|
1. מזמן לא אכלתי חלה מתוקה
2. מזמן לא נסעתי ברכב שכור
3. מזמן לא צעדתי על עקב משונן
4. מזמן לא נשאתי דברים בציבור
|
3 פרות עומדות בחווה
עומדות לועסות זו לצד זו
זו ידידות!
זו אחווה!
|
מכונית שירות
מכונית הצלה
"קורעת" הכביש
הולכת ומאיצה.
|
השעה 6.59
מתקדמת לעבר השעה שבע.
בקול דממה דקה
בלי משים
|
רקון חלף ביעף על פני משטח המתים של ברומפטון
ולא שינה דבר.
המצבות הנוטות המשיכו בדרכן מטה
ועל פני האחרות דבק הטחב
|
מטפס אל צוהר
מסתנן בסדק
מציץ מחרך.
|
כיצד נכנסת
אתה
לניסוי הגדול
בהסכמה מלאה
|
תפוח-עץ
בבישול על כיריים
בישול מהיר
ריכוך מהיר
|
כשנערם השלג
עד גובה פני העץ
עד רום צמרת
לא ידעת
|
מסמכים מזהים
טביעת אצבעות
סיכומי הגנה
עושר בלתי נדלה.
|
מה נותר מפרי זה?
מה נותר מלימון זה?
רק סלסול קליפה דקה, ריקה
|
לא שיירת גמלים
בלב הסהרה
שורת דבשות יבשות
יבשות מאד.
|
הריאות מגינות על זירת המרכז-
עד כלות הנפש
עד צאת נשמתן
כל עוד נשמה באפן.
|
במנזר הנזירות היחפות
שורר כבר החורף הקר.
נדבקת כף הרגל לארץ
כהידבק האצבע לקרח.
|
"שיכחה" של פיאצולה
בכל הרכב וצורה-
קסילופון וצ'לו
מפוחית ופסנתר
|
שמו יצא למרחוק
מאופק עד אופק
מזריחה עד שקיעה.
|
תחת שמיים דלוחים
תחת שמש עכורה
פעלו לפנים
בני החבורה
|
אני מסתכלת במראה שממול
מקווה למצוא "דבר מה נוסף"
אני רואה את עיניי
הן רואות אותי
|
חולפים הקרונות כברק
חולפים בשדה שלג ענק
אפורים עגומים
מאיינים בדרכם כל עמוד, כל עץ
|
מעולם לא היה משהו ברעמתכם הסבוכה, הפרועה
שיפחידני
שיסמר בשרי
ירעידו חידודים חידודים.
|
בקפה המשוררים
יושבים המשוררים
נשמעים כמשוררים
מתנהגים כמשוררים.
|
בדרך היורדת מטה
בדרך היורדת אל העמק
עומדים עצים רמים
ידיהם שמוטות מטה
|
מחנה הצלייה
ליד הנהר
הלך ועצם
הלך וגדל
|
בעיצומה של המסיבה
אני מרימה כוסית
ואף צמרת-יד אינה מתנשאת לצידי
לחגוג עימדי.
|
עם הדם המזמר בי אני שר:
לאורה לאורה
אהובתי ולא בגשם
אהבת אין תיכלה.
|
ברירת המחדל שלך
שיער מדובלל
אני מעדיפה אותך בלי שיער כלל
אני אוהבת אותך בקרחת
|
עירי שלי
בבת עיני
על כל תחלואיה
על כל חולייה
|
הטובעים שטבעו
צפים במים רבים
השרופים הסתחררו
מעלה באש.
|
הסתכלתי סביב.
חיפשתי נושא לכתיבה.
ביררתי-
מי עוד ראוי להוקרה
|
אם אתמסר לידיכם
אם אפול בידיכם
תאכלוני מהר
בסכין חדה
|
אני בשפת הים
מתהלכת לרוח הים
לא! דואה, קלה, שקטה
לא ציפור! בלון!
|
החג שנחגג זה עתה
הוא סימן
לסוב העיתים
למועד חדש.
|
לא עוד נהרו אל חיקה
לא רקדו לצלילי חלילה
העדיפו להיסחף בנהר אחר
טבלו
|
אנו עלינו לשמש
בגופינו עלינו.
עצומות היו עינינו מעוצם המאמץ והחום
וברקים שטפום-
|
גם אם לא היה מסב ראשו לאחור
גם אם לא היה מפנה מבטו הסקרן-הספקן
לא הייתה עולה במעלות החיים
לא הייתה חוזרת מעולם המתים.
|
כשיסתיים החיפוש
אחר הזמן האבוד
ויימצא הזמן שנמצא
תתלקח השמחה
|
זה קורה לגדולים מאתנו
זה קורה לחזקים מאתנו
הם מתמלאים זעם
הם מתפרצים בזעם
|
שמו נכלל ברשימה
ברשימה ארוכה
בראש הרשימה
של רשעים גמורים.
|
יד מורמת מעלה
להורות את הדרך
לסמן את השביל
יד מורמת מעם.
|
אנשים עמדו צפופים בפתח
חיכו לתורם
לזלול לימונים.
גם אני נעמדתי בתור.
|
בחשבונית לתשלום
ראיתי שהחליפו רפידה חדשה
בקשתי שיחליפו גם לרגל שניה
|
רחמנא
ליצלן
יצאו בצוותא
יצאו מביתם
|
על סף המלונה
שכב לו כלבלב
שכב וחשב
חשב ונבח
|
מכבנה ויוכבד
תאומות זהות
לא זהות בשמן
לא זהות בשיניים.
|
תיתורה היא מילה נאה
כובע תיתורה הוא חבישה יאה.
כל אחד היה מתגאה בו
כל אחד היה מתנאה.
|
צמד צלילים
צלל למצולה
צלל וטבל
טבל ועלה.
|
זהו שיר קצר
על אדם שנולד
שנולד לעמל
שעמל לשווא
|
לפני שנתעגלה החמה במרום
והשבת שרה מלוא ריאותיה
נמלאתי בחסר בלתי מסתבר
באומללות עלומה, עגומה ללא פשר.
|
איך נדע?
אם עודנו ערים.
אם האור לא סימא את עינינו
אם הן עדיין פקוחות עד הסוף.
|
הבוקר בו עמד להיוולד
בו עמד להיכחד
בו בשל הפרי
ונפל
|
איך תלך
ובמחסן נותרו עוד 2 קילו אבקה
וערימת-כבסים שטרם כובסה.
|
איכה זה תרצה כי יעברו ימיך?
איכה זה תרצה כי יעבור הזמן?
יעבור מהר
יעבור כצל
|
יושב בדד
מציץ בשתי עיני שועל לרחוב
לרחוב הריק.
|
אני חיה זריזה בכלוב
כשאני מושיטה את ידי
הילדים צוחקים
ואני שמחה.
|
עם הגב אל הקיר
חסרת אונים
חסרת אמצעים
משפטיים ואחרים
|
נורת-השולחן דולקת
כירת-החשמל כבויה
הפריחה בעור ממוקדת
אש התמיד איננה כובה.
|
לשולחן האירוח
לארוחת החג
מוגשת פרוסה עבה של דג
הדג אינו פוצה ת'פה
|
הבוקר איחרתי לקום
לא קמתי בזמן
לא התעוררתי מוקדם
|
אני מצניפה זנבי אל-על
ומכה בו באוויר.
אני רוצה להניס זבובים ומזיקים
ולהבריח כל שונא ומשטין.
|
בהור ההר
בהרי אררט
עוגנת אסדה
ממתינה
|
אנחנו נדע כשיבוא
נרגיש כשיתקרב
נשמע כשיתגנב
נריח את פעמי צעדיו
|
הייתה זו תמונה
של אותה אישה הדורה
אישה זרה
המוקפת כולה בזהב?
|
היא חשה זרה בתוך שמלותיה
חדרי הבית עיינו את עינה
במצע הכלולות עלה הרקב
|
דחוקה למקום
ודחוקה בזמן
על דעת המקום
ובחישוב הזמן
|
מכונית בלי בלמים
שלא עברה טסט
רצה במדרון.
נתקעת במעקה
|
הנמכנו הדלי אל פי הבאר
אך לא העלינו דבר.
הדלי פגע, חבט בקרקע
ושב כלעומת שבא.
|
בחבל דונייצק
עומדת חווה
טובלת בשדות חיטה צהובה
עכשיו היא שחורה
|
כיצד נוצרנו יחד
נוצרנו בצרור אחד
צרור החיים-
אל מול פני הצרה החזקה.
|
אם פרנציסקוס הקדוש
יסניף סמים קשים
יפלו עלינו השמים
ושום מכבסה ברומא
|
מצטרפת לאחד
מצטרפת לחבורה
מצטרפת לשמחה ללא קושי.
|
כשנחטבה העצם
עצם הזיקנה
כשנחטבה העצם
ונפלה-
|
אני הולכת הליכה רחבה
לוכדת קרקע בטוחה
בין שתי כפות הרגליים.
|
שאבתי עוד כוח מבאר עמוקה
כוח שבכוחו
לפרנס הבשר
לסובב הגלגל.
|
טרח המלך
טרד עד מאד
הקים אנדרטה
הציב מצבה
|
אנדריאה דוריה
רב-חובל רב עוצמה
קפיטן אימתן
קברניט הימים
|
סדר הפוך
היפוך היוצרות
שינוי בסדר דורות
שינוי בסדר עולם.
|
דפים על דפים יעברו על פנינו
דפים עם מידע חלפו זה מכבר.
