אבא הורס את המטבח ואני שר -
בים לבן קבוצת שחורים קוטפת,
בשדה כותנה קוטפת כל היום

אבוא אליך בגשם הראשון
כשתקונן דמעות של אלוהים
בדרכים הנטושות אל לבך,
שזנחת מזמן

מצאתי עצמי מסתובב סביב עצמי
זה היה נחמד - כמו סביבון
הסתובבתי, הסתובבתי ואז הבנתי -
עכשיו לא חנוכה

הפועל בית"ר
נגד
הפועל מכבי
ישחקו היום בדרבי.

כל היום צווח ומתעצבן, על מה?
תאכל גלידה, אולי זה ירגיע אותך
אולי האישה שלך לא נותנת לך
אולי הילדים שלך משגעים אותך

היי, אדון קלרינט,
תכתוב שיר בשבילי
אני שפוי מדי בשביל לכתוב

את יכולה לקחת זר הביתה
לבלות אתו זמן
אך לבסוף תצטרכי להתמודד עם הריקנות בלבך

אני לא יודע, לא יודע, לא יודע כלל
לא, לא מבין, לא מבין, לא מבין כלל
אהבה,
מה היא בכלל

כל מה שהיא רוצה זה גבר
שיאהב אותה
יאהב אותה באמת
אפילו שיש לה שיגעונות

איפה אתה?
אני כאן.
איפה?
ממש כאן.

בחוץ יום יפה,
אולי נלך לחוף הים, נשתכשך במים

הוא עומד ב-צל,
הצל על גופו מתפתל
יש לו אהבה,
והיא גדולה ונוראה

הוא נפל אטי מתוך השמיים
אל המיטה שלו אשר בחדרו
כאשר שותפו לדירה הזליף עליו מים
וקרא בשמו

אמרתי לו - אני לא יכולה לרקוד
הוא אמר - למה?
אמרתי לו - כי אני בתולה
הוא שאל - מה קשור?

אז אמרתי לו שאני בתולה
הוא אמר - וואלה? וצחק
אמרתי לו - מה מצחיק כאן?

אימא של נורית אמרה שהיא צריכה לעבור
והארגז מצדו השני של בית הקפה,
בחש בעוגה כושית מלאה גלידה

האקדוחנים, שכירי החרב,
כיתרו את הפושע המבוקש
בין היתר הוא הורשע באונס ילדות קטנות

וואיי, עומד לי כל-כך חזק עלייך
לא, אל תגעי, שלא אשפריץ
אני כל-כך חושק בך,
ש-בא לי להיות את

איך שלא תסתכלי על זה - אנחנו מתרחקים
את רוצה הכול, את רוצה הכול
את אוכלת לי את כל הספגטי,
לי לא אומרת מילה

אפילו בלילות הכי כבדים
בהם השמש לא מאיר
היה בידי פנס
לדחוק כל אפלה ועלטה

אפרפר לבן ביינות עננים אפורים
מוכה קצף של בועות אוויר-סבון לבנות
כשהוא איננו - התלמידים שלו מוכי אימה
מאבדים אחיזה באיזו שהיא מציאות

קומתך התמירה, רגלייך הארוכות,
החטובות עד מאוד
אגנך הרחב המזמין לטעום כל טוב

אשמח כל בן,
אשפשף לו עד שישפריץ מהנאה
אתן לו להיכנס לי מקדימה-אחורה- למעלה-למטה,
כי גוף אישה נועד לתענוגות

את ואני, מה קרה לפרצוף שלנו
כשהשמש חזקה והיא שורפת,
את מסתנוורת, אני בקושי רואה

בלי בועות בבקשה
הרבה-הרבה בועות
עולות ממצולות - מתפוצצות
משחררות כיסי חמצן

קמתי עם השמש הזורחת,
הכול יכול לקרות
שמש יכולה להתרסק על ההר
ולהבעיר את הבקתה של עובדיה הזקן

בוקר טוב, נסיכה.
איך ישנת הלילה? אני מקווה ש-טוב.

