[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
דוקטור לפט



לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
יומן
לכל מקום אליו אני הולך, אני לוקח איתי קיר, כותל, חומה; שם
אותה עלי כשריון; יש בה צוהר קטן - דרכו אני מסתכל על העולם.

פואנטה
ידעתי מיד - עלי לרוץ ולשים את האפוד הקרמי.

בלשי/מתח/ריגול
הם לא הציגו את עצמם או טרחו לשאול אם הוא מתיר להם להיכנס
לביתו ולחדרו, אלא הגיעו אליו והחלו לדבר אליו.

הומור
"היי שמת לב שמכונת הכביסה התחילה פתאום לעשות רעשים מוזרים?"
"כן, למרות שהיא תמיד דיברה אלינו, פשוט מעולם לא הקשבת לה;
אני, לעומתך, שם לב תמיד לדבריה, היא מאוד מעניינת".
"אחי, כמה סמים לקחת?"

יומן
תמיד הוא שם, לובש את אותה חולצה שחורה, את אותה הכיפה
בלוויות.

פואנטה
בכל פעם שהיה רואה אדם לבוש בבגדי ספורט, עם נעליים לרגליו
הדבר עורר בו צורך עז לשלוח יד אל האקדח.
בתחילה רק זה בלבד עורר בו את הצורך, אך עם הזמן גם מראה של
אנשים שנראה כאילו הם רוצים לרוץ לאנשהו אך חוששים מאיזושהי
סיבה.

מדע בדיוני
הסתכלתי מסביבי, פתאום הכל נראה איטי יותר, הכל נהיה מוזר -
קצת מעורפל, ופתאום נעצר לחלוטין.

פואנטה
כל חיפוש אחר רופא כזה העלה חרס; לבסוף החליט ללמוד רפואה.
הוא סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות, למעט הפן המעשי - בו היה
לו קשה במיוחד, בשל ידיו השמאליות.
הדוקטור נהיה עם הזמן כירורג ידוע, אשר חקר את הנושא לעומק
והתמחה בכירורגיית גפיים.
יום אחד, על אף שהת

סוריאליזם
"נראה לי שאלך לקחת עוד קפה" אמרתי לדניאל, האחות שהייתה איתי
במשמרת. כשחזרתי עם כוס הקפה בידי קרה משהו מוזר לחלוטין -
נכנס אדם לבוש בבגדים שחורים אל המחלקה והחל לדבר איתי.

יומן
בואו נצא מנקודת הנחה שכולכם יודעים מי אני, הרי כולכם נתקלתם
בי בעבר.
אתם יודעים את שמי - מצויין, אך רובכם לא יודעים מה אני שווה,
או אפילו מה אני מייצג.

יומן
העתיד כבר כאן! הכריזו שלטי חוצות בכל עבר.
הרפואה מתקדמת מתמיד, הטכנולוגיה מרקיעה שחקים והכלכלה
מתייצבת, וכך גם הפוליטיקה.

מקאברי
פתאום נפלה עלי ההבנה - חיי המשפחה האלה, הם לוקחים ממני יותר
מדי. ההצלחה שלי בעבודה מתנגשת איתם כל הזמן, ובמיוחד איתה -
אשתי.

ארצישראל
כלפי חוץ היה הקיבוץ שלו מקום אידיאלי, כולם אוהבים את כולם,
כולם עוזרים אחד לשני ומסתדרים - ממש אוטופיה.

דיאלוג
"סבא ענה ששמע את הבן של אחד מהחברים שלו בבית האבות מדבר על
חיים לאחר המוות, בגירסה המודרנית... כשאתה מת אתה הופך
לאתר...

מדע בדיוני
במהלך המחקר הועמד שי במספר מבחנים שונים הכוללים סיטואציות
אנושיות שונות, ולבסוף התגלה כי נכשל במבחן.
הרופא הנהן ושחרר אותו לביתו.

בלשי/מתח/ריגול
פתח תקווה, 5:40
היא נכנסה למכונית ונסעה. היא ידעה כל מה שעליה לעשות, אך החלה
לחשוש שלא תצליח. בגלל כל מיני דברים ומחשבות מוזרים שעוברים
עליה לאחרונה.
בני ברק 7:34
בכניסה לבנין היא ראתה את שם המשפחה "כוהן" וידעה שזה הסימן
שלהם שפה אמורה להתקיים הפגישה.

פואנטה
הוא היה בעל לב זהב, כזה שכל אם ואב היו רוצים שיהיה הורה
לנכדיהם.
בכל דבר שעשה היה נראה שהוא עוזר לאחרים, או לפחות מנסה לעשות
כך.
עם זאת, היה באופיו דבר כה מנוגד והפוך לתכונה זו -

פואנטה
כל אחד צריך לשאול את עצמו מתישהו אם הוא מוכן לזה.

פואנטה
לא צריך להחליף בגדים כדי להתחפש.

מלחמתי
ההגנות האוויריות, הקרקעיות והימיות יצרו בועה - לא רק של
הגנה, אלא גם של מבט למציאות. בזמן שראשי המדינה המשיכו להגיד
להמון שהמצב לא יכול להיות טוב יותר, המשיכו האויבים לחזק את
יכולותיהם

מלחמתי
גם אילו היה מאמץ את אוזניו ועיניו לקצה גבול יכולתו לא יכל
לשים לב אליהם

חוסר אונים
לכל אחד היה שק של דמעות בעין - מין דבר ביולוגי לא מובן כזה,
שתפקידו להפריש נוזל לעין במצבים שונים, שביניהם גם בכי רגשי.
לה לא היה כזה.

פואנטה
הדיבורים ביניהם היו סוערים ורעש רב עלה מהאזור בו ישבו.
ברגע שהגעתי לידם, פתאום היא התפרצה, בלי שהצגתי אותה קודם
לכן...


לרשימת יצירות השירה החדשות
ביקורת
אוי לו למי שיסטה! הטור אינו סובל זאת
אוי לו למי שיחליט שונה! את עתידו לא ניתן לחזות
אוי לו למי שיעשה אחרת! אסור כאן לנהוג באופן שונה
אוי לו למי שיפתח את עיניו! להיות בלי כיסוי זה לא מהנה.

מצב
החברה צריכה שינוי! שלטים מוכנים בידי ההמון,
החברה צריכה שינוי! צרחו שם כולם אחוזי שיגעון.
החברה צריכה שינוי! את השלטון צריך להפיל,
החברה צריכה שינוי! כל אחד כאן מרגיש שהשני טפיל.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
פעם אחת, למשל, לפני שירדתי מהרכב הממוגן בדרך לעוד הפגנה
שהיינו צריכים לפזר, שמתי עלי את המסכה של החייל הקשוח וחסר
הפחד.

הרהור
ברור, שרוט זה תמיד "בקטע טוב", כי אם לא הרי לא הייתם מדברים
איתי או מעזים להתקרב אלי, וכנראה שהייתי מאושפז איפושהו עם
ריפוד בכל מקום.

אוטוביוגרפיה
אני מעולם לא הייתי אחד כזה.
אף פעם לא היו אנשים שראו אותי עושה את הדברים שאני עושה וחשבו
לעצמם "וואו, זה מעל המצופה"...

אוטוביוגרפי
שיגיע, שיגיע, שיגיע!!
אני כבר משתגע.




כתוב בסלוגן
לידי "אם אין
לחם שיאכלו
בתחת".

לא נימוסי.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/IdoMeir
יוצר מס' 93246. בבמה מאז 20/3/19 10:17

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעידו מאיר
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה