|
שאריות.
זה כל מה שנשאר ממנו אחרי שסיימתי איתו.
כל הרצון הטוב, כל הנדיבות ששפעה ממנו, הכל החליא אותי.
מה אני אגיד, עד מוות?
|
"מה קרה? אתה נמצא פה יחד איתי כבר חודשיים ורק עכשיו אתה נזכר
לשאול מה קרה?", צעקה ג'ין כבדרך אגב תוך כדי חיפוש בין
הקופסאות קרטון והשימורים. זה כבר חודשיים שהם נמצאים שם
במרתף, כלואים כמו חיות בכלוב חסרי כל הבנה מה קורה בחוץ, חשבה
ג'ין
|
בנסיון נואש לצאת מזה
את סוגרת עיניים מרימה ידיים
|
אדם בדיכאון
פשוט לא רואים את זה
כי הוא לא מרגיש את זה
אבל הוא יודע את זה
|
מוסיף עוד מכה
מחסר עוד חוליה
מעייף את אותה
מדינה שכשלה
|
עוד בית לסיפור ההזוי והגמור
לגימה נוספת ולבטח הפסקה
|
יושב כותב לי על שיחה
שמעולם לא קרתה ואולי כן הייתה
|
הפסקתי ושוב התחלתי
בזוית רואה מה שכתבתי
על שלום וצחקתי
|
how do i start
start a song
a disk
a relationship
after i do all that
how do i start ending it all
|
love is not just a feeling
of course it's so much more
|
used and abused
give me just a sample
of what we used
to call love
let me know when it starts
but when it does
it always comes in parts
|
forever it will wait glowing
for the ones who seek it
but not for you
|
understanding suddenly much less
the desolation grows
in a moment the emptiness fills me up
i was then alone
|
soothing was your light
but that was all
its not enough
for what you deserve
|
just take the gun
take and hold on
taste the lead
this must be the end
|
can you tell the difference
between reality and this
|
fly high above the red sky
rise above them all
show them theres fear
nothing but fear
|
you are just like beautiful music
painful
let it end
but not like this
how can i make you feel once more what we had
|
love crossed our lives in the center of the chest
love crossed our lives in the center of our chest
|
remember the times
all vanished
tears and smiles
|
i want more
more than you could ever give
this might be cruel
but thats how it is
i want love
|
the day i'll stop the world will know
the day you'll start i will not show
the day will come that i will go
meanwhile lets settle for what we know
|
all is still undone
our paths are not yet gone
the bitterness in you
will quiet like the silent dew
|
all is still undone
our paths are not yet gone
the bitterness in you
will quiet like the silent dew
|
sad is still to come
love is still to come
don't give up
sad love is still to come
|
close your eyes again
if you want to see me in pain
close them for the last time
only open them after you lose yourself
|
sometimes things must end
so just smile
just smile for today
|
reconcil the truth
uncoil the lies
closer than what i thought
you were always here
in my grasp, but i have lost
|
when you are standing
right in front of me
my hands are shaking
what am i suppose to be
why are you trembling
come a step closer
because you have no idea
what its like to be me
|
fake smiles you put on for cover
without them your truth will shine
never bother i will only fade
and time will pass on by
|
לפעמים אנשים מסתובבים
מסתכלים רואים בוהים
בעולם דרך זכוכית דקה
ישרה כפלס נפשם להימלט
|
איך חושיי נתחדדו
שערות ידיי נזקפו
עיניי נפתחו במהרה
|
הסיפור נגמר לפני שהתחיל
יד לקח את ידה הישיר מבט ודמם
אלם אילם הוא זמזם לעצמו, שר ונגמר
זה נגמר לפני שעוד זה התחיל
|
לפעמים בעת מאבקים
סותרים שזורים כאבני חצץ
מתהפכים מתערבבים נושקים ונושכים
סערות וחולות קיץ מבשילים לכדי טשטוש
|
פעם האושר היה מקיף אותי
כתחושת אור חמימה ענוגה ותמימה
|
האבידות / כבדות מנשוא
הכדורים / חדרו שקעו לגופי
הרחק הרחק / שט
על ים / אלכוהול
|
עכשיו, בפעם השלישית
הדמעות כבר כאן
ופשוט אין לאן
איבדתי אותך, כך
|
כמו בניין כך גם שיר
נבנה במדרגות
נבנה בירידות
|
אם הייתי יכול
הייתי קוטף למענך
את כל הכוכבים ומשאיר