רגיל הייתי להסתובב בלילות
ליד בתי העשירים
הם לא היו ממש עשירים,
אבל הם היו עשירים יחסית אליי ולשכניי

בחור בגילי ממש מתוק בוחן אותי,
אני לא יודעת מה לא בסדר אצלי
הוא יושב לידי ומפתח שיחה,
הוא חושב שאני חמודה

הוא נכנס לבית מרזח
דפק על השולחן, הניח כסף
אני רוצה ויסקי כאן ועכשיו
לא תתנו לי - אני שורף את המקום

נהגת להרוג את לבי בכזאת רכות,
אבל גיליתי שכדי לאהוב אותך -
יש מחיר לשלם
זה היה מזמן, אבל עדיין אני עצוב בגללך

נוסע בדרך על ההגה לחפש לב אחר
נע על פני כבישים מהירים בדרכים הפתוחות
ואומר - מרי, את יכולה להירגע,
את כבר לא שלי

אף-פעם לא מאוחר לראות את העולם בעיניים אחרות
יותר ממשקפיי שמש ורודות, סגולות, שחורות
תלוי אם אתה רואה את הבוץ על המדרכה,
או את השמיים המשגעים למעלה

מה הוא אומר
אין לי מושג מה הוא אומר,
הא שותק כמו דג
אולי הוא ראה משהו

זה כואב להתאהב
בעיקר באישה נפלאה כמוה
אתה יודע שהיא לעולם לא תהיה רק שלך,
גם שלך, אבל גם של עוד עשרות גברים

נמצאתי תלוי על אדן חלון מהצוואר ומטה
מצאתי עצמי ירוי על-ידי דוב ביערות רוסיה
השמיים לא חיבבוני באותו יום,
גם לא בני האדם

מקום להיות עם פרחים בשיערי ולבבות בלבי
יותר לא תסבלי כי אקבל חוכמה
איך להיות מ-חוץ לתודעה באווירון הישן

הכול היה סתם משחק כשהתנשקנו
את היית עם הכוכב שהביט בך
הניחי אותי באישון עינך -
כדי שאזרח גם

גבר גברי בלי צל של ספק
מסת שרירים אדירה של כאב
היה על היאכטה בלב ים לבד
היאכטה טבעה, לא הייתה עזרה

לנתי במלונית שבוע, שבועיים, שנה
יצאתי לרחוב לשאוף אוויר
לנתי במלונית הרבה זמן,
לא יצאתי ממנה

עברו הרבה שנים מאז
הוא לא זוכר כלום
הוא לא זוכר את עיניי הכוכבים שלה
ומגע שיערה הרך

איך הוא נפל, הבן-זונה
הפיל את השיניים שלו לתוך המדרכה
שפשף את הפנים של כאילו קיבל כוויה
פתח את הברך ואת הראש

הכול נגמר בשביל החייל האלמוני
הוא קבור בבוץ וגשם יורד מלמעלה
מריח את הפרחים מלמטה

בוא נכתוב משהו ארוטי ונועז
איך נגסת לי ב-בז'ז'
איך הכנסת את הפנים
לתוך חמוקיי המריחים כשקדים

איזה בן-זונה החרק הזה
כל הזמן מזמזם לי ליד האוזן
מנסה להיכנס לי לאוזן
לאכול את המוח שלי

היא הייתה הילדה של אימא
ואת היית האימא
אהבתי אותה כמו שאהבתי אותך
היא תהיה את כשתהיה גדולה

נתנו לי ארוחה מפוארת,
אבל היו בה...

כלומר הראו לי ציור מקורי,
של ארוחה מפוארת כיד המלך,

לא מצאתי את המפתח
חיפשתי וחיפשתי אבל לא מצאתי את המפתח
ללבי
לכן בכיתי, כי אני זונה בכיינית

רגיל מרגיל בצורה הרגלית
הייתה הרגל שנשענה על הרגלית
וזו לא הייתה רגל סתם, אלא רגל רגילה
כי ההליכה בה הייתה מורגלת כאילו תמיד הייתה

כבר לא מחפש את הניצוץ,
כי אחזתי בו והוא אבד לי
זו דרכם של ניצוצות להבליח לרגע קט
ולשקוע שוב באפלה הכבדה,

עייני מסתירה את הסוד
מפני העולם הזה
שהים לא כחול
אלא אפור - האפור הזה

הספרים גידלו אותי
קודם הספרים ורק אז ההורים שלי

תעביר את הכרטיס,
תעביר אני אומר לו,
אני רק קונה סיגריות ועף מ-פה

מה זה עשית לנו,
איך הלכת מאתנו,
רצינו לתת לך זיונים וסמים

וביום השישי הזה נשבר לאיש ההוא
לכתת את הרגליים כמו חרגול
כדי לקנות סיגריות במחיר מופקע
בבית הקטן אשר במורד הגבעה

מתלבש לי השרוול
תופס חלל עמוק ריק
כשהוא צורח - אני מתלבש
הוא מתבייש כאילו זרעו בו אפלה

גיליתי שיש לה קרסול יפה,
מאז כל מה שאני רוצה
הוא להשתטח לרגליה

זו עבודה בחצר האחורית
כשחצים נורים בי
לא תראי אותי,
אלא אם אראה אותי

- שלום,
כמה עולה מעורב בפיתה?
+ חמישים.
- לא... זה הרבה...

אנחנו רגילים ממוצא אירופאי
יש לנו טבק הרחה בכיס
אנחנו מרכיבים את הרהיטים שלנו בעצמנו,
אפילו הזמנו נגר

עישנתי והאפר עף לי לתוך הפה
כי לידי היה מאוורר
אז הלקיתי את המאוורר מכות נמרצות
ויפתח המאוורר את פיו ויאמר -

הוא נולד לפני הרבה זמן במקום לא ידוע,
מעשן ושותה
היא הייתה מאותן בחורות שלא מצאה את מקומה כאן,
וכשאני רואה אותם יחד זה מה שהם עושים -

חה, זו בובה,
הוא גיחך כשהראיתי לו
אישה מושלמת בגוף ובפרצוף

הפרחתי בלונים, חשבתי שזה ייתן לי ברכה
שום ברכה לא נתן, אבל בינתיים
כי נאמר לי שברכות נשמרות לפעמים לאחר-כך

קליפת הביצה של בגדייך על הגוף
מתקלפים בתאווה ראשונה
של רטיבות גופך
של האמת המתקשחת שלי

יש לי חתול בקופסא
וטופו במקרר
אני הולך לשתות יין ולהשתכר

הראש שלו טוחן-טוחן-טוחן מחשבות
כמו יש לו ידית מסתובבת מחוברת לראש
והוא כל הזמן מסובב-מסובב-מסובב
וטוחן-טוחן-טוחן

מי שמכיר אותי יודע
שאני מאוד אוהב פרחים ועציצים
צבעוני, ירוק, צומח, זה כיף לי
אבל יש לי בעיה שהצמחים לא מחזיקים מעמד

טסתי בטרקטורון באוויר
כל רוח העיפה אותנו לכל עבר

קוראים לי בשכונה ילדת השושנים
כל מה שבא ליד -
אני הופכת ליהלומים.

פטמותיה היו זקורות כמו מסמרים
היא רצתה לישון בחיק הלילה

ישבתי ב-צל
הצל זלג עליי, סביבי
מנוחת גן-עדן
עולם אפור

כל העלים עוטפים אותך והשמיים נהדרים
הייתי שמח אם היית נוסעת אתי,
ארץ השמש העולה - עולה בדרכי

אנו נולדנו בעיירה שכוחת אל
כל יום היה כמו יום אחר
אמרת שלא מתאים לך,
רצית להית במקום אחר

את המתוקה שלי, את לבי,
את הבת-זונה שלי,
תתחפפי

נראית כמו מלאך,
כמו הולכת על מים
את שומעת שירים עלייך ברדיו,
אבל אין לך מושג שהם עלייך

ככה זה כשאתה בא
אחרי יום עבודה
ומצפה לארחה חמה
על המטבח במחבת

כלום לא קורה
ילדות לא מלקקות גלידה
וילדים לא בולעים נקניקיות
כלום לא קורה

אנחנו מנהלים שיחות מוצפנות
דרך שירים שלכאורה נחלת הכלל
בזמן שאת מזדיינת עם כל העיר
ואני עושה עלייך ביד