אך הצופן נותר חתום ומסוגר.
|
זרועי מונחת תחת ראשך
והוא מגיר עלי מור ובשמים.
אמור לי, אמור לי
האם יש חיבה גדולה מזו?
|
אני מאמינה.
אני מאמינה באמונה שלמה
כי בוא יבוא.
ואף על פי שיתמהמה
|
ודאי חשבתם
ודאי ניחשתם
כי לא היה זה יד המקרה
וכי אין מדובר במכרה.
|
מצטמרר לכדור
מצית מהירות
מתגלגל במורד
מקפץ מעלה מטה.
|
המילה היא להקת החימום של השיר.
רעייה צעירה
אישה פורייה
יכולה להרות
|
אין על מה להלין
אין על מה להתלונן
הכול נעשה כהלכה
התרחש כמתוכנן
|
במסעדה על החוף
ליד הים
על דק מעץ
שמעתי דג אומר לרעהו-
|
עוד לפני שנחנך הבית
נעשתה החלוקה.
נקבע יעוד לכל חדר וחדר
לכל מסדרון וגזוזטרה
|
ארעי אינו מרוצה ממקומו
ממקום רק לו.
יתמיד לחפש
יתמיד לתור
|
איך הגעתי לכך
שהפה התעוות
השפה נקרעה
הלשון נשברה
|
הישמר לנפשך
פן תדרוך על במת הארץ-
על חמוקיה
על ביתרוניה
|
ניצב לו השיר בפני כיסא כבודך
עוקב בחרדה אחר כוונותיך
מביט עמוק אל תוך עיניך.
רועד, נידף
|
השחל חוט שני אל תוך קוף של מחט
תפור לי אדרת וכתונת פסים
מדוד לגופי כסות עור מהודרת
קבע לראשי קובע ברזל.
|
היו הדררות מצטווחות ככרוכיה
צווחות זו על זו
צורחות זו על זו
בלי הרף, בלי הפוגה.
|
מסביב החיות
רובצות בכלובן
בוהות לחלל
בשקט אדיש.
|
בפינת המשחק עומדת ילדה
בוכה-
בחירוק שיניים
בשיברון מותניים
|
מתגבהים הבתים
מתנשא האדם
משאירים מאחור
הר גבוה ורם
|
הוא בורח מקרב
מחבל תחבולות
נמנע מעימות
עימות עם עצמו
|
אני ראיתי
אנשים שועטים
כנהר גוררים
שובל טיפות קטנות ואטיות.
|
ש'-השבלול המשתבלל
המסובך עם עצמו.
פ'-אותו הדבר
רק באופן אחר.
|
שלושה שמות נקראו לו לאדם:
אחד מה שקוראים לו אביו ואמו
ואחד מה שקוראין לו בני אדם
ואחד מה שקונה הוא לעצמו
|
צריף עשוי מעץ יער
או בית קטן קומה
בנוי מאבן, מלבנה.
|
סופת חול התגוללה עלינו
חוללה מול עינינו
במחול חרבות.
|
כתפי מונחת בצלחת אחרת
נשמעת אומרת
אתמול נהרגתי.
|
בשעת לילה אחרונה
בשעה נמוכה
בשעה מעוכה
פתרתי בעיה
|
בחורף ההוא עמד ראשה בשלכת
ראשנו עמד בשלכת גם הוא
ללא עלעל נחמה
ללא חוטר תקווה.
|
חייב כל אדם שיהיה לו בנק מטרות
חייב כל אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
מעבדות לחירות-
לממש אופציות
|
בחמש אחר-הצהריים
נפתחים שערי הזירה
והשור פורץ פנימה.
|
הלילה הוא הרע בזמנים
הוא מעלה את כל עולבי
הוא מעלה את כל נעלבי
הוא מוליד מהארץ המתה
|
לא אגור באוהליך
ולא אשכון במעון קודשיך
כי רגל על לשוני
כי רכיל בפי
|
אני ממש, ממש רוצה לדעת
מה קורה לך בראש
לך הקורא
כשאתה קורא את השיר.
|
נשלחה המילה בתוך קוף המחט.
התיישרה, התכווצה
ורק אז נחלצה
צחה וברה
|
חך חלש
לשון רכה
לא קשה
לא חזקה
|
הנטו כמוהו-
כעדר כבשים מלוכד
כאגד של גומא הצומח במים
כחבילת עננים השטה ברום.
|
יפים מאלה לא נראו מעולם
בשדרה של עיר
בגן או בוסתן
|
הוא שאל לשמה
וליליאן ענתה
והציגה בפניו אף את הוריה
שישבו לצידה
|
ועכשיו שאינו עוד ברשותי
והוא עומד ברשות עצמו
והוא עומד ברשות הרבים
ואינו זקוק עוד לרשותי
|
דבר שחוזר על עצמו
מזכיר את עצמו
מבהיר מהותו
מבטיח המשך.
|
עד תעלה הארוכה
ימוגל הנגע
ימתין לרפואה
|
תפס אותנו בלתי מוכנים
באמצע שיחה
שיחה נינוחה
כשהשלווה פושה
|
הייתי
הר שאליו עולה נהר
הייתי
|
ועדת השם והתואר
קראה לה גדרון מובהק.
שם שזכה מיד
לציוץ באוויר
|
אני גוזמת
אתם אוספים
אני מכסחת
אתם מפנים.
|
שיסף הארי בשיניו הגדולות.
לכד שועלים-
שועלים גדולים
שועלים קטנים
|
אתם חייבים
כבר עכשיו
כבר עתה
להחליט אם
להמשיך ולקרוא בו.
|
במשטרה עוקבים זה זמן, זה מכבר
אחרי המוציאים לחם מן הארץ
אחרי הקוטפים תפ"א מעץ הדעת
טוב או רע?
|
השקיפה האם מבעד חלונה
ראתה את בניה בביתו של הזר
בביתו של הזר-בקן הזרזר.
|
לא יחול בו מפנה
לא תחול בו תמורה
לא ישתנה לרעה
ילך ויורע
|
אתה תרצה שהשמחה
תשרה בביתי
שהוא גם ביתך
ואני שם אתך.
|
מי הוא האמודאי
שצלל לתוך ים
ומצא הפנינה
וחילצה מקליפה
|
בחשיכה שבתוך העיניים
משתובב זבוב קטן
משתולל זבוב זעיר
מתרוצץ לכאן ולכאן
|
ישנם דברים שיש לדאוג בגינם
ימים ולילות.
לא לישון בלילות.
לחשוב עליהם
|
ראשי ריק
ריק לחלוטין
ריק מרהיטים
כדירה חדשה
|
מסתובב ברחוב
ללא כיוון, מטרה.
רגל רחוב-
משוטטת, הולכת
|
משטרת הגבולות
לא עצרה את האיש
נתנה לו לחמוק
לא שמה לו רגל
|
עומדת פרה על גשר העץ
מעל פלג נושן
זועקת מרה
צועקת צמא
|
אם השביל ברור
אם השביל ישר
ינהרו אליו ריבוא אנשים
יימשכו אליו מאות בני-אדם
|
מימיו עומדים מבלי נוע
מימיו עומדים בדממה
היכן תמצא עוד שקט שכזה?
כזה רגע של רגיעה.
|
כשאנחנו מארחים בביתנו
קורעים האורחים פיסת עור מבשרנו
מכווצים אותה חזק
בכף ידם הזדונה
|
היא ביקשה לקשור הילדים לעניין
הילדים התירו הקשר
חוט השני נשמט מידה
הוטח ברצפה
|
אולי ניתן
עוד הזדמנות לזמן
הזדמנות אחרונה
עוד זיכיון לעת
|
קירות חזקים
ריצפה איתנה
עמד הבית על תילו כמבצר
|
נשמתי לתוכי את הכתם
והרחתי את ריח הדם
דם אדום
דם אדם.
|
בוצעים הברושים את שמי היום
סודקים את שמי הלילה.
פורצים שערי שמיים.
מגוננים על המתים
|
בפתח השער
על מצע חוליים
על יצועם הצרוע
שרועים הארבעה
|
ממרחק קצר מסף הפיסגה
ממרחק סנטימטרים ספורים
התקבלו ידיעות סותרות
אך לא היה בהן די
|
היא מנופפת בשפתיה לשלום
היא רוקעת בעיניה לחיבה
היא מאזינה באפה לאוהביה
ומריחה באוזניה את השנאה
|
צעידה דמומה
הליכה בחושך
לחישה חרישית
|
בוחש ובוטש הזבוב
בוחש בכפות ידיו?