רק את הירח העמום
|
אדמה חומה קרה מזמינה
חורשת עצים חורשת מתים
|
אש אצבעותייך תכרוך ללבי
יסוד אחרון לבניית אימפרייה
|
הרוח שמשיבה את סוף דעתי
דעיכת השלכת ונטפי העלים
|
המים שקופים כחולים רחוקים
צלילות דעתי תסרבי לקבל
|
משחזר משפטים מזכיר שנים
ואת את פרצופך אל רקיע לח שם בוהה
מצטטת "שם לוהט ירח כנשיקת טבחת"
|
אבל זה מה שנכתב
מתוך חוסר מודעות
מתוך שינה עמוקה
|
ילדים צוחקים ואז לומדים
עושים חזרות ואז מופיעים
ילדים חיים ואז מתים
באותה קלות ואף ביתר מהירות
|
חלומות שנמוגו לתוך המציאות
שירים שרמסו אותי כעפר
|
יפהפייה ששערה שחור כעורב,
פיך אדום כדם ועורך לבן וצח, כשלג
את השלגיה שלי, הנסיכה מהאגדות
|
הרגע תפס אותי לא מוכן
מרגש וזורם
כרוח על פניי
|
עם כזה ניכור / לא התמודדתי
עד קצה נפשי / התהלכתי
|
לבד בין רבים
יורה וכותב נכווה וכואב
עושה ועוזב הוזה וכדור אחד נותב
|
בעצימת עיניים פתאומית
מגיע הרגע בו מבינים הכל
ובפתיחתם הרגע נמוג
|
כחכוך גרוני מכאב מתוק
של הנאה צרופה מציאות מרה
|
להמעיט במילים / להחדיר רגשות
מחשבותיי חודרות / חוזרות ונישנות
לא תדעי מנוח / סיפוק
|
ולפעמים כשעל גדות נהר עומדים
אז רואים
|
כולנו באים משומקום
הולכים לאנשהו
|
לילות לבנים לילות שחורים
אף פעם לא באמת
ישנים
|
עכשיו כל שנותר ריקוד אחרון
עוד רגש אחד לדמיון
עדין נעים אחרון ומוזיקה
כחלום ביום ראשון
|
קם בבוקר סוגר ת'עיניים
מושך שמיכה מעביר תחנה
חותך נתיב מראה מרהיב
|
ירח כסוף שבגופך מתמוסס
משאיר בי צלקות לעוד ערב גוסס
עוד אהבה רומטית ושוב אכזבות
משאירות ממני חלקים לעוד אהבות
|
אז כך זה עובד
זורם ומפתיע
כפגיעת קרחון
או נשיקה מביכה
|
בנשימה אחת סגרתי גורלות
זיכרון ישן על קסם שנמוג
|
משאלות הנחנו בצד
כשמיכה חמימה שנשרה
נשארנו מחובקים
מחוברים ומתנשקים
|
ההחלקה הזהירה
תמיד על הקצה
כלהב מחודד
|
מרעיד אצבעות ומורט שיערות
מכאיב מאחוריי העיניים
ומשאיר אותך לגסוס
|
לפעמים כמו שרוכים
גם קצוות קושרים
|
כבלי מתכת לא היו עוצרים בעדך
לפלח את גופי לחתיכות בשר
חרוכות חתוכות הומות תהייה
|
כקרן אור בעיניי
ידייך ילטפו את פניי
רגלייך יצמידו אותי אל גופך הלבן
|
וכך אני מוצא את עצמי
עומד על פסגת צוקי האהבה
מביט אל שקיעת העולם
מעבר לכתיפה
|
לצון הגורל צחוק שפל כלענה
עיניי הטרוטות כליבי המבותק
התעטה כוחות חדשים למלחמה ישנה
|
איך פתאום היא פרחה לה בתוכי
כמו מפלס ישן ועזוב
כמהה לשוב
כחלום רטוב
|
אמרתי לה שדבר לא השתנה
אותה אהבה ואותם רגשות
הזמן עשה את שלו
הפגיש והפריד
|
עוד שיר כנראה מאכזב
מחייך לעצמי
ויודע שרק לי
יש רגשות לדמיונות
|
פסטורליות של אושר
מעורבת בדמעות יגון
|
רוח מעיפה אותי לא משיבה
מהדהדת איפה עמוק בפנים רוגמת
אבנים דרכי אפר אל אי שם
|
כבר שעות שהעט מילימטר מהדף
דקות ארוכות אינסופיות ועדיין לבן
רק פרצופי שוכן עליו
|
ואין עוד מילים, אך הרגע אינו מאפשר. חריקת שיניים ובלימה
פתאומית אני מרגיש צורך לומר לך את כל אשר ליבי חפץ לאמר. משום
מה, שום דבר לא יוצא מפי אחרי העצירה. אני איני יודע מי אני,
אך גרוע מכל, איני יודע מי את יותר
|
Every relationship is built on attraction. The first kind is
emotionally and the second is physically (or the other way
around?). You need both, always both. You see, relationships
are like a puzzle.
|
אנו נבנים על חלומות
אנו מרגישים רגשות
אנו משלימים עם תוצאות
אנו מודעים למציאות
אנו שרים בלחש
אנו מצטערים בקול
אנו רואים את הברור מטושטש
|
דריכת הרגל בשלולית המים השקופים
פתיחת המטרייה לשמור על יובש הנסתר
החמימות שוב חוזרת בדרכים שונות
התמימות שוב נקרעת בדרכים משונות
|
הגעגוע העמוק שקיים
המילים שאף פעם לא באות
השורות שנכתבות במקומן
הכוונות שנאמרות בלחש
הרגש שמוסתר היטב בין המילים
|
תכלית האופק הצפוי
הנפילה שקרבה לבוא
הסדקים שנפתחים ביננו
הבלבול הגובר כבר כואב
ולמרות הכל אני רק אוהב
|
הסיפור כבר ישן נדוש וחסר חרוזים
התו שמוקש כנראה פעמיים
לקחים נלמדים על ידי אותם טעויות
חוזרים ומכים כענף יבש
|
צילום טבע עם פוג'י דיגיטלית A310
|
מי צריך יותר מחרמון אחד במילא...
|
תחנת אוניברסיטה, מבט דרומה...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
