|
אמילי
דפנה מורגלת בכתיבת יומני שדה ובשנים האחרונות אוספת
על דפים מילים שנושרות מתוכה.
דפנה אוהבת מילים, אבל לא אוהבת את שמה.
למילים המבוהלות שלי השבת במספרים.
ניסיתי להבין מה אתה מה אתה סופר ולא הצלחתי.
|
בכל פעם שראיתי אותו, מבטו שהיה לעיתים ירקרק ולעיתים תכלכל,
צבע את פניי במסכת סלק. הוא תמיד חייך ואני נסתי, התחבאתי
וקיוויתי שימצא אותי. אבל שי מעולם לא חיפש אותי.
|
אמא של נעמה נהגה לומר לה: "מי שלא מצליח לישון, כנראה לא עייף
מספיק", והיא חשבה - אמא טועה שוב. לעיתים עלה על דעתה שאמא
שלה, בכל זאת צדקה.
|
כשהתעוררתי היום בבוקר הרגשתי את זה בכל הגוף. הזין שלי עמד,
אבל זה היה אחרת.
|
השניות חלפו מהר, אבל הזמן לא נע. אספור כמניין שנותיי ואוסיף
אחד לשנה הבאה, ואז, כן אז. שלושים וש בע,
שלו שים ושמונננננננה,
ש לו שים ות שע, ארבעים - ושקט.
|
כאן טמונה
ההיא עם השם המוזר,
שהייתה ואיננה.
|
כשנקשתי בגוף הענק והצבעוני
שמעתי הד
|
הנשיקות שלנו
מבקשות חיים ולא מילים
|
על קנבס העור מרוחים צבעי היסוד -
זיעה, רוק,
וצבעי הקסם של
גוף שהתערבב בגוף.
|
גופי זוכר -
את המגע באצבעות רגליי
שהיו לשפתיך סוכריות לימון, דבש ומנטה
את מציצת התאווה בשפתיי התחתונות
|
גשם כבד של מילים,
שאין בהן ברכה
מצליפות על ערבות הקרח שלך.
|
אם הייתי אלון
הייתי
פשוט אלון
|
כי -
הגאות איתך משכיחה
את השפל שהיה
ויגיע
|
כי מילים
מצמצמות את מה שבלב
|
בדרך לא סלולה זרועת
מהמורות, צלקות, פגעים וכשלים
של הזמן החסר
|
אני קולב
לולאה חלולה
במשקל נוצה
|
האהבה הילדית שלנו, לא תגדל ואני שולחת הספד אל מי שהביא
למותה.
|
עכשיו אני יודעת שאף פעם לא הבנתי לעומק את הביטוי - ״הזהר
במשאלותיך, הן עשויות להתממש״.
|
מזה שנים נדמה לי שיש איתנו איש נוסף. האיש הזה בא, הולך ושב.
היא לא יודעת שאני מרגיש אותו. אבל אולי אני טועה. היא לא
הייתה עושה לי את זה.
|
|
|
האמת היא שיש לי
משקפיים רק בגלל
וודי אלן.
פשוט, בכל
הסרטים שלו הוא
מקיף בנשים יפות
- אז חשבתי שגם
לי זה יעזור.
מה לעשות.
הייתי תמים.
אד המתאבד |
|
