|
אבא קורא לי בשם החיבה "מטומטם"
זה מאהבה כמובן
לאימא שלי הוא קורא פוסטמה
גם את אחי הוא אוהב
|
מסתובב בירושלים סביבון-סביבון
מחפש את הצורה שלך בין כל הנשים
הכול אני יודע, הכול,
איך רצית אותי ואני לא הייתי שם
|
יושב על קצה הכיסא
ציפורים לבנות סביבי
אני לא מצליח לחשוב או להבין,
מה הציפורים רוצות ממני
|
לכנפיים יש טעם משומש
הם דואים הרחק לתוך מוסך החלפים
מחליפים להם פיג'מות, הם נראים נקיים
רוחצים להם ידיים ואת הפנים
|
הוא נפל למשכב מעומס חייו
כל התלונות וההקנטות של האנשים
חגים סביבו כמו עופות טורפים
כל מה שהוא רצה זה לתת אהבה,
|
כל יום אני עוזב חלום
יוצא מהבית לעולם האכזר,
עובד בעבודה שנואה ולא מתגמלת,
חוזר בלי חשק לחיות
|
מטייל על הבלטות וחושף את הזין שלו
"את רוצה את זה? את רוצה? לא תקבלי!"
מדליק מוזיקה ברדיו,
מתיישב על אבטיח
|
אתה הסוכרייה המתוקה שלי
הכול אצלך מופרע ונורמלי
לב חמוץ-מתוק שלי קורא לך,
רעב לך כמו תיאבון לסופגניית ריבה.
|
הייתי אורח אצל מכרים
קיבלו אותי בסבר פנים יפות
הציעו לי להצטרף אליהם לארוחה
הגישו לחם וגבינה לבנה למריחה
|
בדד עם ספר גשם
שירים מקברים בתוך מחברת רוחנית
מונולוג פנימי של לב קשה בגשמי ברכה
סמל, מילה, שירים, טבע, רגעים קטנים
|
אנשים פותחים דלת והולכים
אני צועק אליהם - אל תלכו,
כי יכול להיות שלא תחזרו
והם באמת הולכים והם לא חוזרים
|
כשאת ילדה קטנה את לא מבינה
ואז את גודלת ואת חושבת שאת יודעת
|
|
|
משעמם לכם?
אם תשימו את החץ
על האדום הצורח,
תקבלו יד.
האצבע השלוחה
שלה, קצת קטנה
אבל נהדרת
לחיטוט בנחיריו
של האדון
האדום.
אושר צרוף,
באמת.
וגם מעביר את
הזמן יופי. |
|
