|
"די משעמם שם" הוא אמר בפשטות והמשיך לשתות בשקיקה את התה
צמחים שהכנתי לו "משעמם בגן-עדן?" שאלתי בפליאה "כן" הוא ענה
"אבל את תאהבי את הדילר שלי, קוראים לו ביילי" אמר ולקח עוד
מהעוגה שהנחתי על השולחן "חשבתי שמתמסטלים כדי להגיע לגן-עדן"
|
ידיים מוכרות מחבקות מאחורה את המותניים והלב שלי נצבט, פעם
הוא היה נצבט מזיכרונות, היום גם הצביטה עצמה היא רק זיכרון,
דה-ז'וו, פעולה אינסטינקטיבית.
|
"אני לא יכול לרצות אותך". במשפט הזה אתה הרחקת אותי ממך מרחק
של כמיליון קילומטר, ממש יכולתי לדמיין את עצמי נשלחת במהירות
מטורפת לקיר, את הכסא שלי עף כמו כסא מפלט.
|
היא בבייסיקלי לא יודעת מה לחשוב, בעיקרון הוא הגירסא הגברית
שלה, רק במודל משופר. הוא מוצא אותה חמודה, קצת מנסה יותר
מידי, ולא ממש כוסית, אבל בהחלט אינטילגנטית, למרות שיש איזו
כבשה שמציעה לו הצעות מגונות באי-מייל, אולי הוא יבליג.
|
את לקחת את התמימות ממני, לטוב ולרע אני כבר לא נאיבית. כבר לא
מקבלת את הסובב אותי כמובן מאליו, כבר לא מסוגלת להסתפק
בגירויים (יהיו אשר יהיו) שסביבי, ולכן גם מאוכזבת מהכל
דרך-קבע.
|
הקיבוצניקית, האופטימית, בהירת השיער עם הפרצוץ התמים, והבחורה
המלנכולית שכולם פחדו ממנה שכבו זו ליד זו מחזיקות ידיים
ומרגישות הכי קרובות בעולם, לא היינו צריכות להכיר, כבר הכרנו,
כבר ידענו כל מה שהיה צריך או חשוב לדעת.
|
את תנסי שלא, אבל תתחילי לבכות ואבא שלך יחקה אותך כמו תמיד,
מה שיגרום לך להישברות טוטלית.
את תרוצי לחדר שלך ותבכי עד שלא תזכרי על מה את בוכה, את
תיכנסי למקלחת ותישארי שם עד שגם השמפו וגם הכאב ישטפו ממך
הלאה לביוב איפה שנמצא כל מה שהוא בגדר גועל-נפש.
|
רק למחרת התעוררתי לתוך המציאות הכואבת של לא להיות שלך.
אומרים שדברים שנאמרים או במקרה שלי נכתבים בלהט הרגע כמו
ירידה, או התפרצות זעם הם הצעקות הכי כנות שהלב יכול להשמיע.
|
ניסיון ההתאבדות שלך לא הצליח, כולם שמחו והביאו לך בלונים
ושוקולדים לחדר בבית חולים בו שכבת חודשיים.
|
היא תמיד נשמע אנטיפטית ומתנשאת, כי זה מתאים לפריקיות שלה
לבגדים השחורים לשחור בעיניים שתמיד נמרח, לבחורים ולבחורות
שהיא מזיינת. זה הכל מתאים.
|
לפתע רעש ופגיעה באחורי המכונית זעזעו את רוי ואת "ג'ני"
הזקנה, רוי התעשת, בלם ורץ לבדוק מה קרה. ליד המונית שכבה לה
בחורה, ערה לגמרי וגנחה בכאב, רוי התמלא אשמה וייסורים, הוא
הרים אותה בזהירות והשכיב אותה במושב האחורי
|
הסדינים היו אפופים ריחות שאז עוד לא ידעתי שלנצח יקוטלגו אצלי
כריחות של "סקס" אני כבר יודעת שנוזלי הגוף השונים והבל הפה
הרווי אלכוהול הם שהיוו את אותם ריחות משכרים. אלו היו הריחות
של רותם ואחרי שהוא נפרד ממנה של עופר, זיו, אילן, איסאר, זקי,
דניאל
|
התלבשתי, נעמדתי ממש קרוב לקצה והבטתי למטה "זוזי משם את עוד
תפלי" הוא אמר וצחק המשכתי להביט "אתה יודע דניאל" לחשתי נושמת
פנימה את הגובה "לפעמים אתה עומד על קצה של צוק ואתה קופץ, אתה
קופץ כי נמאס לך לפחד. אתה קופץ כדי לדעת איך מרגישים
כשנופלים"
|
לבד בחדר לוחשת שקרים
קירות לבנים עירומים
|
גל על פני המים
צפה עירומה
חשופה לרוח
רחוקה מהאדמה.
|
ימים כחולים
קור שמרעיד את העצמות
הערפל מעלים
את כל מה שעדיף לא לראות
|
ברוכים הבאים
ללילה בלי כוכבים
אני מבטיחה
להישאר פה ערה לצדך
|
ובלי להתכוון למדתי שיעור
על אהבה חסרת סיכוי
על פשטות וחלומות
על הרצון להידמות.
|
אתמול היה נורא בסדר, שתיתי לאט, הזדקנתי מהר והיו לי שתי
צמות.
|
שקיעות של מדבר יהודה הם רק שלי ושלך, כולם צרחו ועסקו בבישול
ארוחת ערב, רציתי להגיד להם שאם הם לא ישבו רגע בשקט ויביטו
לעברה, היא תהייה סתמית, זה מה שתמיד הסברת לי. הם הרסו לי את
השקיעה.
|
ממש חם בחוץ, ולמרות שכל יום נעשה יותר חם, אני מתעקשת להתלבש
לפי התחזית שאומרת שהיום ירדו הטמפרטורות ויהיה מעונן חלקית.
יכול להיות שבאמת נהיה יותר קריר, אבל אני בוערת ורועדת והכל
בו זמנית. אולי אני אלרגית לסתיו, אם אפשר להגדיר את זה סתיו
|
אני צריכה להיגמל ממך. לא להתרחק קצת, להתנתק... לא להיות
זקוקה לך, לא להרגיש שאני צריכה אותך, אתה הסם הכי רעיל
במערכות שלי.
|
אני זוכרת את הפעם האחרונה שנתתי לעצמי לחשוב עלייך, זה היה
בסוף הקיץ לקראת היום הראשון ללימודים, אני זוכרת שאמא שלי
קראה לי שרמוטה ואמרה שחבל שנולדתי כי אני בושה לה ולאבא.
|
בפטיש צרותייה הגדולות איסאר חצב ממיה את האור שהיה שלה לגמרי
בניגוד אליו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אנחנו נשטלת על
העולם!
הדיסלקטים
המגלומנים. |
|
