|
אני כאן. אתם כאן.
אפשר להתחיל.
אני עוד לא משוררת
המילים שלי הן רק גיהוק בלתי נשמע
גיחוך של קהל לא אוהד
|
בלילה אני מתעוררת
מרעש המיית מנועי מטוסים
הגיע תורך, אומרים לי
|
הבדידות עולה מדרגה
ואז יורדת בהיסוס
ואיש כבר לא בא לבקר
|
הדברים הפשוטים
כמו לשכב על מיטה שאיננה שלי
לצפות בנמשי השמש המהבהבים
על הסדין, משחקים מבעד לצמרות
|
לשירים אין קדושה
אני כותבת אותם וקוראת אותם
בדרכי
|
את עץ משפחתי
הקימו נשים כחושות
ניצולות טבח ורעב
|
עקבותיי המתפוגגים
עולים ודוהים במדרגות
זר שמע אותן מבעד
לדלתו הנעולה
|
פעם אהבתי ברדלס
זה היה לפני שנים
כשזה עוד לא היה מקובל
|
נהייתי צל של עצמי
איך מלביאה נמוגתי להיות חתול פחים
|
לשולחן הערוך אין זין
כמו שלמיטה הפשוקה אין כוס
מי כבל אותנו למיניות הבזויה הזו
|
שירי אינם רואים אור
או מקבלים אוויר עולם
הם ספונים בחדר ביטחון
כשבחוץ מיללות הנוח'בות
|
שירים הם כמו ילדים
מוזנחים, מוכים וכל העולם חופשי
להתעלל בהם
|
בלילות אני רוקדת במטבח
לאור ניאון
מתמתחת
פורשת זרועותיי
|
יש לי שכן
שמאז השבעה באוקטובר
הוא בן-אדם אחר
|
מעשנת במרפסת את
אוטסטרדת העיר תל אביב
כמו מנצחת מלחמות קטנות
|
שקית הזבל נקרע
ה
והיא מת
חי
לה
|
|
|
הדגל של איזו
מדינה הוא ירוק
לגמרי?
פה גדול, מילים
אחרונות. |
|
