|
רקון חלף ביעף על פני משטח המתים של ברומפטון
ולא שינה דבר.
המצבות הנוטות המשיכו בדרכן מטה
ועל פני האחרות דבק הטחב
|
כשנערם השלג
עד גובה פני העץ
עד רום צמרת
לא ידעת
|
מה נותר מפרי זה?
מה נותר מלימון זה?
רק סלסול קליפה דקה, ריקה
|
במנזר הנזירות היחפות
שורר כבר החורף הקר.
נדבקת כף הרגל לארץ
כהידבק האצבע לקרח.
|
שמו יצא למרחוק
מאופק עד אופק
מזריחה עד שקיעה.
|
אני מסתכלת במראה שממול
מקווה למצוא "דבר מה נוסף"
אני רואה את עיניי
הן רואות אותי
|
חולפים הקרונות כברק
חולפים בשדה שלג ענק
אפורים עגומים
מאיינים בדרכם כל עמוד, כל עץ
|
מעולם לא היה משהו ברעמתכם הסבוכה, הפרועה
שיפחידני
שיסמר בשרי
ירעידו חידודים חידודים.
|
בדרך היורדת מטה
בדרך היורדת אל העמק
עומדים עצים רמים
ידיהם שמוטות מטה
|
בעיצומה של המסיבה
אני מרימה כוסית
ואף צמרת-יד אינה מתנשאת לצידי
לחגוג עימדי.
|
עם הדם המזמר בי אני שר:
לאורה לאורה
אהובתי ולא בגשם
אהבת אין תיכלה.
|
אני בשפת הים
מתהלכת לרוח הים
לא! דואה, קלה, שקטה
לא ציפור! בלון!
|
לא עוד נהרו אל חיקה
לא רקדו לצלילי חלילה
העדיפו להיסחף בנהר אחר
טבלו
|
אנו עלינו לשמש
בגופינו עלינו.
עצומות היו עינינו מעוצם המאמץ והחום
וברקים שטפום-
|
גם אם לא היה מסב ראשו לאחור
גם אם לא היה מפנה מבטו הסקרן-הספקן
לא הייתה עולה במעלות החיים
לא הייתה חוזרת מעולם המתים.
|
זה קורה לגדולים מאתנו
זה קורה לחזקים מאתנו
הם מתמלאים זעם
הם מתפרצים בזעם
|
יד מורמת מעלה
להורות את הדרך
לסמן את השביל
יד מורמת מעם.
|
אנשים עמדו צפופים בפתח
חיכו לתורם
לזלול לימונים.
גם אני נעמדתי בתור.
|
לפני שנתעגלה החמה במרום
והשבת שרה מלוא ריאותיה
נמלאתי בחסר בלתי מסתבר
באומללות עלומה, עגומה ללא פשר.
|
איכה זה תרצה כי יעברו ימיך?
איכה זה תרצה כי יעבור הזמן?
יעבור מהר
יעבור כצל
|
יושב בדד
מציץ בשתי עיני שועל לרחוב
לרחוב הריק.
|
אני חיה זריזה בכלוב
כשאני מושיטה את ידי
הילדים צוחקים
ואני שמחה.
|
אני מצניפה זנבי אל-על
ומכה בו באוויר.
אני רוצה להניס זבובים ומזיקים
ולהבריח כל שונא ומשטין.
|
אנחנו נדע כשיבוא
נרגיש כשיתקרב
נשמע כשיתגנב
נריח את פעמי צעדיו
|
הנמכנו הדלי אל פי הבאר
אך לא העלינו דבר.
הדלי פגע, חבט בקרקע
ושב כלעומת שבא.
|
כיצד נוצרנו יחד
נוצרנו בצרור אחד
צרור החיים-
אל מול פני הצרה החזקה.
|
אם פרנציסקוס הקדוש
יסניף סמים קשים
יפלו עלינו השמים
ושום מכבסה ברומא
|
כשנחטבה העצם
עצם הזיקנה
כשנחטבה העצם
ונפלה-
|
דפים על דפים יעברו על פנינו
דפים עם מידע חלפו זה מכבר.
אך הצופן נותר חתום ומסוגר.
|
זרועי מונחת תחת ראשך
והוא מגיר עלי מור ובשמים.
אמור לי, אמור לי
האם יש חיבה גדולה מזו?
|
אני מאמינה.
אני מאמינה באמונה שלמה
כי בוא יבוא.
ואף על פי שיתמהמה
|
מצטמרר לכדור
מצית מהירות
מתגלגל במורד
מקפץ מעלה מטה.
|
הישמר לנפשך
פן תדרוך על במת הארץ-
על חמוקיה
על ביתרוניה
|
ניצב לו השיר בפני כיסא כבודך
עוקב בחרדה אחר כוונותיך
מביט עמוק אל תוך עיניך.
רועד, נידף
|
היו הדררות מצטווחות ככרוכיה
צווחות זו על זו
צורחות זו על זו
בלי הרף, בלי הפוגה.
|
בפינת המשחק עומדת ילדה
בוכה-
בחירוק שיניים
בשיברון מותניים
|
צריף עשוי מעץ יער
או בית קטן קומה
בנוי מאבן, מלבנה.
|
הלילה הוא הרע בזמנים
הוא מעלה את כל עולבי
הוא מעלה את כל נעלבי
הוא מוליד מהארץ המתה
|
נשלחה המילה בתוך קוף המחט.
התיישרה, התכווצה
ורק אז נחלצה
צחה וברה
|
ועכשיו שאינו עוד ברשותי
והוא עומד ברשות עצמו
והוא עומד ברשות הרבים
ואינו זקוק עוד לרשותי
|
עד תעלה הארוכה
ימוגל הנגע
ימתין לרפואה
|
הייתי
הר שאליו עולה נהר
הייתי
|
השקיפה האם מבעד חלונה
ראתה את בניה בביתו של הזר
בביתו של הזר-בקן הזרזר.
|
מימיו עומדים מבלי נוע
מימיו עומדים בדממה
היכן תמצא עוד שקט שכזה?
כזה רגע של רגיעה.
|
נשמתי לתוכי את הכתם
והרחתי את ריח הדם
דם אדום
דם אדם.
|
בוצעים הברושים את שמי היום
סודקים את שמי הלילה.
פורצים שערי שמיים.
מגוננים על המתים
|
בפתח השער
על מצע חוליים
על יצועם הצרוע
שרועים הארבעה
|
היא מנופפת בשפתיה לשלום
היא רוקעת בעיניה לחיבה
היא מאזינה באפה לאוהביה
ומריחה באוזניה את השנאה
|
צעידה דמומה
הליכה בחושך
לחישה חרישית
|
בוחש ובוטש הזבוב
בוחש בכפות ידיו?
בוטש בכפות רגליו?
חובט באוויר שלפניו
|
עכביש סורק שערו לאחור
והפיל אוחז ידיו במותניו
במותניו הצרים
|
מאתי לסבתי שלושה רחמים
מרחק שלושה רחובות צרים ולחים
חמים מרחם בעיוורון כפופים
פשטה עור וגידים ואל קרומים אפלים.
|
מתנדנדת
ברשת עכביש קטנטן וטוב
מתבוננת
בשריג גפנים מתולתל רטוב
|
אני כמו חילזון
מתכנסת בתוך עצמי
מעגלים מעגלים
|
חשד פירפר בלבי
לכנפיים במוחי
ואני שמחה.
הכנפיים יקישו ירעישו יכו האוויר
|
היושבים וחבל טבורם מקופל בבטנם
מחשבתם גאומטרית.
עגול העולם ומוקף שחור
מלבן הקבר ורוחש שחור
|
הדברים הגדולים קורים
עוד טרם חציתי את סף הבית
עוד טרם חציתי את סף הגוף.
|
ישבנו בערב בחדרנו.
שרנו שירי מולדת.
"עטור מצחך"
"כי סערת עלי"
|
ההר יורד ומיטלטל מטה.
השביל, בינתיים, ריק מעצים
ורק הירוקת בסלע חברה לדרך.
|
הרודף אחר הכבוד
אסור שיפסיק המרדף
ולו לרגע.
חייב למהר.
|
"הם אינם מוצאים את מקומם"
"הם אינם מוצאים את מקומם"
"הם אינם מוצאים את מקומם".
|
בשעה זו כבכל שעה אחרת
כשנמס הרצון
נסחט כלימון הנקוב
אני מדפנת עצמי בבטון
|
זו הייתה שנת ההארה
השנה בה בחנה את האל בזכוכית מגדלת.
|
גפן קטנה
פרץ פרצו בגדר הביטחון שלה
ואין עומד בפרץ.
שועלים קטנים מחבלים בכרם
|
הייתה שם הערת אזהרה
ולא ידעתי ממה אזהר
ואיך אזהר.
|
עין ירוקה בפניו של ההר
מים רבים.
השמיים כחולים וצחים מענן
והדרך רב.
|
אני מוח בעל לבוש שונה.
אני מוח שמתקשה להתלבש עם שחר.
|
אם אסור מדרך המלך
או אוסיף לפסוע בשביל הישר
|
עד לפני כשעה
עוד רעה הבשר
בכר האחו
פעה במרעה
|
מי יהא האיש שיישא לאישה
את כלתו הקטנה
כלתו התמה?
|
יש מחלות עם שמות יפים
כמו זיקה
כמו קורונה
כמו קדחת הנילוס המערבי.
|
חתול נדרס ליד ביתי.
ביום הראשון גופו נרמס.
ביום השני גופו נרמס.
ביום השלישי גופו נרדד עד דק.
|
שתי כפות למנעול.
כדי להיכנס
יש לפתוח את זו אף זו.
|
השוואה מפוקפקת
השוואה לא תקפה
השוואה רק לשם השוואה.
|
כמו אותם צעירי-חוף צרובי שיער
נערים גולשים.
צריך רק לתפוס את הגל
לעלות על התדר.
|
האם נגישן כתקרובת
לאותם:
שאוזנם ערלה
שלשונם לחיכם תדבק?
|
אני מניחה לפניהם
פינכת זהב
מזלג איזמרגד
|
שמרנו על זכות השתיקה
ושתקנו כל השנים.
הזמן פעל לרעתנו
פעל עד בלי די.
|
הא לך מברשת
קחי לך פח צבע
טיבלי המברשת בצבע
|
גבותי עולות מעלה מעלה
עיני מתפקעות
שתי אוזני מקישות במכוש
ואפי נפער כבולען.
|
הלכתי לחנות העופות
לבחור לי עוף מאכל;
כשבאתי הביתה פרשתי
את גופו על השיש הקר;
|
היא הייתה בטוחה
שהיא זו שמאירה לה את היום
שהיא זו שמאירה לה פנים
היא הייתה בטוחה שהיא זו שאותה הוא בוחן
|
וירא אלוהים כי רבה רעת האדם בארץ...
ויינחם אלוהים כי עשה את האדם בארץ...
ויאמר אלוהים: אמחה את האדם אשר בראתי...
כי ניחמתי...
|
הם ניכרו בזמן קדום מאד
הם נוצרו לפני הרבה הרבה שנים
הצרכים הבסיסיים.
נכון-
|
מה אעשה לזיכרון כי ייתם
כי יכלה מן הארץ.
גם אם אמצוץ את אישוניי
גם אם אקרע את עפעפיי
|
והאיש זקן בא בימים
וישמח לראותם
עוברים
וישמח לראותם
|
ענן משנה צורתו מול עיניי
והשקט מופר
לא יציב
לא מוכר.
|
בקע בו שולחן מאריח
ערוך ובשום מתקרובת-
חמין ותופין
דג ופרלין.
|
חיילים ארוכי צוואר
רכובים עלי כרוב
נישאים על עב קל
ושר צבא לפניהם
|
אני מחככת ברכי זו בזו
כראש גפרור במשטח גופרית
עד תבער האש
עד יעלה עשן לבן.
|
ריח אלוהים ורוחו
ונוגה לו סביב.
|
על מרבד ירוק
בכר הדשא
יושבים מחסנים
ובידם מחטים.
|
כמה שונה היה זה החלום
כמה משונה
כמה מדכדך
כמה מדכא.
|
חלמתי חלום
והנה בחלומי
אישה גדולה
לבושה בגדי מלוכה
|
במערות אשר באבן
בתוך כוכי קברים
טמונים בני הכרתי
טמונים בני הפלתי
דבוקים להם יחדיו.
|
בשמיים ממעל מסתחררים להקי העורבים
מנפחים לעברי ריאותיהם הרעות
בחרפות?
בנאצות?
|
בחווה, בחמת גדר
מחליקים תנינים על המים.
פרצופם צוחק
אך פניהם אינם לשלום.
|
קול תרועה עולה ברחוב
הכול שמחים זה מזה
הכול טובים זה לזה
מיטיבים מבט
|
היא רוצה ללמדו
היסטוריה ומיתולוגיה
גאוגרפיה וביולוגיה
פסיכולוגיה וגאולוגיה.
|
עליה זנוקה
מדיממת מעמקים
משקט, בלי קול
מיקום מקביל
|
דמיתיך בנפשי
לאישה גדולה
(בגלל הרייך
ובגלל עמקייך)
|
כל הפרחים שפעלו ביריד הפרחים של צ'לסי ב-2010
אינם פעילים עוד
הם מתו
ונקברו בקבריהם הקטנים
|
הוא לא היה כאן עד עכשיו.
הוא לא היה כאן מעולם.
הוא לא המה במעי אמו ימים וחודשים.
|
בדרך היורדת מטה,
בדרך היורדת על העמק
עומדים עצים רמים
ידיהם שמוטות מטה
|
איך זה שעשן שעלה
נידף וכלה
והדונג נמוג ונמס?
|
בציפורן חדה
בגוף מלא דיו
בעצמאות מלאה
ללא התערבות מבחוץ
|
לפעמים הרעיון
יפה כשלעצמו
|
על כן ישב איש בביתו
וימתין ללא מעש
עד בוא הבשורה
עד בוא הבשורה
כי קלו המים.
|
אם רק אצליח לתפוס את השיר בקצה זנבו
יישאר בידי.
תחילה יפרפר עוד מעט
אך בזאת הפעם לא יישמט.
|
בחדר הלידה
ללא ציר בלי כאב
אני יולדת ילדים במאות
ומשדי נשפך החלב בקילוח
|
וחבטה אדירה
העובר שפוך לרגלה
והנאון נעוץ בליבה.
|
הרפה השריר
כפוף הראש
הנח למוח
|
ריח השלג יעמוד בפיסגה
ורוח הקור תידהר במורד-
בצהלות סוסים
בריקוד שעירים
|
עבים מתגרדים זה בזה ללא הרף
מפירים את השקט
מפירים את החושך
אינם מניחים ללילה לישון.
|
אני אוהבת ביטויים שקפאו
אני מנסה להפשירם.
למשל אותו ביטוי
נתעב וצדקני
|
היש לה יעד?
היש לה מטרה?
והיא צועדת בטור
והיא מהלכת בשיירה.
|
הוא יודע להביא רפואה לגופו
הוא קרוב לעצמו
הוא מודע לעצמו.
|
אם אך ייפתח פתח בחומה
תוכל לעבור
מבלי לחבוט בקיר ראשך
מבלי לספוג פצע, חבורה ומכה טרייה.
|
לקול מפץ זגוגיות
לאור אש הארובה
והעשן הלבן
הבוהק, משתקף בתוכן
|
מרסל מתערסל
קל קל כציפור
לעת בוקר.
|
הכל היה ערוך ומוכן
דבר דבור על אופניו
והאופן החל שועט קדימה.
|
כיסוף כסף
זיוף זהב
לשון נופל על לשון
לשון נופל על לשון
|
תחת ערימת אשפה
תופחת עולה
צומחת גדלה
מצחינה
|
בהיכלך אשר בעמק
נברת בידך הכמושה משנים
במעיהם של עוללי
הכנועים הצנועים.
|
כאן תם רכס הכרמל.
עד כאן יבוא בכוחו
ומכאן-
כתף הר מושטת
|
לאלוהים לא היה דבר
וחצי דבר
נגד מגדל בבל
נגד הבניין עצמו
|
מרחוק נראות רגלי המבשר
הן טופפות
נוגעות לא נוגעות באדמת הארץ.
הן תופפות ברוך במדרון ההר הקשה.
|
ימיך מעטים, בן אדם
לילך רב.
הזמן הצר שהיית
והזמן הרחב שאינך.
|
אני מחבקת את גופך הגוסס
את ראשך הרזה.
