בעצם
טיפשותי שלא נגמרת.
|
כבוד לא ניתן להשיג בכוח,
אי אפשר לדרוש
כבוד, אדון יקר,
ניתן רק לרכוש.
|
השלווה נוגעת בנחת
השקט טורף ת' דעת
בשאיפה לרוגע נצחי.
|
אבל לאהבה אין גאווה
ואין כאן את מי להאשים
|
אך תמיד
אין אותך
ותמיד
ויש
|
אני יודע שאת חולמת בי
אני יודע שאת מתגעגעת
|
אל תאבד בי
את הרגש הסוחף...
|
אני חיה לא קיימת
חיה שתמיד דוהרת
תמיד נפלט, תמיד נבעט
תמיד מחפש אחרת
|
עם צורך של הוכחה
לכולם, לעולם
שהיא ורק היא.
|
היית נכנס אל גופה העירום,
כמו דחפור הנכנס בקיר להרס
ואין עקבות מיום שעבר,
|
בואי נאהב,
נתחבק ונשכב,
בואי אליי.
|
כשחם פורח
כשקר נובל,
אני בובה שלך כשמזדמן.
|
הראש שלי, הלב, הנשמה
הכל לא מובן
|
גוף כבר אישה
נוגעת יש בליטה
ראש כבר בוגר
בוחר, לא מתערב
|
אלך לדרך אחרת
ואתה
תתחרט - לא שמרת.
|
אנשים חולפים
זורקים מבט
ורק אני יושבת
וצופה בהכל מהצד
|
בלי אף אחד
לבד
בגיל עשרים ואחת
|
היא רוצה לנזול
אך במקום צועקת
|
כשניסית, הכאבת לה
והיא עדיין נשארה שם בשבילה, בשבילך
ואז פגעת חזק והרסת - אותה
זיינת לה את הנשמה.
|
לטפס על ענן ולהיזהר
כי הדרך מפוצצת,
מלאה בהזיות
|
הייתי כאבן
בחצר האחורית של...
|
האם הגלגל מסתובב פעמיים
האם הלב סולח שבעתיים
|
לפעמים את יודעת זה כמו מלחמה
לילה ועוד לילה אותה הפגיעה
אמרת שדי שלא יכאב לך יותר
שממחר זה ייגמר, הסיוט הנורא
|
האלוהים שלי
ייקח אותי לטייל בארץ רחוקה
ומלאכים עם כנפיים
יימצאו בשבילי אהבה.
|
ואני, אני כבר מפחד
מהקול שאליי מדבר
שמבקש ממני בקשות
|
עכשיו הכל מתפרץ
עכשיו הן מספרות את הזמן
ת'זמן שעבר, כל הזמן שאני
|
זה קרה כל כך מהר
כמו פגז שהתרסק
והרס כל מה שהיה
|
כנראה שזאת את
באת לבקר אותי
בחלומות,
|
רעש של שקט
ממלא את החדר,
בדממה שצועקת..
|
צעדים
בסיבוב החיים
מתגלגלים
|
נוגעת בזרת אהבה
תהומית
חולנית לא מצויה
|
השתוקק יקירי
אל גופי הנשי
אל חומי הפנימי
|
והנה אני מולה
עומדת וכולי עירומה
בידיה הרכות את גופי היא אהבה
|
בתוכי ידעתי
שלא תאכזב
שלא תעלם לי
|
נגעת במקום שמעולם לא נגעו בו
הכאבת במקום שלא היית צריך
|
ילדה קטנה בוכה על החוף
אני לא אכזבתי אותה
היא ירשה זאת
|
ילדה מפוצלת
ילדה עם שניים
ילדה שמרגישה
כל דבר פעמיים.
|
בלילה מלא עננים שקופים
עם ירח שחור שלא רואים
ברחתי מהרגש
ברחתי ממך
|
ניסיתי לראות איך נראית
לראות אותך בזמן אחר
|
מתפלל הוא לאל
שלא יכבה אורו
שלא ישוב להיות
כוכב כבוי
בענן שחור
|
כבר אין מי שיאהב
המוזיקה צורמת
ואת כבר הלכת
|
והוא חוזר אליי הלילה
לכאב המוכר,
לאהבה שאבדה,
לזכר השנים שחלפו
|
את כמו ברק שנוגע ובורח
אותה זריזות אותה פגיעה
אותו הכאב בנגיעה.
|
שכל מה שאמרת,
הבל הבלים.