בוטש בכפות רגליו?
חובט באוויר שלפניו
|
השפתיים מלטפות זו את זו
מענגות זו את זו.
הלשון לוחכת החך בחמדה.
הלחיים מעסות אישה זולתה
|
בכפר קטן
ברכס היורה
נחשפו שרידים
של משהו ישן
|
מהלך החזיר
אדון השכונה
נזם באף.
מושל בכיפה
כמו מלך בהר.
|
עכביש סורק שערו לאחור
והפיל אוחז ידיו במותניו
במותניו הצרים
|
מאתי לסבתי שלושה רחמים
מרחק שלושה רחובות צרים ולחים
חמים מרחם בעיוורון כפופים
פשטה עור וגידים ואל קרומים אפלים
|
מאתי לסבתי שלושה רחמים
מרחק שלושה רחובות צרים ולחים
חמים מרחם בעיוורון כפופים
פשטה עור וגידים ואל קרומים אפלים.
|
מתנדנדת
ברשת עכביש קטנטן וטוב
מתבוננת
בשריג גפנים מתולתל רטוב
|
אני כמו חילזון
מתכנסת בתוך עצמי
מעגלים מעגלים
|
חשד פירפר בלבי
לכנפיים במוחי
ואני שמחה.
הכנפיים יקישו ירעישו יכו האוויר
|
הם עלו על אותה טיסה.
מטוס אחד.
לא יחדיו
לא ליד
במושב נפרד.
|
לא הייתי כשזהרה החוכמה
זרחה הברכה
מתוך מושבת חז"ל
על כל דיוניה.
|
היא יורדת לחניון בקניון.
עצביה דלוקים.
אך אין היא רואה באור העמום
את האורבים
שאורבים.
|
פורש הטווס את גופו כמניפה
ביוהרה
נחשף לעיני כל
נחשף לעיני עם ועדה
|
היושבים וחבל טבורם מקופל בבטנם
מחשבתם גאומטרית.
עגול העולם ומוקף שחור
מלבן הקבר ורוחש שחור
|
הדברים הגדולים קורים
עוד טרם חציתי את סף הבית
עוד טרם חציתי את סף הגוף.
|
ספו השנים
נקפו החגים
היום התיישב
על כתף רעיו
|
היא חוששת
יראה מפניו
הוא ירא
חרד מפניה.
|
ישבנו בערב בחדרנו.
שרנו שירי מולדת.
"עטור מצחך"
"כי סערת עלי"
|
אני תוהה
מה יהא אותו יום
אותו רגע
בו ישתנו פני הדברים
|
ההר יורד ומיטלטל מטה.
השביל, בינתיים, ריק מעצים
ורק הירוקת בסלע חברה לדרך.
|
הרודף אחר הכבוד
אסור שיפסיק המרדף
ולו לרגע.
חייב למהר.
|
אמת-
זו שיטה נוחה
למכיל
כי מכיל
|
הסרנו מגבעת שחורה מהראש
אם הייתה שם מגבעת.
אספנו השיער לפרידה.
|
"הם אינם מוצאים את מקומם"
"הם אינם מוצאים את מקומם"
"הם אינם מוצאים את מקומם".
|
כל עוד לא ניתן אות
לא נתקבלה פקודה
לא נפתחה מערכה
לא החלה מלחמה.
|
בשעה זו כבכל שעה אחרת
כשנמס הרצון
נסחט כלימון הנקוב
אני מדפנת עצמי בבטון
|
המילה הנרדפת
רדופה עד צוואר
התיבה שקועה
במים רבים.
|
נער מדווש על כידון אופניו
עלי דרך
בכביש ריק מאדם.
מדווש מדווש.
|
זו הייתה שנת ההארה
השנה בה בחנה את האל בזכוכית מגדלת.
|
לא הגיעו בני העדה
לא הגיעו נבחרי החברה
קרובים מקירבה ראשונה
התענינו בתקרובת אחרת
|
הלילה הוא מדבר ענק
מרחב לנדודים
עשרים
ארבעים שנה
|
מצוטט לפעמי רגליו מאחור
נס על נפשו כל עוד בו רוחו
נס על הנפש בכל כוחותיו
שומע כדור רודף אחריו
|
נמנענו לדבר על הנס.
כאילו לא קרה
כאילו התרחשו הדברים כדרך הטבע
באופן טבעי ומובן.
|
גפן קטנה
פרץ פרצו בגדר הביטחון שלה
ואין עומד בפרץ.
שועלים קטנים מחבלים בכרם
|
בקצה המסדרון
בקצה "הפרוזדור"
כמו שסבתא קוראת לו-
יושב יובב על שרפרף קטן
|
הפרה לוחכת כוח באחו
עטיניה מתמלאים
עטיניה מתנפחים
החלב מחכה בסבלנות לחולב
|
חשף שחיתויות
הרעיד את אמות הסיפים.
חיזר על פתחים
כדי לחטאם.
|
בווטסאפ נמסר לי
נאמר ברשומה
שהוסרה מעלי חרפת החרם
שסרה ממני קללת השתיקה.
|
צופפתי הרווח
צמצמתי שורה
צמצמתי הרווח
צופפתי שורה
|
העגורים
ובניהם
ובני בניהם
שבים אלינו לעונה החמה
|
הזרועות אורבות
לכל עוף השמיים
למטוסי הארץ
לענני הנוצה
|
עגלות עגלות
צפופות-צמודות
נחלצות בניתור
בתחיבת המטבע.
|
מה הטעם
היכן החוכמה
להדביק שם ותואר
לקבוע הבחנה מובחנה
|
תחילה-
הוא רווה רוב נחת.
מסת-השריר מתחזקת.
הרהב גובר.
|
לדלת ידית
יד מונחת עליה.
כף תקועה בחור המנעול
תקועה להסכמה.
|
בשעת-בוקר מוקדמת
בשלהי צהריים
בשעת-ערב מוארת
בשולי לילה חשוך
|
הייתה שם הערת אזהרה
ולא ידעתי ממה אזהר
ואיך אזהר.
|
עין ירוקה בפניו של ההר
מים רבים.
השמיים כחולים וצחים מענן
והדרך רב.
|
אני מוח בעל לבוש שונה.
אני מוח שמתקשה להתלבש עם שחר.
|
בין רמת-גן
העיר בה פרחתי
בית גידולי
המקום בו גדלתי
|
אם אסור מדרך המלך
או אוסיף לפסוע בשביל הישר
|
עד לפני כשעה
עוד רעה הבשר
בכר האחו
פעה במרעה
|
כל רצוני
ללכוד את אוזנו
לפתות את ליבו
לשים עליו רשת
|
ריבוע שחור
ריבוע לבן
כיצד עליהם להסתדר?
|
כמו ספה
כמו כורסא
כמו שרפרף
כמו שידה.
|
מסתגר בביתו
לא מוציא את הראש.
מודע מבפנים
למצב שבחוץ.
|
הצהרת הון
הצהרת עושר
הצהרת אושר?
|
כפות רגליו מריחות מווניל
במצחו צומחת פלומה.
בטנו שמנמנה
ירכיו עגולות
|
מקצב ממכר
מיתר משכר
צליל מסמם
מסתנן אל הדם
|
מי יהא האיש שיישא לאישה
את כלתו הקטנה
כלתו התמה?
|
יש מחלות עם שמות יפים
כמו זיקה
כמו קורונה
כמו קדחת הנילוס המערבי.
|
חתול נדרס ליד ביתי.
ביום הראשון גופו נרמס.
ביום השני גופו נרמס.
ביום השלישי גופו נרדד עד דק.
|
שתי כפות למנעול.
כדי להיכנס
יש לפתוח את זו אף זו.
|
הרקיע נזרע עננים עננים
נקודים נקודים
עקודים עקודים
וטלואים.
|
מאירה-
על תבל ומלואה
על כל יושבי בה
על כל סוגדיה לה.
|
השוואה מפוקפקת
השוואה לא תקפה
השוואה רק לשם השוואה.
|
כמו אותם צעירי-חוף צרובי שיער
נערים גולשים.
צריך רק לתפוס את הגל
לעלות על התדר.
|
האם נגישן כתקרובת
לאותם:
שאוזנם ערלה
שלשונם לחיכם תדבק?
|
אני מניחה לפניהם
פינכת זהב
מזלג איזמרגד
|
שמרנו על זכות השתיקה
ושתקנו כל השנים.
הזמן פעל לרעתנו
פעל עד בלי די.
|
אני נמשכת משיכה יתירה אחר המילה.
משיכה שלא תתואר במילה.
משיכה שלא תופרז במילה.