אני מלטפת את שערך הקלוש
את בשרך הצפוד.
|
הן יכולות לצעוד תמירות וסדורות
בשביל המוביל היישר אל הבית
הנייד ביד
הגבות צבוטות והלחיים בשלות
|
הן כולן כבר כאן
הן פזורות בכל עבר
הן נפוצות לכל עבר
הן כולן ממוספרות
|
אני רוצה למצוא פצלים של שמן!
ואין זה משום שאני זקוקה לשמן או לדלק
כדי להתניע את גלגלי
כדי להדהיר את סרני.
|
ציפור אחת
שתיים ביד
שתיים על עץ
|
אדם מבקש לשכוח
והזיכרון-
נוגס בו, נוגס בו
במלוא שן, בחוד שן
|
משהגיעה שנת 2020
היינו צריכים לדעת
היינו צריכים, לפחות, לחשוד
שמשהו עומד לקרות
|
אני בנויה למצבים מוחלטים.
בחורף, בגשם,
אל ישמע קול אדם ברחוב!
רעש חורף בטרם גשם
|
ואם אינך רוצה לנוח?
ואם אינך רוצה לעלות על משכבך?
ואם אינך רוצה להיפרד לשלום?
|
בעמק ה-WACHAU הלכתי לאורך הנהר
צעדתי לגדת הדנובה מרחק רב
זרמנו יחדיו לאט
מעט לרוחב
|
מרווח צר
מרווח לא רחב
מרווח כחיי נמלה.
|
זיפי שערה
בראשה הקרוח
בהינומת פלומתה
יסובו אחור.
|
ויהי דבר אדוני אל הנביא ביום ההוא לאמור:
הלוך וקנית לך זרעי כותנה
וטמנתם באדמה
וכאשר ינבטו
|
הכלב לחש באוזני
כי הגיעה עת הנביחה.
וכשנבח
נביחתו נעמה לאוזני עד מאד.
|
אך הוא אינו נרדם
אינו נרגע.
והוא עייף
עייף כל כך.
|
ויהי דבר הנביא אל אדוני ביום ההוא לאמור:
אי הפתח בפאת הפרדס?
אי קצה השביל?
|
נמשה המשי מפיה
ממקור שחור רוטט
ממים עמוקים.
אילו פיתולי שמחה לה לתולעת
|
אני רוחצת את לשוני
לאחר שהתלכלכה
לאחר "שליכלכה".
|
הנה לכם הגורל בקפסולה אחת
הנה לכם הגורל בקליפת אגוז
ביערות האשוח, בשלג
|
כל מילה וכל סיסמה
אך מילה ואך סיסמה
בשער הצר.
|
הן שומעות על אותה מחלה ארורה
ופוקדות לוויה מכובדת
או שתיים.
|
הן רודפות אחר הדבר עצמו
הן מצביעות עליו כפי שהוא.
והן נרדפות.
|
אל הגשר הדרומי הגיע התליין
כרך את החבל סביב מעקה הברזל
עמד והמתין-
|
בבוקר מצב הדברים ברור ובהיר.
עולה היום במלוא שיפעת אורו
במלוא שיפעת אורכו
רחוק עדיין מחרדת סופו.
|
כאשר נחשפה השערה הלבנה הראשונה
ואחריה הסתערו רבות אחרות כמותה
ובהן נסתבכה הזיקנה
|
במקום זה ניטע
לזכר אירוע נורא שאירע
עץ חיים.
|
זהו רגע של בוקר.
החדר מואר
מוכה סנוורים
ועיני פקוחות
|
הדמיון עולה על כל מציאות
ולא ההפך
כפי שגורסים
ממציאי המציאות
|
שיהא כל יום ויום מימי חייך
דומה לקודמו
חוזר על עצמו
זהה לזולתו.
|
הוא ידע מתי הדברים מתחילים
הוא ידע מתי הדברים מסתיימים
הוא ידע לאן הדברים מתגלגלים.
|
והמשכנו ללכת
את היית יפה כפני הארץ
אך כבר רחוקה היית ושקטה
|
עדי הראייה ראו והעידו
עדי הראייה העידו כי הבינו.
