צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

עוד פסח ללא גפילטע ודודות.
דווקא היה מתאים לי משהו מנטרל,
משהו מחמם מארצו של קוונטין דורווארד,
עם חותמת הרב הראשי של אריאל.

אני רוצה פטמות דוקרניות. אולי
אתקע בהן מסמרים.

כרית שהותקנה ממה שהיה
חולצתה הססגונית ביותר של אמי
בשנות השבעים,
מזכירה פיצוציה מפוקפקת
המוכרת שוקולד, במבה, קולה
ודיסקטים קטנים להתקנת תוכנות פסיכדליה.

כל אחד שוכב עם אבן בפה,
אבן על הבטן, כמו צדיק גלילי.
במקום הזה הקפה קופא.
המקום הזה יהיה פעם שלי.

וזאת יאמרו ילדינו, החרדים לגורל תמימותם:
"עזבונו מהעברית. כל אחד מרגיש לידה מטומטם.

טקס חילוני צנוע בחורשת הזית הנחמדה.
מה שאפשר - להשתיל. כל השאר - למדע.

יוקו היקר,
יכולתי לכתוב עליך בליריות תהומית

עכשיו, ילדה, התיק שלך כבד.
עכשיו האוטובוס שלך יורד
ברבע נצח בין משוריינים
לקראת הים, ומהסבים - לנינים

לקום בבוקר, לנגן, לצרוח ולמות בערב.
אחרי אחת-עשרה מיתות הייתי כבר מגיעה
אוטומטית לשמאל הקיצוני. לכתבות של מיברג. הרס
עצמי זה לא כוס הבירה שלי. ולא שאני גאה

בזה, אבל מעולם לא הייתי אופטימית.
במקרה הטוב - סתם מאושרת.

המוזה שלי היא גבר צעיר עם חזה שעיר,
משקפופר ואתאיסט, ושיהיה נודיסט,

נולדתי שיכורה כבישוף של דאבלין
בחגו של פטריק הקדוש. הו פטריק,
הקדוש עם הכבד המפורר בעולם!
לא רע, יחסית לקתולי.

"העולם השלישי?" "סביבי." "הבא?" "רק בעל כורחי."
"מתי תפסיקי?" "כשג'ימי הנדריקס ואנוכי."

רק בעשר שנים מבוגרים ממני.
אבא כבר בהיונדאי, אמא עדיין באונו.

הם עומדים בשורה
כל בוקר מחוץ לגדר,
כמורדי כיכרות
הממתינים בשלווה לשוטרים,
ואינם
מדברים ביניהם רומנית.

במקומות כאלה מתחילים ספרי מדע בדיוני רוסיים
לילדים הטובים של שנות השמונים,
שעדיין מעדיפים את מרחביה הריקים של הגלקסיה השחורה
על פני נוכחות אלוהית.

יש ערים בתולות: עם המון מקומות קדושים.
שם גרות בתולות שחוסמות כבישים.