תסלחי לי, אני לא רוצה להתגאות
ראיתי את הדמעות מעינייך,
אוכל לשבת זמן מה
לנחם אותך

הבנת שטעיתי, קורה,
אף אחד לא נולד מלאך
משמיים - לא נכתב לי,
שאהבה היא ייעודי

קיוויתי שתתני לי קצת מעט מאהבתך
אך לבך היה נעול במבוך שדים
לא יכולתי לחדור פנימה, ידעתי שאמות בעודי מנסה
לכן ויתרתי עלייך בקינה ודמעות

לכולם יש בעיות, גם לי,
אנחנו לא נפתור אותם ב-ליל שישי
רוצה כל מה שאני רוצה,
ויסקי בקרח, אין איפה להשתין

הלב השבור שלי
מתרחק ממני
וחג אנה אנה
על פני האוקיינוס

ראיתי אותם עומדים על ספסל ומתפללים
ואז מתנשקים
הבנתי את הנשיקה, הם אוהבים זה את זו,
אבל מה התפללו?

הכשפים שלך יושבים ליד האימא שלך
נדמה שזה עוד טריק קטן שאת עושה
כמו ילדה שמשחקת -
נדמה שזה האלוהים שמשגיח עלייך

נהגת לבזבז את לילותיי על בכי
זה היה הירח שגרם לנו לבכות
אבל הצלת אותי מאבדון
עוד לפני שהירח שקע

לא רוצה לראות אותך,
אין לך מה לעשת כאן
תעזוב אותי מעניינים לא שלי,
לא בזין שלי, תעזוב אותי

כשהוא שאל למה,
אמרו לו שלא יודעים
ושישאל את הקיר

טירן דפק בדלת
אני עשיתי עצמי לא שומע
אבל הוא דפק כל-כך חזק,
שבוודאי הוא לא יאמין שלא שמעתי

שם יש ים וחול
שם גם ראיתי, מבלי שהתכוונתי,
הרבה בחורות עירומות

מה הוא עושה כשהוא בא אליי
חורף יורד וזו שעת סתיו
מה הוא עושה כשהמוזה מתדפקת לו
בלי גינונים מיותרים - הוא פשוט נעלם

מה נשמע, ילדה?
הכול בסדר בממלכה?
את יפה ונבונה נורא
אני מתרשם נורא

אם לא הייתי אוהב אותך,
לא הייתי תוהה
מי אוהב אותך
את מי את אוהבת

המוות בא אליי עת שיחקתי עם עצמי משחק סנוקר
לא הופתעתי
"איחרת," אמרתי לו

הוא רצה לרוץ אל ההר,
כדי לראות מקרוב את ההר
ואז לטפס אל ההר,
כדי להיות בפסגת ההר

רציתי את ימות המשיח על מגש של כסף.
במקום זאת קיבלתי בתי מדרש שרופים.
הלכתי מוכה צלמוות ביינות בתים הרוסים.
האספלט הבוער היה לי ים ובו משוטים.

נוסע במהירות ממקום למקום,
לא יתפסו אותי גם אם ינסו
רק אני והמותק שלי עד סוף היום

היא אמרה לי, לא אמרתי
היא רמזה לי, לא רמזתי
היא נגעה בי, לא נגעתי
כי אני רק שלך

כולם הולכים לישון,
הם לא רואים,
שזו סופה של תקופה

קרן אור מוזהבת נחה בפי האתון
ולה שתי קצוות ופה מעוגל בשוליים
והיא גרה איפה שהייתה גרה כשהייתה גרה,
אבל עכשיו היא לא שם

ראיתי את מירי שעישנה מאחורי בית הספר
ודיברה כמו ערסית מדופלמת
ואמרה שהיא תעזוב לאמריקה
ותעשה שם הרבה כסף

מי שנשבר לו ונשבר לו החלום
מי שאונן ולא זכר על מי אונן
מי שנשאר ער כל הלילה ולא ראה אור יום,
הוא יישאר לשטוף את הרצפה

הוא בכה, בכה
ניסה להרכיב, בכה, בכה
התעצבן, הבין שאין לו על מי
ובכה, בכה

מלאך של רחמים, אתה מגשים משאלות
תגשים גם לי, תגשים לי טוב.