את שראו-רומם את רוחם
על כן העידו.
|
אולי לא היינו צריכים לבוא לכאן מלכתחילה.
אך מי שאל אז
מי הביט נכחו וראה לפניו את בנו
את השה לעולה.
|
עד שלא אמרתי אהיה נהר
עמדתי חצץ בערימת חצץ.
עד שלא שטפו במימי הצללים
ואמרו כי טובים המים
|
נטעתי רגלי עמוק בקרקע
נטעתי רגלי בקרקע הקשה
ועמדתי על שלי.
|
לולא הייתה הדרך מבוססת בבוץ
הייתי הולכת בה
לכל אורכה
חולפת בנועם.
|
הניחו להם להתבוסס בסחי סכלותם
בשיח איוולתם
בשיא טיפשותם.
אני- במו אוזן
|
כסלסול קליפת הלימון
כסלסול קנוקנת הגפן
כסלסול תלתלים מוכים כמשי
כסלסול הכינור בגומחת הלחי.
|
בדריכת הקשת בענן
בטיפוס מלאך בגרם הסולם
בקשירת החוט באדן החלון
בזריחת חמה על חלד האדון.
|
אך בפה האורב עוד נעה השנאה
והארס נוטף וניגר
ניגר וניגר
לא נפסק מעולם
|
מילתך הרעה עוד תלויה באוויר
כחרב לא תשוב לנדנה
ואני שהייתי גא וצעיר
הפכתי עייפות זקנה.
|
אני יוצאת לטיול
ומיד ממריאה לגובה
הרחק מכיסא האדמה
עליו יושבים במארב
|
אני מטרה נוחה לנוף
אפשר לומר אפילו טרף קל.
אין הוא צריך לצאת אל מחוץ לעיר כדי לפגוע בי.
|
פוסע הפיל במעלה הדרך
צועד מעדנות
גדול
כבד
|
פוסע הפיל בדרך העולה
ברייה מוזרה
ברייה אצילה
בריאה עתיקת יומין.
|
אש עולה כפורחת מקרח
שמיים כחולים מורידי ממטרים
חמנית שפניה מול פני הירח
גרעיניה מתפצחים כאבק כוכבים.
|
עין צופיה פני עתיד
עין משקיפה למרחוק
עיו עיוורת רואה כול.
|
עוד מעט ייפרץ החדר
ויתרוקן אט אט מכל חי וחפץ.
עוד מעט ייפתח הארון
וסודו הכמוס ייחשף לעין כל.
|
נענעה האישה האפורה בגופה
וקוננה קוננה על עינה שאינה
על עינה שאינה ואין אונה
וקראה לפרסיאוס
|
אני גרה בקו פרשת המים.
ואיני יכולה לראות
עדיין
ואיני יכולה להבין
|
טיפסה הדמעה במעלה הלחי
בדרכה חזרה אל בורות העין
ונוצר מצב תמוה ומעורפל
האם חלף היגון
|
פרגית נרמסת בלשון גסה
ראש דג נגרס בין שתי שורות שיניים.
שני בני פרה
עגל ועגלה
|
אני יכולה לעוף קרוב לשמש
אני יכולה לעוף בצד האפל של הירח
אני יכולה לעבור מיבשת ליבשת
מבעד אוויר ורוד ומענג
|
נזכרתי לפתע בבעתה
בצמות הצנומות שהיו לי
ובסרטיהן העבים.
|
והנה בחלומי
אישה גדולה
מרקדת סביב עצמה
לראשה זר פרחים
|
ריאות אכולות
כבדים מנוקבים
ראשים מתפוצצים כאבני מחצבה.
נשימה על בלימה
|
הם קנאים לדבר השם
אך יותר מכך הם מתקנאים בגדולים מהם.
ולא שהם עצמם קוטלי קנים.
גם הם יודעים דבר או שניים.
|
אנשים הנכנסים למיתתם עם בוקר
כשהשמש קם.
