|
אפרת.
ילידת 1984 -.
מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה...
אוהבת בעיקר:
קוים מדויקים
לנקות את הרסיסים
לא נוגעת
"משהו נשבר מבפנים" המלצת המערכת
"יותר שלם" התפרסם בהוצאת שורות.
אני זוכר שהיא התגלגלה מצחוק וכל הגוף שלה רעד כשהיא אמרה"עזוב
אנחנו כמו אחים מה הקטע?" ואני החזרתי לה מין חיוך נבוך
וגמלוני "כן אה" זה היה בשלב שעוד האמנתי שהחיוך שלה ינצח את
הכל.
|
אהבת אותו בלילה
כי לא נגלו אליך פניו
המלאים בשקעי העולם הזה.
|
הייתי קרובה לוותר על האושר
אני אומרת זאת בכנות נדירה
להדביק הרבה יופי,
בלי ריח של ממש.
|
ואיפה היית אתה
כשדות החמלה נקצרו
ושעה אחרונה ירדה על העולם.
ואיפה היית אתה כשמישהו חיפש אותך כל כך חזק
ונותר מבויש ונכלם
|
אלו השעות אשר הפרידו בינינו
שעות של געגועי נדודים
|
אל תשאלו אותי על אושר
כי לא ידעתי איך לאחוז בו
והוא חמק לי ברגע אחד פתלתל
מה את מחפשת,שאל
|
אתמול ברחוב הרגשתי מיוחדת
פתאום באה מין רוח שכזאת
רסיסי מטר
|
לפנות ערב השקתי את זרעי האמונה
רציתי להדליק את האורות למען
לא יכבה
זיוום של הכוכבים.
|
אולי לא הפסקתי לכתוב
התחלתי לדבר אליך
וזה כמו
לכתוב את עצמי
|
ולרגע אחד דמיינתי אותה שוב
קוראת לי בקולות של ילדותי
אלו שלא נמסכו במרירות
ונותרו צלולים מוארים
|
זה כל מה שיש לי לתת
אותה עצבות סוחפת
אל תיגש
אל תתפתה להתקרב
|
יום אחד תתעוררי ותהיי מאושרת
כל מה שהכרת יתפוגג אל הירוק,
מכוניות צהובות ברחובות ענק מסרט
יעזרו לך להבין, אין טעם בעמוק.
|
בואי תכירי את אור השמש
יש יותר שלם שם בחוץ
רק תכיני תרגליים
הדרך ארוכה.
|
אני עוד שומעת את הקול שלך
מהדהד בחדרי הבית
ויש ריצה במדרגות בערבי שישי
|
רציתי להושיט יד,לגעת
ונזרקתי אל תהומות
|
לא חזרתי מן המסע הזה
זאת אשליית גופי אשר חזר
|
אני מותירה את האותיות
מרצדות ועקומות
את המיטה סתורה
מי שיבוא מחר
יהיה עד
|
איך שישבתי שם זרועה בכוכבים
מביטה בלילה החם
שהותיר אותי שקועה באיזה רגע
קרועה באיזה עולם...
|
שעות של אמונות התנפצו לי במרפסת
חשבתי שלא אוכל
לנקות את הרסיסים
|
רק קבצן אחד שנעליו קרועות
ישים לבו ובקנאה יביט
|
מותר לך כבר לבכות
אף אחד כבר לא משגיח
למה עצרת את עצמך
הגיע הזמן כבר להניח
|
אני מרחיקה אותך מחיי
אקח הכל פרט לכאב הזה
להיעלמות הסערה
|
משהו נשבר מבפנים
איזה תחושת בגידה לא הוגנת
וכרסום של חשש ורחמים עצמיים
החלה בקירבי מכרסמת
|
ישבנו ערב אחד ונדמה היה שהנה
חזרה יפעתו של העולם
|
היו פעם רגעי קסם שכאלו,
יכולתי לגעת
למשש
|
בשורת האיוב, ערב שבת
ספק אם ידעו הם.
|
אמרת את מה שאמר לי ליבי
בתוככי החשכה
|
הייתי צריכה לצלם
אושר לא חוזר פעמיים
התיעוד אולי
מביא מזור
לנשמה
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
"מה עושות
האיילות בלילות,
הן פוסקות את
רגליהן
הגדולות...."
לאה גולדברג -
דראפט ראשון
מעזבונו של
אספן |
|