משיכה אחר המילה משיכה.
|
מוכה אסון
מכה באוויר
מטיח בקיר
חובט ברוח
|
נרדמתי
כשדג זהב חבוק בחיקי
דג גדול
דג קווי
|
הוא רוצה לבנות לעצמו פרופיל
לעצב אישיות
לבחור לעצמו דרך
לנתב הנתיב
|
כשאני נפגשת עם אנשים
אני בודקת להם את השיניים.
אני מגלה-
סתימה אפורה
|
הא לך מברשת
קחי לך פח צבע
טיבלי המברשת בצבע
|
בעת התרוממות הרוח
בשעת התעלות הנפש
היום יעטפני רך כפלומה.
ילטפני הלילה ביד חמולה
|
כשהגיעה אלינו, למשרד
היא הייתה כל כך שמנה
שהעיניים שקעו עמוק בבשרה
כצימוק שטבע בבצק.
|
בחורף חדלה ההתעניינות בשרב
בקפיחת החמה.
התעניינות לא לעניין
לא עוד במקומה.
|
מהלכת על זוג קביים גבוהים
מעט מעל פני האדמה
סנטימטרים ספורים ממשטח הקרקע
לבל יישרפו כפות הרגליים
|
אם יפלו בידיך כל פיסות התצרף
תדעי כיצד לסדרן.
היי אך דרוכה לתפסן בזמן
כל אחת בנפרד
|
גבותי עולות מעלה מעלה
עיני מתפקעות
שתי אוזני מקישות במכוש
ואפי נפער כבולען.
|
הייתה זו התרחקות מיוחדת-
אב ואם כה שונים
קרקע אחרת
מזוודה גדולה מלאה בקרובים
|
המסר של שעת הצהריים
איחר להגיע
הגיע רק עכשיו
הגיע באיחור רב.
|
בפרק השני
של הסימפוניה השנייה
מתחיל הלב להלום בחוזקה
מתרוממות רגליו לגובה רם מאד
|
הלכתי לחנות העופות
לבחור לי עוף מאכל;
כשבאתי הביתה פרשתי
את גופו על השיש הקר;
|
היא הייתה בטוחה
שהיא זו שמאירה לה את היום
שהיא זו שמאירה לה פנים
היא הייתה בטוחה שהיא זו שאותה הוא בוחן
|
וירא אלוהים כי רבה רעת האדם בארץ...
ויינחם אלוהים כי עשה את האדם בארץ...
ויאמר אלוהים: אמחה את האדם אשר בראתי...
כי ניחמתי...
|
אין אפשרות לדעת זאת
אין כלל אפשרות.
אך ברגע זה ממש
נלכדה איילה בעמק האלה
|
הם ניכרו בזמן קדום מאד
הם נוצרו לפני הרבה הרבה שנים
הצרכים הבסיסיים.
נכון-
|
בינתיים דבר לא קרה
מאום לא אירע.
הכדור מסתובב בקצב אחיד
הלבה זורמת בכיוון אחד.
|
שבשבת הרוחות-
יצור צנום
יצור צנוע
כזה שלא מרים ראש
|
האם מה שלמדתי היום
יוכל להועיל לי מחר?
כשם שמה שלמדתי שלשום
הועיל לי אתמול
|
כולכם מוזמנים לטקס הברית
כולכם מוזמנים למסיבת השירה.
עוד מעט יונף איזמל המילה
עוד מעט תרעפנה התשורות
|
ישנם אנשים שכאלה
שיוותרו לעד זה עם זה
יוותרו זוגות לעולם.
|
מה אעשה לזיכרון כי ייתם
כי יכלה מן הארץ.
גם אם אמצוץ את אישוניי
גם אם אקרע את עפעפיי
|
לאחר שנים רבות אני נזכרת
בילדה TERRY
באמה הזקופה, התמירה
הלבושה רק ג'ינס וטריקו
|
מדריך דרך על ראשו הקטן
בתוך הבריכה
כשקפץ על המים.
|
יצאתי לרחוב
כמדי יום ביום
כמדי בוקר ובוקר.
המדרכה הייתה רטובה.
|
אני הולכת שוב לבית-ספר
צועדת בלב מפוחד
אך ברוב עניין.
|
הייתה מבטנת אוזנה
כקיר אטום
מרעשי הינקות
מהמהומי קטנטנים.
|
והאיש זקן בא בימים
וישמח לראותם
עוברים
וישמח לראותם
|
שעל אחר שעל
שעה אחר שעה
עובדות השעות
בחריצות מרובה
|
ענן משנה צורתו מול עיניי
והשקט מופר
לא יציב
לא מוכר.
|
במסעדת "הכפר"
מגישים חביתה
עטורה בשמנת
ירוקה מעשב.
|
במגרש החברה
עומד שטח פנוי
לא בנוי
מוכן לבנייה
|
חייב שיהיה מיקוח
חייב שיהיה ויכוח
חייב שיסערו המוחות.
אסור למאזניים להיות שקולים
|
סלנו ביד
עמוס בארבעת המינים
עמוס בשבעת המינים
בפסיון ובדג
|
אתה מסתכל בראי.
בראי שבקיר.
מאות פנים ניבטים אל עינייך
פנים זרים.
|
בקע בו שולחן מאריח
ערוך ובשום מתקרובת-
חמין ותופין
דג ופרלין.
|
הייתה כאן התערבות אלוהית
בחופשה.
שהייתה כל כך מרהיבה
שלא יתכן שהיה זה אחרת.
|
חיילים ארוכי צוואר
רכובים עלי כרוב
נישאים על עב קל
ושר צבא לפניהם
|
בלילה
בין אשמורה אחת לאחרת
באשמורה אחרונה מאוחרת
התפרצה השירה
|
מלאכתו מלאכת פנים-
יתרון בעמל
אמת במעשה.
תוצאתה-תוצאת חוץ
|
אני מחככת ברכי זו בזו
כראש גפרור במשטח גופרית
עד תבער האש
עד יעלה עשן לבן.
|
רבים רבים הצטופפו בשערים
התגודדו בפתחים
בדרכם פנימה.
|
ריח אלוהים ורוחו
ונוגה לו סביב.
|
על מרבד ירוק
בכר הדשא
יושבים מחסנים
ובידם מחטים.
|
ראיתי את 7 הפרות הרזות
אוכלות באחו
לוחכות במרעה
(היו אלו 10 בכל מקרה)
|
כמה שונה היה זה החלום
כמה משונה
כמה מדכדך
כמה מדכא.
|
חלמתי חלום
והנה בחלומי
אישה גדולה
לבושה בגדי מלוכה
|
צועדת בלאט
צועדת לאט
בצנעה
בצעד בלתי ניכר.
|
בעל הבית
גיבור חנוכה
ערך לאורחיו
סיור מוקדם
|
במערות אשר באבן
בתוך כוכי קברים
טמונים בני הכרתי
טמונים בני הפלתי
דבוקים להם יחדיו.
|
המסר שנמסר
לא נמצא ראוי.
הפרי שבשל
לא בשל דיו.
|
אני כותבת על קבלת הקנייה.
קבלה יעילה
קבלה יזמית
קבלה רבת-מעש.
|
חשופית קטנה
ללא קסדת פלדה
ללא אפוד קרמי
קונכיה חשופה.
|
מתי הילכו בם
מקלות הליכה
מקלות הליכה
שסייעו למסע?
|
בשמיים ממעל מסתחררים להקי העורבים
מנפחים לעברי ריאותיהם הרעות
בחרפות?
בנאצות?
|
בחווה, בחמת גדר
מחליקים תנינים על המים.
פרצופם צוחק
אך פניהם אינם לשלום.
|
אכזבה מהטבע
היא דבר לא טבעי
לא ענייני
לא מתקבל על הדעת.
|
שורש חפור
אינו חפור די עמוק
לא התחפר כיאות
לא התחפר בשכנוע.
|
מנענע תינוקו בזרועו
לפנות בוקר.
מלטף את ראשו
מרגיע הבכי.
|
גור נמרים נשכב לצדו
מגרגר, מתפנק
מגרד את ראשו הקטן בכפה
מחכך את גבו
מרגיעו
|
מתעורר עם שחר
קם לעת בוקר
לאחר תנומה קצרה.
|
הממופים מחכים
בחדר הגרעין
בפנים קפואות
בפנים חתומות
|
קול תרועה עולה ברחוב
הכול שמחים זה מזה
הכול טובים זה לזה
מיטיבים מבט
|
היא רוצה ללמדו
היסטוריה ומיתולוגיה
גאוגרפיה וביולוגיה
פסיכולוגיה וגאולוגיה.
|
אני רוצה להיות בידיה של יחידת אבטחה
כזאת שתבטיח לי
גדולות ונצורות
לא זוטות וקטנות
|
להעדיף האחת
על פני האחרת.