רעיהם אוכלים ביצים וקיטניות
רואים המאורע ומחכים לאות
|
המוח רעש וגעש
המוח כאב ודאב
טיפטפתי עליו שתי טיפות
שתי טיפות k.526
|
אם אדחק רק עוד קמעא
ייכנס זה השיר
יתפנה המרחב מנופיו
יתרוקן מסבכיו, מחייו.
|
אחוזת אשם
בידיו הלופתות
בידיו החונקות.
|
מכאן-
הבעבוע
הפעפוע
המהירות
הבהילות
|
אני רוצה שתבצעו בדיקה יסודית.
שתערכו חקירה מעמיקה
חקירה מאומצת
חקירה צולבת.
|
מרוב ציוצים
אין שומעים את שירת היחיד
את המיית היער.
|
קחי הקלה
חיתכי לחצי
גררי נחמה על מגררת גסה.
|
כאשר ייתמו ימי
כאשר תסתיים מכסת חיי
אזעק לגופי הלוכד
|
כשלא עוד תירגז הארץ תחתיך
אז ירווח, אז יונח ללבך עד-מאד
ברושים ישמחוך
יקדמו את פניך
|
הוגש האוכל
פסק התיאבון
חדל הרעב
|
יפה נוף
יפה גוף
משוש הלב
אהוב ומלך רב.
|
אני מסתירה אותה
מעין כל חי.
|
הבו מנחה לאל אחד
הבו מנחה לאל היין
המוציא תוגה מן הארץ
המסיר מורא מעם לא עז.
|
הללו-
את העכביש
הבוכה בסתר פינתו
רסיסי הדמעות ניגרים
מריסי עיניו הדקות.
|
הזמם סוגר על פי כלב
והסכר על פי הנהר.
נסחטים המים מאבן
והנביחה דבוקה לעור.
|
אימא אמרה לי
שזו רק דקירה
דקירה קטנה
שאחריה לא ארגיש דבר
|
אני לטוטפות בין עינייך
בבת עין
|
קחו את השיר
הלחינו אותו
חיזרו נא
חיזרו
|
לרגע נמלא הלב שמחה
ולא ידע מה יעשה.
הוא מוחא כפיים
הוא רוקע ברגליים
|
מענף לענף
מעץ לעץ
אני מנתר ומקפץ
מפגין כישורי
|
ראי אחותי
פה במערת הקבר שוכבים שנינו יחד.
פה במערת הקבר טמונים אנו לעד.
|
מדי שנה
עם הפריחה
אני עולה לרגל
מגיעה-
|
הלכתי לחנות העופות
לבחור לי עוף מאכל;
כשבאתי הביתה פרשתי
את גופו על השיש הקר;
|
שעשועי דמיון
כאן עכשיו כתבתי עץ.
שימו לב מה קורה ברגע זה ממש.
הוא פורח בריח דובדבן מיפן.
|
מצמיחת היום ועד נבילתו
חלפו כך וכך שעות
חלפו שעות שהן לא יום ולא לילה
ספק כך, ספק לא כך
|
אני מטע ובו עצים מסוגים רבים.
בחלקה אחת בלבד אני נטועה
תאנים ותמרים תפוחים ואגסים-
איך אפשר לחיות כך?!
|
השמש משעינה ראשה לאחור
שעונה על כפות ידיה
תסתכל בסיפוק
בבריות ששזפה
|
העולם רוחש תאומים לא זהים
העולם מלא אותם
כל המוסיף עליהם
מוסיף-
|
ככדור שנלכד בכפפת עור
כאבנים משתלבות שהסתדרו זו בצד זו
כשמיים שכחלו לאחר גשם
כתצרף שהושלם.
|
השמים כחלו
השמש חיממה
והארץ מלאה רתמים.
|
פשטה השמועה מפה לאוזן
ומאוזן לפה-
כי בשל הפרי
כי רתחו המים
|
מחליק את גופו מן התמונה אליך
את גופו המת
את גופו האפור כאבן.
|
עצובות הטיפות
עצובות גם האצות
ובין שתי גדות מכבידות
דוממות סירות הקאנו הקלות.
|
שמונה עשרה בישיבה על נדנדה
בתי תתעטף בציצית שערה
תעלה באור הציצית העולה
ותשתחו אפיים בקידה מהירה
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
נעלי בית הן
הזוועה הגדולה
ביותר שיצרה
האנושות מעודה,
והן שיביאו
לחורבנה
האנציקלופדיה
המדעית לחרגול
הצעיר |
|
