|
כשחוזרים מקומה בהתחלה הכל נפלא, אתה לא מרגיש כלום, הגוף שלך
עובד, אתה רואה מה קורה סביבך, אבל אתה במן טריפ מטורף שאין לך
מושג איך הוא התחיל ואיך הוא יגמר.
|
ביום המיוחד של אבא כולם היו עצובים, אבל אף אחד לא היה עצוב
כמו אבא, קראנו לזה היום המיוחד של אבא, כי כשהייתי קטן, אולי
בן 4 או 5 אבא לא הסכים להגיד לי למה הוא עצוב , אז הוא אמר
שזה היום המיוחד שלו, עכשיו אני כבר גדול, ואני כבר בכיתה ב',
אז אבא הסכים לומר
|
לא היה אכפת לו לאחר לעבודה,מילא הוא לא יכל לסבול יותר את
המקום הזה
אחרי הכל,לא כל יום זה היום שבו אתה נדרס למוות על ידי משאית
במרכז תל אביב
|
יוסף אומר שהסמטה החשוכה היא למעשה בית קברות, "יש שם בית
קברות עצום, אבל אין שם מצבות, כולם קבורים אחד ליד השני בתוך
קבר אחד", הוא אומר שהוא הלך שם והוא ראה רק זבובים, לא פרפרים
לא ציפורים, רק זבובים
|
על גב הכיסא שמולי היה כתוב בטיפקס, "משה+ענבל= אהבת נצח", "כל
כך פשוט", חשבתי לעצמי, "זאת הנוסחה למשוואה הקשה ביותר
שנבראה, וככה, בארבע מילים הם סיכמו את זה"
ממש שנאתי אותם, את המשה והענבל האלה
|
בוכה על טיפות הגשם
על שמאבדות את ביתן בחורף הקר
בוכה על העלים
שנעזבים עם בוא הסתיו
|
האושר נמצא מעבר לפינת חדריי הלב
צריך רק לפתוח את הדלת
|
יום אחד אבין
אצרף את אותם דברים
ואראה שהחיים נפלאים
בינתיים אכתוב לי על אהבה
|
הוא לא רואה אותי עכשיו
ההוא שקבע שדווקא ד' באייר
הוא לא מתאר לעצמו
כמה אני מקלל את התאריך שקבע
|
מנקמות דם נלוזות באנו ואליהם נשוב
וצנחתי אל אפר וביקשתי רחמים,
ואין מאום בקירבו
אך עודני כאן ובעיניי קברים
|
אך עדיין, לא אוכל לקבל על עצמי
את התואר נרקסיסט
|
בשירים ישנים, מתורגמים מרוסית
מספרים לנו על עלים נופלים בשלכת
בצהוב, בכתום
גם באדום
|
כמה ששנאתי את החורים בקיר ליד החדר שלי
החורים מהכסא גלגלים
כמעט כל פעם שנכנסתי לחדר, בסיבוב מהמסדרון, קעקעתי זיכרון
נוסף על אותו הקיר
|
בקשו מאלוהים שיתן לו להבין כמה זונות הייתם,
בקשו מאלוהים שיתן לו לשנוא אתכם כפי ששנאתם את עצמכם
בקשו מאלוהים להישכח
כמו לא הייתם מעולם
|
כשאקום בבוקר ואהיה מישהו אחר
אני לא אשאל את עצמי "למה"
אני לא אענה לעצמי "ככה"
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מה הסיפור של
המוניות האלו,
כל הזמן הן
מפגינות! |
|