לקבוע מדרג
לפרט רק סגולות
|
ניתן אף לומר
מעלל מהולל
מוסד מכובד
מנהג עתיק יומין
|
עליה זנוקה
מדיממת מעמקים
משקט, בלי קול
מיקום מקביל
|
עתה
משהוסט הווילון
נפתח החלון
הוסח מסך העשן מן העין-
|
דמיתיך בנפשי
לאישה גדולה
(בגלל הרייך
ובגלל עמקייך)
|
כל הפרחים שפעלו ביריד הפרחים של צ'לסי ב-2010
אינם פעילים עוד
הם מתו
ונקברו בקבריהם הקטנים
|
הוא לא היה כאן עד עכשיו.
הוא לא היה כאן מעולם.
הוא לא המה במעי אמו ימים וחודשים.
|
בפסק הזמן
בין מיתה ללידה
מכדרר האדם
כדור חלקלק.
|
בנינו בחול ארמון רב-תפארת.
אתה התנעת-הנעת
מנוע-קטנוע
בכף יד קטנה.
|
בשם רחש הלב
בשם רחש הרוח
הרחום והחנון
אני מתחננת
|
בדרך היורדת מטה,
בדרך היורדת על העמק
עומדים עצים רמים
ידיהם שמוטות מטה
|
לעיתים כך
ולעיתים ההפך
לעיתים זו
ולעיתים אחרת.
|
איך זה שעשן שעלה
נידף וכלה
והדונג נמוג ונמס?
|
כל הנחלים הולכים אל הים
זורמים מהר
הולכים לאט
נכנסים למים
|
עכשיו, שלא היה בי עוד רצון
לצאת אל העולם
עולם גדול
עולם רחב
|
בציפורן חדה
בגוף מלא דיו
בעצמאות מלאה
ללא התערבות מבחוץ
|
הקטנים גרים על הלשון
והם עמיתים.
קטנים אחרים סמויים מן העין.
היכן הם גרים?
האם הם טורפים?
|
מה טעם לכתוב-
על כלב רחוב
על ארוחה כבדה
על ארוחה דשנה
|
בחוץ שררה אווירה לעילא
נשבה רוח קלה
זרחה החמה זריחה מתונה
פרחה הפריחה
|
זה ארבע שנים
יום יום
לילה לילה
כל היום
|
כי שם מתבצעת העבודה
נעשים הדברים
נרקמת העלילה
|
לולא כל אלה
הייתי מתפרקת
הייתי מתפרצת
הייתי מתנפצת
|
לפעמים הרעיון
יפה כשלעצמו
|
על כן ישב איש בביתו
וימתין ללא מעש
עד בוא הבשורה
עד בוא הבשורה
כי קלו המים.
|
אם רק אצליח לתפוס את השיר בקצה זנבו
יישאר בידי.
תחילה יפרפר עוד מעט
אך בזאת הפעם לא יישמט.
|
איך שלא תסתכל על זה-
מסע ארוך
ארוך ומפרך
משא כבד
עמוס ונערם
|
לוח המודעות מתקלף והולך
הולך ונחשף
מספר את סדר הפעולות
חושף את סוד העיתים.
|
על תפקידן בכוח
על פעילותן הענפה
בהגנת הפנים
משני הצדדים
בהבעת המבע.
|
בחדר הלידה
ללא ציר בלי כאב
אני יולדת ילדים במאות
ומשדי נשפך החלב בקילוח
|
וחבטה אדירה
העובר שפוך לרגלה
והנאון נעוץ בליבה.
|
הרפה השריר
כפוף הראש
הנח למוח
|
ריח השלג יעמוד בפיסגה
ורוח הקור תידהר במורד-
בצהלות סוסים
בריקוד שעירים
|
עבים מתגרדים זה בזה ללא הרף
מפירים את השקט
מפירים את החושך
אינם מניחים ללילה לישון.
|
אני אוהבת ביטויים שקפאו
אני מנסה להפשירם.
למשל אותו ביטוי
נתעב וצדקני
|
היש לה יעד?
היש לה מטרה?
והיא צועדת בטור
והיא מהלכת בשיירה.
|
לכודים-
בין 4 קירות
בדלת אמות
בין שמיים וארץ
בין עיתים וזמנים.
|
הוא יודע להביא רפואה לגופו
הוא קרוב לעצמו
הוא מודע לעצמו.
|
אם אך ייפתח פתח בחומה
תוכל לעבור
מבלי לחבוט בקיר ראשך
מבלי לספוג פצע, חבורה ומכה טרייה.
|
שרתי על תינוקות
שרתי על זקנים
שרתי על פירות
שרתי על ירקות
|
לקול מפץ זגוגיות
לאור אש הארובה
והעשן הלבן
הבוהק, משתקף בתוכן
|
מרסל מתערסל
קל קל כציפור
לעת בוקר.
|
כדי לעורר חיבה אלינו
לבצר הקשר
לחזק הזיקה
בינם לביננו.
|
משחות מריחה
תמרוקי משיחה
חבילות טיטולים
ערוכות לכריכה
|
הכל היה ערוך ומוכן
דבר דבור על אופניו
והאופן החל שועט קדימה.
|
סביאה וזלילה
זלילה וסביאה
לא יודעת שובע
לא יודעת נפשה.
|
כיסוף כסף
זיוף זהב
לשון נופל על לשון
לשון נופל על לשון
|
תמיד, תמיד הבצל הוא האחד שזוכה בכבוד.
האחד שטומן את הסוד.
שכבה אחר שכבה
קליפה אחר קליפה
|
בדמותו דבקה דמות נוספת
דמות מאוהבת
עוד נפח
עוד משקל
|
תחת ערימת אשפה
תופחת עולה
צומחת גדלה
מצחינה
|
מזה זמן אני מבקשת
לתאר מבוכה
או קשה ממנה
בושה.
|
עין היען מתנשאת וכסילה
זקוקה למורה, לכיתה ולזום
ללמוד קצת חוכמה
מעט דרך-ארץ.
|
זוג צועד לגדת המים
במלוא לבושם.
רחוקים זו מזה
מרחק מטר או שניים
|
רע שכבר קרה
רע שכבר אירע
עניין בלתי מחיק בעליל
משימה בלתי אפשרית לכאורה
|
בהיכלך אשר בעמק
נברת בידך הכמושה משנים
במעיהם של עוללי
הכנועים הצנועים.
|
כאן תם רכס הכרמל.
עד כאן יבוא בכוחו
ומכאן-
כתף הר מושטת
|
לאלוהים לא היה דבר
וחצי דבר
נגד מגדל בבל
נגד הבניין עצמו
|
כמו חשבונייה
כמו מגרדת כביסה
לכביסה לבנה
על נהר
|
מרחוק נראות רגלי המבשר
הן טופפות
נוגעות לא נוגעות באדמת הארץ.
הן תופפות ברוך במדרון ההר הקשה.
|
זו מהתלה
להמחשת הדוגמה
זו מהתלה
היפה לשעתה
|
ליבי פתוח לדבר המבשר
אוזני כרויה לבשורה.
ריאותיי הומות נהמת רווחה
לחיי אדומות משמחה.
|
ימיך מעטים, בן אדם
לילך רב.
הזמן הצר שהיית
והזמן הרחב שאינך.
|
על ענף עץ אגוז
לא מונח אף אגוז
אף לא אחד.
יונה יושבת עליו.
|
עציץ אחד
ובו פרח פורח
בין עציצים לרוב
חפים מעפר
|
צלילים אהובים
כובשי יבשות
חוצי הימים
צולחי העיתים
|
אני מחבקת את גופך הגוסס
את ראשך הרזה.
אני מלטפת את שערך הקלוש
את בשרך הצפוד.
|
ביקשתי מהיום שישתהה עוד קמעא
שלא ינוס על נפשו
שיישאר בתמונה
ימתין רגע קט
|
מזמור לפטיש השניצל
הבוטש וכותש
הולם חזק
בבשר המת.
|
על המצוק במדבר
נוצקה מחשבה זו
דבר לא הפריע.
|
הן יכולות לצעוד תמירות וסדורות
בשביל המוביל היישר אל הבית
הנייד ביד
הגבות צבוטות והלחיים בשלות
|
הן כולן כבר כאן
הן פזורות בכל עבר
הן נפוצות לכל עבר
הן כולן ממוספרות
|
אני חולצת פקק מבקבוק.
הפקק נתקע.
אני מסובבת מסובבת
בסבלנות מרובה.
|
אני רוצה למצוא פצלים של שמן!
ואין זה משום שאני זקוקה לשמן או לדלק
כדי להתניע את גלגלי
כדי להדהיר את סרני.
|
ציפור אחת
שתיים ביד
שתיים על עץ
|
מה יצרנו?
יצרנו כזב.
בזבזנו זמננו לשווא.
צרכנו אנרגיה שלא לצורך.
|
לפעמים הגוף שלי
יותר זקן מהראש שלי
כפי שמצביעים פני השטח
כפי שמעידים פני השטח
|
נוכח בעיר
נוכח בכפר
נעדר מן העמק
נעדר מההר.
|
אדם מבקש לשכוח
והזיכרון-
נוגס בו, נוגס בו
במלוא שן, בחוד שן
|
נעמדו מדי פעם
מול חלון ראווה.