איך את עולה
איך את מסתובבת
שיכורה ורוקדת
מלאה חיים

כשהמבול יורד אל פניי השטח
וכל קווי הטלפון מנותקים
אני מנסה להתקשר אל המאמי,
אבל איש לא עונה בטלפון

נגמר מ-כל הממתקים,
אני רוצה מנגו
או אולי אבטיח שידמם לי על החולצה
אני רוצה אותך, אבל את לא כאן

אם את מרגישה מנותקת,
התפילות שלך על הקירות,
סגורה בבית,
מצפה שהתקוות שלך יתגשמו

אני מתוק נורא,
ככה אימא אמרה
אני חושב שזה בגלל שאני אוכל הרבה סוכריות,
אבל אני אוהב גם גלידות ושוקולדים

לרגע התפכחתי,
ראיתי צלול,
כמו נדמה אין אשליות בעולם

ייתכן שהייתה זו הרגל שהוטבעה בבוץ
או פנים קפואות של מישהו,
שהונצחו בבוץ הרטוב אשר יבש

עברתי את הבתים בדרך אל הלא נודע
זו הייתה טעות שתתברר בהמשך
ראיתי חזיונות בעתה אשר רדפוני גלגולים רבים לאחר מכן
ראיתי ים טובע בתוך אדמה מתמוטטת

היי, את עם המוקסינים
כלומר, עם הפנדלים
נו, השרשראות
הגרביונים

בכלל, כל דבר גברי בי, אפילו הריסים
כשאני מסתכל עם הריסים על מישהי -
היא נרטבת מהגבריות שלי

כל היום משחק סוליטר
אני כבר רואה את הקלפים על הגוף שלה,
כשהיא פרושה בתחתונים על המיטה

אני קונה במשתלת פטל
במשתלת פטל יש פטל
ויש גם דברים טובים אחרים
כמו משקאות מ-כל מיני סוגים

מתהפך כל הלילה במיטה
דופק ת'ראש בשעון לפי שעה
הנה עוד ילד אבוד

אתמול בשעות אחר-הצהריים -
רעש ומהומה
הגמדים אשר בקירות -
יצאו למלחמה

זמן קפה, אבל גם זמן ערק -
כי זה לילה
שותה מעט בשתיים בלילה,
נרדם כמו תינוק

אני תופס את הבשר נא
אני טורף אותו
עם הדם והכול,
עם העורקים והרקמות.

הוא יכול לצעוק כמו כלבה,
כמו שרמוטה,
על דברים שעשו לו
כולם מתנכלים לו

כל הדברים שראית -
חוררו אותך כמו מסננת
עכשיו אתה מאושר,
כי נשארת בחיים

הוא אהב אותי כמו ניצן זורח במרחבים של שלג
אבל אני לא אהבתי אותו בחזרה,
כי הוא היה מעצבן

אחרי שאמות אחזור כנער עיירה
לא תכיר אותי
תמיד אהיה אני,
כי נער עיירה תמיד יודע להיות

נרגילה, נרגילה, מי רוצה נרגילה...
לא ככה!
אז איך?
נר-גי-לה! נר-גי-לה! מי רוצה נר-גי-לה!

אומרים לך - מי אתה בכלל,
מיליארדים בעולם מחפשים את דרכם

לא הייתי עצמי בימים אלה -
לפי החברות שלי
אהיה בסדר, אני אומרת,
כי אהבתך מזויפת כמוך

היית מושלמת בתוך הראש שלי
וגם כששתיתי שיכר - היית היחידה בראשי
אבל אין מה לעשות אתך -
אלא להרוג זמן

סוכריות על הבוקר זה לא טוב לשיניים
גם לא סוכריות קופצות או שוקולדים
הכי טוב זה זין

איזו קריזה,
כל פעם כשאני מעשן -
נשברת לי הסיגריה,
כל פעם

הא מעשן את הסיגריה בשפתיים חושקות
מה הוא זומם לעשות
מפזר את ימיו - הכול עף ברוח
איזה סוד הוא שומר אצלו

