|
משנכנס אדר מרבים בשמחה
וחג פורים מופיע במלוא הדרו
כל מסיכה כבר צוהלת ושמחה
ומי הוא אשר המלך חפץ ביקרו
|
אצלנו כמעט כל אלוף במי"ל
הפושט מדים ומרוקן תרמיל
מחליט לכתוב ספר מלא תמליל
שלא שווה אפילו מיל
|
כשהרוח בחוץ נושבת
כמה טוב לשבת
בתוך משפחה אוהבת
|
אומרים לי,
את אישה חזקה
תתמודדי!
אם תיכנעי דקה
|
ברכי נפשי את השם אלוהייך
על הטוב והרע ששלח אלייך
על ידו הפתוחה והאדירה
במקום ליטוף נתן סטירה
|
פתאום הוא נעלם
לצד שני של העולם
משמח את כולם
|
העצים בשלכת
כמו עמדו מלכת
והעלים בצהוב
כמו פסקו מלאהוב
|
תראו את הצב
על מקומו ניצב
נהנה מהמצב
|
לפעמים אנחנו לא שמים לב
איך שהזמן חולף
ומתחילים להרהר
מה, כל כך מהר?
|
עם הלב
שליד הריאות
שבתוך הצלעות
בא הכוח
|
לפעמים יוצא לי לכתוב בחרוזים
דברים ממש נורא מרגיזים
כמו אנשים המדברים גבוהה גבוהה
אך יודעים לעשות רק אה, הה ,הה
|
חשבון הוא מספרים
שלמים או חסרים
להוסיף + או להפחית -
כפל x חילוק : ושארים
|
איכה עצמתך את עינך
עת קמו מרצחים על בניך?
איכה תחריש ולא תקום הדם
של כל אלה אשר קולם נדם?
|
איך אפשר לשכוח
שהיו גם אהבות
שהיו גם כואבות
שהיו גם נכזבות
|
משנכנס אדר מרבים בשמחה
וחג פורים מופיע במלוא הדרו
כל מסיכה כבר צוהלת ושמחה
ומי הוא אשר המלך חפץ ביקרו
|
סיפור קצר בחרוזים
בהחלט בלי להגזים
על בועז ועל אלה
הנכדים של סבתא ללה
|
שורו הביטו וראו
אלה לכיכרות יצאו
ברגשות זעם שאגו
ובכל לבם שנאו
מלחמת אחים נשאו
|
ולמה? ומדוע? ועד מתי? לא נפסיק לשאול
כי בעצם אין לנו ברירה
הלא אנחנו עם הבחירה
|
סתם יום אפור של חורף
מיד הפניתי לו עורף
כי גם אם רטוב וקר
כולנו בבית וזה העיקר
|
כי מתוך עזות המצח
נולד הרצון לרצח
וליום זיכרון לנצח
|
היום אני כועסת
מילים לא מכבסת
יורה בצרורות
לעבר כל הצרות
|
שוב נשמעת הקינה
ברחבי המדינה
אומה גאה ראש מרכינה
בכאב, זעם וטינה
|
רציתי רק
שלא להיות לבד
ללכת יד ביד
עם עוד אחד
|
כן, ככה החיים ממשיכים
בשמחה, עד מאה ועשרים
ובינתיים נמשיך לשאוף ולנשוף
ושוב לשאוף ולנשוף, יופי
|
שלום מתחיל בכבוד ובאורך רוח
לכל סממן של שונות
כיפה, כאפיה, תרבוש או ראש קרח
מילת הקסם היא סובלנות
|
תחזיקי מעמד
שרגלך לא תמעד
עוד כמה שנים
עם חיוך על הפנים
|
|
|
והיום אוכיח את
אי קיומו של
אלוהים:
יהוה יהוה יהוה
יהוה
אלוהות מלאה בקש
וגבבה
אלוהות מסריחה,
אלוהות עלובה
אלוהות גמדית
וחולה בזיבה
אם אלוהים היה
קיים, הוא לא
היה נותן לי
לדבר עליו ככה,
נכון? אז זהו. |
|