דמותן השתקפה
בתוך המראה
|
עדיין פעלנו את פעילות היום-יום
זרענו זרעים בקווים ישרים
שתלנו פרחים בשורות בגן
בנינו חומה עגולה סביב הבית
|
הפשילו זרוע
הושיטו יד
הגביהו כתף
|
משהגיעה שנת 2020
היינו צריכים לדעת
היינו צריכים, לפחות, לחשוד
שמשהו עומד לקרות
|
שומה על כל אדם
שיעשה שומה עצמית
שיעשה חשבון נפש.
אם לא בכל יום
|
הקור גובר
הקור מתגבר.
לדנים דמינו
לשבדים הושווינו.
|
מערבל הבטון
מתגלגל מול עינינו
בגוף שמנמן
בנפש חפצה.
|
הרכבת השלם הוא מעשה נועז
לא דבר יום ביומו
לא עניין של מה בכך.
|
בשתי רגליים נצמד לקרקע
BOOTS ON THE GROUND
קרקע קשה
|
בביקור בעיר ליון
צעדתי לגדת הרון
עד היפגשו עם נהר הסון
וצעדתי לגדת הסון
|
שלום וברכה למשפחת עכברוש
אשר מילאה את ביתי באשפה.
צבעה הקירות באפור עכבר
נענעה לעברי את שפמה בחוצפה.
|
אני בנויה למצבים מוחלטים.
בחורף, בגשם,
אל ישמע קול אדם ברחוב!
רעש חורף בטרם גשם
|
מצבי-הרוח נפרשים לרווחה
נפרשים בזמן
בשלל גוונים
בקשת צבעים
|
ואם אינך רוצה לנוח?
ואם אינך רוצה לעלות על משכבך?
ואם אינך רוצה להיפרד לשלום?
|
בעמק ה-WACHAU הלכתי לאורך הנהר
צעדתי לגדת הדנובה מרחק רב
זרמנו יחדיו לאט
מעט לרוחב
|
מרווח צר
מרווח לא רחב
מרווח כחיי נמלה.
|
מה יוסיף עוד יום עוד יומיים.
מה יוסיף לכאן ולכאן?
עד ישלם המועד
עד יתם הזמן
|
ריצת דג מלוח
גולה פרפרית
משיכה בחבל
חיתוכה של עוגית
|
דריכה של ילד ברגל אחת
בסף מדרכה ובכביש
בסף מדרכה ובכביש
|
האם אחווה כמחווה
תחזיק מעמד
תשרוד לעד
תשכון כאן לבטח
|
אני נמשכת משיכה יתירה אחר המילה.
משיכה שלא תתואר במילה.
משיכה שלא תופרז במילה.
משיכה אחר המילה משיכה.
|
זיפי שערה
בראשה הקרוח
בהינומת פלומתה
יסובו אחור.
|
מתהפכת עם כובע, גרביים ושרוך
מסובבת שמלה על אצבע קטנה
מתופפת בתוף,
מתכדררת לסדין, שמיכה ומגבת
|
כמו כלב נאמן
יקדם תמיד את פנינו
באור
לכל היותר
|
עכשיו
משנסתיימה העונה לצמיחת הילדים
עליך להיכון
עליך להיכון לעונה הבאה.
|
הכול נגמר-
במתחם הסבירות
במרחב ההסתברות.
|
ויהי דבר אדוני אל הנביא ביום ההוא לאמור:
הלוך וקנית לך זרעי כותנה
וטמנתם באדמה
וכאשר ינבטו
|
הכלב לחש באוזני
כי הגיעה עת הנביחה.
וכשנבח
נביחתו נעמה לאוזני עד מאד.
|
אך הוא אינו נרדם
אינו נרגע.
והוא עייף
עייף כל כך.
|
אולי כל זאת איננו נכון
איננו חשוב
אולי סתם נדוש וזול
|
על פני הפסיפס
שרועים האורחים
שבועיים זה מזה
סבואים זה מזה
|
הנעקב במעקב
על ידי 100 הנוקמות
הוכרע בקרב.
|
ויהי דבר הנביא אל אדוני ביום ההוא לאמור:
אי הפתח בפאת הפרדס?
אי קצה השביל?
|
נמשה המשי מפיה
ממקור שחור רוטט
ממים עמוקים.
אילו פיתולי שמחה לה לתולעת
|
אני רוחצת את לשוני
לאחר שהתלכלכה
לאחר "שליכלכה".
|
לא ביער המחט
לא במערת האבן
כאן קרוב
ליד הבית
|
מתגבה הרקיע ממך והלאה
הולך ומתרחק
ומקומות רחוקים
מתרחקים עוד יותר
|
ב-7 בבוקר התעורר יובב.
פקח את עיניו
שיפשפן.
חשף את שיניו
|
הדם שזעק מן האדמה
נדרס ברגל גסה
הציפורן גרדה בקרקע
השערה התעופפה
|
מי שנחשק
ומי שנדחה
מי שאבה
ומי שוויתר
|
הנה לכם הגורל בקפסולה אחת
הנה לכם הגורל בקליפת אגוז
ביערות האשוח, בשלג
|
כל מילה וכל סיסמה
אך מילה ואך סיסמה
בשער הצר.
|
זרקי עוד ועוד תובנות
מכל הבא ליד.
זה כל הרעיון
זה עצם העניין.
|
למעשה,
לאחר מעשה
משנעשה המעשה
נחלטה ההחלטה
|
אך לעיתים נדרש המעשה
טרם בשלה המחשבה
ואי-המעשה
יותיר פצועים
|
הן שומעות על אותה מחלה ארורה
ופוקדות לוויה מכובדת
או שתיים.
|
הן רודפות אחר הדבר עצמו
הן מצביעות עליו כפי שהוא.
והן נרדפות.
|
אל הגשר הדרומי הגיע התליין
כרך את החבל סביב מעקה הברזל
עמד והמתין-
|
בבוקר מצב הדברים ברור ובהיר.
עולה היום במלוא שיפעת אורו
במלוא שיפעת אורכו
רחוק עדיין מחרדת סופו.
|
כאשר נחשפה השערה הלבנה הראשונה
ואחריה הסתערו רבות אחרות כמותה
ובהן נסתבכה הזיקנה
|
התרוקן המצבר
נעצר המסע.
גססה הסוללה
אבד הקשר.
|
במקום זה ניטע
לזכר אירוע נורא שאירע
עץ חיים.
|
זה קורה בשעת בוקר חמה
בשעה 11 לערך
יורדת השכינה על הארץ
מלווה בבני פמליה.
|
ימים רבים ישבה בינותם
ימים רבים נתנה את הדין
במושבת העונשין.
בין דב ונמר
|
מסתובב לו אדם ברחוב
לאחר שנשפך מביתו.
בלי יעד
בלי מטרה.
|
לחיצה על שפופרת
היא פעולה נעימה
לשאיבת קצת צבע
לעיטור וצביעה.
|
זהו רגע של בוקר.
החדר מואר
מוכה סנוורים
ועיני פקוחות
|
רימון כבד
על ענף דק
(פיגום רעוע)
"טוב למאכל
|
מפלסת השלג
כמו סכין משונן
חותכת שוליים
מותירה לבדן
|
הדמיון עולה על כל מציאות
ולא ההפך
כפי שגורסים
ממציאי המציאות
|
שיהא כל יום ויום מימי חייך
דומה לקודמו
חוזר על עצמו
זהה לזולתו.
|
הוא ידע מתי הדברים מתחילים
הוא ידע מתי הדברים מסתיימים
הוא ידע לאן הדברים מתגלגלים.
|
והמשכנו ללכת
את היית יפה כפני הארץ
אך כבר רחוקה היית ושקטה
|
הערב יורד בקלות יחסית
ושום מחסום אור
לא ישים לו רגל
לא יעמוד בדרכו
|
אני ניבטת מבעד לחלון
אנשים אינם מפנים לי עורף
מנופפים בידם לשלום.
|
אני מנענעת
את ראשי השמנמן
צוואר נוצות מדורג
לאט, לאט
|
אני יושבת במרפסת ביתי
צופה לרחוב.
שורקת פזמון מזמנים אחרים.
מנענעת כף רגל
|
זחל רב-מפרק
רב-חוליות
חרגול ירוק
זוחל לגובה.
|
עדי הראייה ראו והעידו
עדי הראייה העידו כי הבינו.
את שראו-רומם את רוחם
על כן העידו.
|
אולי לא היינו צריכים לבוא לכאן מלכתחילה.
אך מי שאל אז
מי הביט נכחו וראה לפניו את בנו
את השה לעולה.
|
עד שלא אמרתי אהיה נהר
עמדתי חצץ בערימת חצץ.