תאכל אגוז, שניים,
תהיה שמח שבעתיים
תאכל תפוח -
תהה נפוח

הרוח משתוללת עזה
נוסיף עוד קיסם למדורה
בכך בתפילות הודיה
ותחנונים

כל יום בשבוע זה עבודה
וזה עדיין כואב
מעבידים אותי קשה מזריחה לשקיעה,
בשכר מינימום

הוא קורא לה מהדרכים,
ממוטל זול בעיירה נידחת,
להגיד לה תבואי, אני אוהב אותך

היה לו עיפרון חד
כל מי שהתחצף אליו -
הוא היה דוקר אותו
"איי, זה כואב"

ירדתי אל הרחוב, הכול היה מים,
שנופלים משמיים להחיות את הטבע
וכמה שניסיתי - לא הצלחתי,
לעוף אל העננים עם זוג ידיים

ראיתי אותו לבוש היטב.
הוא לא נראה אבוד.
אבל הסמטאות הטעו אותו.

מדליק את הטלוויזיה
כל הרשתות מחוברות בחוטים
האיש מגיע לא מגיע
האיש צריך להגיע

בלי מים מה שווא לשתות
את הטיפה של האלכוהול
שזורם בדם ועושה שיגועים במוח
אתה מגוחך, אבל אתה לא מרגיש מגוחך

אני אהיה בבית לחג
את יכולה לסמוך עליי
בבקשה תשאירי עקבות בנוצות,
ביני לבינך

אתה יכול להיות פסיכופת
אם זה מה שאתה
רק תעשה לי טוב על הנשמה

פעמונים מצלצלים בבוקר יום שני
אין לי חשק לקום מהמיטה
מצאתי משחק של ילדים
אני אוסף נקודות, והשועל ממלא דבש בקערות

פראית, את גורמת ללב שלי לשיר,
את גורמת לרקטום לשיר,
את גורמת לכל דבר -
להיות פראי

פרננדו ילד גדול
פרננדו אוכל הכול
יום אחד יהיה בוגר
ויתחיל לשקר

החיים שלי לא סובבים סביבך,
בן-זונה מסריח
תפסיק למרר לי את החיים,
הם חרא גם בלעדיך.

המשחקים שבורים בבית הספר,
בנצי ניפץ לצילה את הפנים
כמו היה לנו משחק להשתעשע בו -
כל היום הוא טוחן ממתקים

הייתה מלחמה מאוד נוראה,
ביולוגית וכימית וגרעינית ואטומית,
משהו טוטלי

כל מה שאני צריכה זה קול לתוך החשכה,
שישחרר אותי
כל מה שאני צריכה זה את נשיקתך,
האם אתה אוהב אותי?

כמו ליצן, רוצה להיות ראש ממשלה,
לחמם את הכיסא, לעשן סיגר
לתכנן את הערים, רמזורים ושלטים
לסלול כבישים לעולמות אחרים

קולה רגילה היא קולה ספונטנית
כי יש לה חוש הומור
והיא נותנת ספרינג במרוצי המכשולים

הלכתי,
לקחתי את הסל הרגיל והסל הקרוע
והעמסתי שעועית וספגטי ואורז
לתוך סלסלת פלסטיק קטנה

קפה בלי חלב ובלי סוכר
מר הבוקר כמו הקפה
אפיתי עוגת שוקולד,
אתה אוהב עוגת שוקולד

תיצור פרפר בכף ידך
'תן לו להיות חופשי
לעופף אל העננים ואל השמש
ולהביא לך משם ברכת שלום

ראש מתכת משתנה כל זמן
עם פרצוף צונח ומתקשח
ועצמות מתעוותות

רגיל היה החורף
כל-כך רגיל -
שאפשר היה לשמוע
את האבק עף באוויר.