שכל מה שצחקת,
זיוף בפנים.
|
ילדה קטנה והיא חלשה
הכאיבו אחד הכאיבו שניים
ילדה גדולה והיא עדיין חלשה
שיתקו אז, עדיין משתקים
|
את רוצה ללמוד דרך אחרת
להיות כזאת שתמיד מחייכת
עם הרבה חברים ואהבה אחת גדולה
אולי זה יקרה לך שכבר לא תהיי שונה
|
על ילדה, נערה ובעצם אולי כבר אישה
שבסך הכל רצתה
לגעת -באמת!
|
ואת כבר סיימת את תפקידך
ואת כבר עשית את שלך והלכת
|
ומחר שוב אשקר
בפאב - את עצמי
ואת הוויסקי
|
רוצה לגעת בך
ברוך ועדינות
לאהוב אותך
עד אשר תלכי
|
להתקשר ולומר לך מילים
קלות ומתוקות
שיעלימו את המחסום הזה
|
שתיקתך זעקה
לליבי
חדרה עמוק
ופצעה אותי
דמעות פרצו מנשמתי
על כל מילה
שכתבת בשבילי
|
טהורה ויפה וגופך הצחור
לבושה בלבן
וקוראת לי לבוא
|
ולא יהיו שם אותם אנשים
רק דפוסים ידועים
|
חלב אימי אינו עוד
על שפתיי עכשיו
שדיה כבר לא יוכלו
לספק בי הצורך
|
אך בפנים נשארת
רכה וכואבת.
|
מסיירת לי
בנבכי נפשי
ולא מתמצאת
|
אמת לוחשת אהבה
כאב צועק קנאה
נגיעה פשוט אומרת
|
בתוך הסדקים שנפערו בי
מתוך הכאב הנורא
מתחילים הרסיסים
לעוף מתוכי
|
בלילות משונים
עם זאבים שונים
היא נחשפת..
|
רגיעה בסערה
מתנגש
לא נוגע
|
חשקת בי בטירוף
שקיים רק בך
|
נוגעת במקומות
שאיש לא מכיר
נוגעת במילים
שאיש לא יבין
|
האש צרבה בך,
את חותמתה
ואת מתרחקת,
מהחיבוק שלה
|
והעין דמעה
לנוכח הכתוב
והלב נצבט
פתאום הוא מרגיש שוב
|
מביא לך אהבה שהיא שלי
מעניק לך חום כשאין לי
רוקם לך חלומות..
|
בעשן שממלא ת'מקום
במקום כל אותן
נשמות קטנות,
|
אי שם בסלעים הרחוקים
היכן שהם יושבים כבר שנים
אי שם עוד ילדה רוגעת
|
מכל פינה לחייך ולזרום
בראש זקוף והבעה בטוחה ...
|
עיוורת הייתי
ואותה לא ראיתי
כשנתנה לך את גופה
|
עיוורת את עיניי
ולקחת אתך את השמש
את הדמעות חסמת
ואותי כמו פאזל פיזרת
|
חלמתי אותך בליל
בהיתי בדמותך ביום
וכשאתעורר . . . . .
|
ידעת לעשות לי
חשק לאהוב,
לרצות, לחייך,
להנות - פעם ידעת ... !!!
|
ברגעי הקסם הקטנים
שבך
רגעה בי נפשי
מנוחה לכוחי
|
נגע בעוצמה ברגש אילם פתח לרווחה ..
|
כשרדפתי אחר אותם צלילים
נזרקתי לזרם הדק שעטף אותי
אני נופלת שוב לאותה התהום
|
כמו ליצן שעולה על במה
את נראית
וכשנגמרת ההצגה..
|
רואה אותך
דועכת ונדלקת
מגמגמת
|
גאתה בי
רוח המוות
נגעה בי
|
ואתה קם בבוקר ומחייך לי
ואני רק רוצה שתישאר
שותה כוס קפה ולוחש לי
ואני רק רוצה אותך יותר
|
ראיתי את הכאב בעינייך
היה בהן כעס ועייפות,
ראיתי איך היא נעלמת ממך
לאט, לאט - התקווה
|
עכשיו אני יודעת
שאתה ואני
זה רק עוד חלום
שמישהו חלם
|
נודדת על החול,
מלטפת את האור,
מבקשת מאלוהים
רק עוד יום.
|
חייתי באשליה, בפנטזיה ורודה
שכאן בזה הרגע בפניי התנפצה
|
אני מורחת בידיי את הכאב
ומיד אחריו מציירת לי שביל חוצה,
חוצה את הבדידות,
חוצה את הפחדים,
|
שלושה שבועות של סם
נגוע בתןך מרקם
של כאב שחודר עמוק
ואין אותו לאן לירוק
|
את שאקח איתי
הכאב שחרטת בלבי
וכמובן הזיכרונות
רק משמעויות אחרות
|
והבבואה שמשתקפת מולי
היא לא אני
מי אני?
|
על הקיר
נותרה תמונה
והיא האחרונה
|
תורידי את החולצה
הזאת שלך,
תראי מה את מסתירה
|
כמו לשתות מים
שניקו רבים
כך רוויתי בצימאון
|
אנקה וצווחה של תענוג אין סופי -
התפרס לו לאורך ימים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אז תפסתי את
מיכלי, את
טושטוש, את
צפיחית הדבש ואת
זאת שאהבה את
התל-אביבי...
פשוט תפסתי אותן
מהקרסול והפכתי
אותן.
השניצל
הופך את היוצרות |
|