עד שלא שטפו במימי הצללים
ואמרו כי טובים המים
|
בשנות שמיטה
עומדים שדותייך בשלכת
שדות-בור שחונים
ריקים מטנאים מלאים.
|
יושבת העוגמה
עגומה
רכונה
קנקן יין מונח לצידה.
|
בשעת הסעודה
נפל פתאום שקט
השתררה דממה
בגלל מילה שנזרקה לאוויר
|
אב עוזר לבן
אם לבת
בן לאב
בת לאם
אוהב לאוהב
|
חבילת הפרחים
בה אוחזת ידך
תבשם האוויר
לאורך הזמן
|
ביקשתי מהיום שישתהה עוד קמעא
שלא ינוס על נפשו
שיישאר בתמונה
ימתין רגע קט
|
נטעתי רגלי עמוק בקרקע
נטעתי רגלי בקרקע הקשה
ועמדתי על שלי.
|
אני גרה בתוך שטח הפקר
אזור מופקר
הפרוץ לכל רוח
לארבע רוחות
|
לילד קטן
לזקן גדול
קשה מנשוא-
העלבון.
|
לולא הייתה הדרך מבוססת בבוץ
הייתי הולכת בה
לכל אורכה
חולפת בנועם.
|
הניחו להם להתבוסס בסחי סכלותם
בשיח איוולתם
בשיא טיפשותם.
אני- במו אוזן
|
כסלסול קליפת הלימון
כסלסול קנוקנת הגפן
כסלסול תלתלים מוכים כמשי
כסלסול הכינור בגומחת הלחי.
|
על סף הדלת ניתן עוד להתחרט
לא להתגלגל פנימה
לא לנקוט עמדה
לא לקחת צד
|
זורקת זרעון
לכאן ולכאן.
לכל דיכפין
לכל עובר אורח
|
פריה רוחש תולעים קטנות
תולעים לבנות
תולעים נעימות
תולעים טעימות
|
שבמגע הרוח בעלי צפצפה
נעים העלים
מירוק אפרפר
לירוק מכסיף
|
העלילה שתחילתה
כעלים בשלכת
כזילוף מצינור
כטפטוף ממזלף
|
במגרש החברה
עומד שטח פנוי
לא בנוי
מוכן לבנייה
|
כפות התמר
מכות ברוח
מצליפות זו בזו
בשעת סערה.
|
בדריכת הקשת בענן
בטיפוס מלאך בגרם הסולם
בקשירת החוט באדן החלון
בזריחת חמה על חלד האדון.
|
אני מסתכלת עליך
בוחנת את פניך
רוצה לתאר את הפה
את פיך
|
אך בפה האורב עוד נעה השנאה
והארס נוטף וניגר
ניגר וניגר
לא נפסק מעולם
|
פודרית ורודה
התיישבה בגננו.
פרחה ועלתה
ורדנית וברה
|
מילתך הרעה עוד תלויה באוויר
כחרב לא תשוב לנדנה
ואני שהייתי גא וצעיר
הפכתי עייפות זקנה.
|
אני יוצאת לטיול
ומיד ממריאה לגובה
הרחק מכיסא האדמה
עליו יושבים במארב
|
כשאני מושכת במעקה המדרגות
בדרכי מעלה
ניתק המעקה
מותיר בידי
|
מאמץ כה אמיץ
כה מאומץ
לא יכיל עוד הפח
לא עוד יתמודד.
|
אנשים הגיעו לקבר
שכבו במיטה
שתו מקשית
אחזו בעט
|
איתרת בית-אוכל
נכנסת אליו
זללת סיבוב אחרון ממחבת
שמחת מעט
|
אני מטרה נוחה לנוף
אפשר לומר אפילו טרף קל.
אין הוא צריך לצאת אל מחוץ לעיר כדי לפגוע בי.
|
נצורה המילה בקצה הלשון
ממתינה
עוד מעט תיאמר-תוגד
והיא תירגע
|
השיניים נשרו במכת-מחץ אחת
נפלו לקופסה ממתכת
לתוך תיבת משאלות
נדחקו אל מתחת לכר
|
פוסע הפיל במעלה הדרך
צועד מעדנות
גדול
כבד
|
פוסע הפיל בדרך העולה
ברייה מוזרה
ברייה אצילה
בריאה עתיקת יומין.
|
חסרון כיס-
האם פירושו
שחסר הכיס
לטמון בו את הכסף שישנו
|
אש עולה כפורחת מקרח
שמיים כחולים מורידי ממטרים
חמנית שפניה מול פני הירח
גרעיניה מתפצחים כאבק כוכבים.
|
עין צופיה פני עתיד
עין משקיפה למרחוק
עיו עיוורת רואה כול.
|
עוד מעט ייפרץ החדר
ויתרוקן אט אט מכל חי וחפץ.
עוד מעט ייפתח הארון
וסודו הכמוס ייחשף לעין כל.
|
נענעה האישה האפורה בגופה
וקוננה קוננה על עינה שאינה
על עינה שאינה ואין אונה
וקראה לפרסיאוס
|
אני גרה בקו פרשת המים.
ואיני יכולה לראות
עדיין
ואיני יכולה להבין
|
מפרפרות הכנפיים
מרפרפות באוויר
נוגעות זו בזו
לא נוגעות.
|
מותנה במזג
במשב הרוח
במצב הרוח
בתפקוד המוח
|
טיפסה הדמעה במעלה הלחי
בדרכה חזרה אל בורות העין
ונוצר מצב תמוה ומעורפל
האם חלף היגון
|
פרגית נרמסת בלשון גסה
ראש דג נגרס בין שתי שורות שיניים.
שני בני פרה
עגל ועגלה
|
(האחד לא יכול בלי האחר)
גוף וקשת-
החיים בנפרד
החיים במנותק
|
לטאונת קטנה עולה על שרפרף
מנסה להתקרב לקנקן החלב
וחגב ירוק אורב לה מגב.
|
דם, צואה
שיירי בשר
דבוקים בשיער.
|
אני יכולה לעוף קרוב לשמש
אני יכולה לעוף בצד האפל של הירח
אני יכולה לעבור מיבשת ליבשת
מבעד אוויר ורוד ומענג
|
אני בודקת צמדי מילים
מבררת אם קיים ביניהם-
קשר אישי
קשר נפשי
|
נזכרתי לפתע בבעתה
בצמות הצנומות שהיו לי
ובסרטיהן העבים.
|
נושר המשא בין בשר לסינר
מתרופף השריר בין מרפק לכף
בין ירך לברך.
הקרסול מגיע למדרגת הסיכה.
|
והנה בחלומי
אישה גדולה
מרקדת סביב עצמה
לראשה זר פרחים
|
סיומם-
בקול ענות חלושה
בדממה ארוכה
מתמשכת.
|
נערכה שם חגיגה
חגיגה מקומית
חגיגה גדולה
חגיגת הדם
|
ריאות אכולות
כבדים מנוקבים
ראשים מתפוצצים כאבני מחצבה.
נשימה על בלימה
|
הם קנאים לדבר השם
אך יותר מכך הם מתקנאים בגדולים מהם.
ולא שהם עצמם קוטלי קנים.
גם הם יודעים דבר או שניים.
|
אמרתי לך:
לכי לקניון
שמחי את ליבך
חזקי את רוחך
התעודדי.
|
מטולטלת זהב
מיטלטלת
מיטלטלת
אל מול עיניי
|
בקערת הפסח
בקערה עגולה
בקערת הסדר
בקערת האי-סדר
|
2 כדורים מונחים בקופסה
אחד מהם-לבן
|
המוכרת-אמריקאית
מכורה לסרטי כלא מטקסס.
בחנה את הצבע
ואמרה שרואה
|
השמיים זרועים כוכבים בשפעה.
איה העגלה?
איה הדובה?
הגדולה והקטנה?
|
עוד טרם התעוררו העיניים
והקפיץ כבר נמתח
והיום כבר פרץ
דרוך לפעולה
נכון לעניין.
|
עכשיו-
שאיני רוצה לצעוד עוד בתלם
תלם חרוץ בידי אחרים
תלם שלא חרצתי אני.
|
הרכבים הפגועים פונו
הפגועים שפונו אושפזו
המקום התרוקן מחרטה ואשם
הכאב שנח על הכביש
|
אדם שפן
שפן שפן
שפן שפל
שפן כושל
|
פתאום, בשעה מאוחרת
קפצה הזיקנה.
זינקה בפראות.
ניתקה שן מלסת
|
אנשים הנכנסים למיתתם עם בוקר
כשהשמש קם.