ישבתי בניחותא רגל על רגל
כשאני מגיש לשפתיי כוס יין
גם היא ישבה בניחותא רגל על רגל
כשהיא מגישה לשפתיה כוס יין

בבוקר אני בולעת כדורים ו-ויטמינים
ובלילה שותה משקאות חריפים
בין לבין צופה בערוץ הידברות
ומדליקה MTV בלי לצפות

אריה שואג כרוח סערה
ממוטט את נוף העצים וההרים
בנשיפת זעם וחמס מתוזמנת היטב
על הארץ החוטאת

אני מאוהב, אבל זה יעבור לי
ייתכן זה יעבור לי עד מחר בבוקר,
כשאני התעורר
וכבר לא אהיה מאוהב

ראש בירה מתנודד
כמו ספינה בזמן סערה
מסטול הרדיו ב - AM, FM
גלים ארוכים קצרים, מטח סטטי

ריב בארון בחפצים סודיים מאוחסנים
מקופלים הבגדים, קיץ, חורף ונעליים
הרבה כעס, הרבה צעקות
תסכול, התמרמרות ומלחמת אגו

שיקרתי לך, מותק,
כשאמרתי שאני אוהב אותך

עדר אנשים עובר ברחוב
כל אחד מסתכל עליי
אני מדליק סיגריה של סטלה
מתמוגג מ-היותי אני

שמלת כלה מאוחסנת היטב
בתוך תיק צד
בפינה של החדר
מאחורי הארון

שמש עצלה מהבהבת אור נוגה
על פני המדבר הישראלי.
מוזיקה עצלה זוחלת מרדיו
נעימות מתקתקות של ייאוש.

היא הייתה ילדה יפה
עכשיו היא שקדייה
הפרחים פורחים סביבה

גם היא אמרה
גם העיניים לא רואות
את אשר בלב פנימה
הרבה עצות, אפס הבנה

מי תגיד לי לילה טוב
מתהפך בשינה והוזה על הגוף שלה
אוהב אותה כל-כך,
קורא לה מתוך שינה

למה הוא לא מטלפן?
אני צריכה את הגבר שלי עכשיו
הוא טיפש, הוא אומלל, הוא דפוק,
אבל הוא הגבר שלי

כל מה שיש היה וישנו ועודנו פה,
גם אם תרצי או לא
עמדו ארבעים עננים ונופפו בדגלים לבנים
ואת עוד במלחמתך עיקשת כמו פר זועם מעלה עשן

תמיד אנשים מחסלים חשבונות ביום שישי
רגע לפני שיוכלו לנוח ולהגיד -
"תעזוב אותי עכשיו, אל תגיב,
זה לא הזמן - יום שבת"

אז איפה היינו?
היינו בבר נטוש של עיירה נטושה,
שם גר זקן וגם כלב

אמרו לי שאני צריך להתאפס על עצמי. אני מבין איך זה נראה -
הרבה אלכוהול, הרבה גראס וסיגריות, הרבה טלוויזיה, הרבה שינה.
מתי התקלחת פעם אחרונה?

היה את הבן-אדם הזה שנדמה שהוא לא עושה כלום. ובאמת הוא היה
אומר לכולם - אני לא עושה כלום. אי-אפשר לא לעשות כלום, בכל
זאת הגוף קיים, אז מה עושה? יישן קצת הרבה, מעשן רגיל ו-וויד
קצת הרבה, שותה משקאות אלכוהול זולים קצת הרבה, אוכל קצת משום
מה ומזיין.

הכרתי זונה זקנה שכבר לא קיבלה כי היא הייתה זקנה, היא נתנה לי
בחינם. למה? כי גם זונות זקנות צריכות סקס כמו כל אישה. זה היה
נוח כי היא לא עשתה עניין מסקס ולא אכלה לי את הלב,

כל הזמן הוא שותה, הראש נהיה בטטה. יוצא לרחוב כמו דחליל עם
גוף קטן וראש גדול ריק מתנודד, ממצמץ בעיניו הקטנות כנגד השמש,
מתבלבל בהליכה בין הרגליים, מורח על שפתיו חיוך אווילי עם
גומות חן.

כי מישל פייפר אהובה על כולם
ומי הגבר שיעז להפיץ תמונות שלה בלי ידיעתה,
אחרי שהיא הייתה כל-כך טובה אליו

עיתונאי - הוא טוען שהוא הזדיין אתך...

- אותי מעניין דווקא מה שקורה ברקע...

סאדו בעולם הפנטזיה הוא יותר ריאליסטי,
כי בעולם הפנטזיה הוא לכאורה באמת קורה.

חברות שלי אומרות לי -