רעיהם אוכלים ביצים וקיטניות
רואים המאורע ומחכים לאות
|
המוח רעש וגעש
המוח כאב ודאב
טיפטפתי עליו שתי טיפות
שתי טיפות k.526
|
בהתנהגות האדם
נתגלתה תקלה
נרשמה פעילות חריגה
מעורבות זרה.
|
לא שיש לי משהו
נגד נמלים נמוכות
נמלים שמנות
או כאלה
שחזותן מוזנחת.
|
בין זרימת הנהר
לעגינה במזח
רגע של רוגע
במעגן הסירה.
|
רגע אחד של שקט ביום, בבוקר
עם שתיית הקפה,
ממתינות המחשבות
בטרם תצלפנה
העיניים גומעות מלוטונין
|
אם אדחק רק עוד קמעא
ייכנס זה השיר
יתפנה המרחב מנופיו
יתרוקן מסבכיו, מחייו.
|
אחוזת אשם
בידיו הלופתות
בידיו החונקות.
|
מכאן-
הבעבוע
הפעפוע
המהירות
הבהילות
|
כדור מתגלגל מתהפך במורד
כנף חוצה את סדין הרקיע
מפרש פולח חדות את המים
וצדף לוחך בחמדה את החוף
|
אנחנו מודים בחג ההודיה
אנחנו מודים בכל החגים
בכל הימים
בכל השנה.
|
אני רוצה שתבצעו בדיקה יסודית.
שתערכו חקירה מעמיקה
חקירה מאומצת
חקירה צולבת.
|
מרוב ציוצים
אין שומעים את שירת היחיד
את המיית היער.
|
קחי הקלה
חיתכי לחצי
גררי נחמה על מגררת גסה.
|
כאשר ייתמו ימי
כאשר תסתיים מכסת חיי
אזעק לגופי הלוכד
|
אני מקבלת רשימה עם שמות כל הנפטרים מהמשרד
ואני תוהה-
האם הכרתי אותו
האם הכרתי אותה
|
עישבנו שדותינו בסתיו
חרשנו בחורף.
זרענו בימות הקרה.
|
כשלא עוד תירגז הארץ תחתיך
אז ירווח, אז יונח ללבך עד-מאד
ברושים ישמחוך
יקדמו את פניך
|
שבשבת הרוחות נעה ברוח
נעה לאט
ימינה ושמאלה
נעה מעט
|
הוגש האוכל
פסק התיאבון
חדל הרעב
|
זרענו שמיר ושית
קצרנו קש וגבבה.
זרענו בשמחה
קצרנו ברינה.
|
עם גמר כל פרק
עוצרת הפסנתרנית
בולמת
מקפיאה-
|
אתה יוצא למסע
מסע סובב עולם
והרבה מעבר לכך.
|
לא נתקלתי בהם
כבר יובלות ושנים
עידן ועידנים
40 שנה ויותר.
|
אני מקשיבה לויסלבה שימבורסקה קוראת שירה.
בשפת אמה, בפולנית.
ואיני מבינה.
אך הצליל ערב לאוזניי
|
תלכי לאחור כסרטן?
תימנעי שינה מעינייך
אחרי יום ארוך
יום תש מזקנה?
|
תדברו לאט כשאתם מבקשים ממנו בקשה
הוא רואה אותנו במהירות כפולה
אין לו זמן פנוי
אפילו לא לשנייה
|
אינני חזאי
ואיני מסוגל
לחזות מראש
את המזג.
|
ואני מצמחת זוג רגליים זקנות
מתרככים השרירים למוך דך ומך
הידיים פועלות בכיוון ההפוך
בעוד המוח ישן לו שנת ישרים.
|
אני מאזינה לשירת האזינו
כדי ללמוד מילים.
מה זה אקניאם?
מה זה אפאיהם?
|
נופך-מרהיב
גופך-מרגלות הר געש
עינך-כוכב מזהיר בשמי הלילה
בלילה אפל
|
יפה נוף
יפה גוף
משוש הלב
אהוב ומלך רב.
|
סד של אחר
מחייב פשרה
מחייב ויתור
תפירה גסה
|
לו נוח היה טורח
היה פותח
את חלון התיבה
היה רואה כי קלו המים
|
אני מסתירה אותה
מעין כל חי.
|
הבו מנחה לאל אחד
הבו מנחה לאל היין
המוציא תוגה מן הארץ
המסיר מורא מעם לא עז.
|
הללו-
את העכביש
הבוכה בסתר פינתו
רסיסי הדמעות ניגרים
מריסי עיניו הדקות.
|
הזמם סוגר על פי כלב
והסכר על פי הנהר.
נסחטים המים מאבן
והנביחה דבוקה לעור.
|
אימא אמרה לי
שזו רק דקירה
דקירה קטנה
שאחריה לא ארגיש דבר
|
אני לטוטפות בין עינייך
בבת עין
|
אני בשפת הים
מתהלכת לרוח הים
לא! דואה, קלה, שקטה
לא ציפור! בלון!
|
שירי הם מתן בסתר
הם ניתנו לכם במתנה
לא להתהדר בה
לא שאתהדר בם
|
טרם היוולד התוכן
טרם היוודע
(אם כלל היה)
פורץ המקצב
|
קחו את השיר
הלחינו אותו
חיזרו נא
חיזרו
|
אתה רוממתנו מכל הלשונות
ולא בכדי-
כדי לשיר תהילתך
בריבוא מילה
|
איזו מין אימא אני?
שזונחת את בנה ברחוב-
בטרם נגמל
בטרם בגר.
|
לרגע נמלא הלב שמחה
ולא ידע מה יעשה.
הוא מוחא כפיים
הוא רוקע ברגליים
|
מענף לענף
מעץ לעץ
אני מנתר ומקפץ
מפגין כישורי
|
ראי אחותי
פה במערת הקבר שוכבים שנינו יחד.
פה במערת הקבר טמונים אנו לעד.
|
הציפור מתנדנדת על הענף
הענף נענה.
משתף פעולה.
מתנדנד עמה.
|
ממשכו
שכרון הכוח
שכרון המשך
שכרון הזמן מעצמו
|
הדלת נסגרה עלי מבחוץ
הלילה ירד בעל כורחי
חשד התעורר
לא חזר עוד לישון
|
שני ענפים מונחים על העץ
אחד מהם אמור לשאת פרי
או לפחות ללבלב בשמש
|
מדי שנה
עם הפריחה
אני עולה לרגל
מגיעה-
|
כדור שמנמן.
גלדיולה גבוהה.
כחול משכנע.
|
במרחק לא רב
לא הרחק מכאן
פועל פאב קטן
פאב "יונתן".
|
בחורף ההוא
חל הקלקול
קרתה התקלה
חוללה המחלה.
|
זה המלון בו שהינו בקיץ.
אכלנו פירות בשמנת
סביב שולחן במרפסת
על שפת האגם.
|
הלכתי לחנות העופות
לבחור לי עוף מאכל;
כשבאתי הביתה פרשתי
את גופו על השיש הקר;
|
לא מהכא להתם
לא מפה לשם
לא במרחב
נזיז את הזמן.
|
טיפסה פסיפלורה
במעלה הסבכה
נאחזה בה
הסתלסלה בתוכה
|
שעשועי דמיון
כאן עכשיו כתבתי עץ.
שימו לב מה קורה ברגע זה ממש.
הוא פורח בריח דובדבן מיפן.
|
מצמיחת היום ועד נבילתו
חלפו כך וכך שעות
חלפו שעות שהן לא יום ולא לילה
ספק כך, ספק לא כך
|
אני מטע ובו עצים מסוגים רבים.
בחלקה אחת בלבד אני נטועה
תאנים ותמרים תפוחים ואגסים-
איך אפשר לחיות כך?!
|
שפע לא חיבל מעולם
לא פגם בשלם
לא הזיק לעניין.
|
השמש משעינה ראשה לאחור
שעונה על כפות ידיה
תסתכל בסיפוק
בבריות ששזפה
|
שכני-העיר הגובלים בתחומה
שנאו הגינון
תיעבו העלווה
רמסו הכול ברגל גסה
|
העולם רוחש תאומים לא זהים
העולם מלא אותם
כל המוסיף עליהם
מוסיף-
|
שם שוכבת שרועה
הספינה שטבעה
הספינה הטרופה
מתחפרת עמוק בקרקע.
|
סרטים צבעוניים
נזרקו מלמעלה
התפזרו על הארץ
בשלל צורות וגוונים
|
ככדור שנלכד בכפפת עור
כאבנים משתלבות שהסתדרו זו בצד זו
כשמיים שכחלו לאחר גשם
כתצרף שהושלם.
|
מתי היה זה
שאבד המומנטום
והחל קרב המאסף
ונפתח שלב הבלימה?
|
חבורת סוסים צעדה ברחוב
עדת כבשים פסעה בשדרה
כתמים של שמש כיסו את השלג
גזע ענק ניתק משורש
|
השמים כחלו
השמש חיממה
והארץ מלאה רתמים.
|
הייתה זו הצלחה
מבחינה מסוימת
התוצאה השביעה רצון
|
פשטה השמועה מפה לאוזן
ומאוזן לפה-
כי בשל הפרי
כי רתחו המים
|
בשעת חשיכה
חשיכה מוקדמת
לשוליו של היום
למרגלות הלילה
|
במלון רב-קומות
רב-גודל
בעיר עלומה
בכרך הגדול
|
לפני הניתוח עברתי תחקיר מעמיק:
היסטורי
גיאוגרפי
גיאולוגי
|
רגליך מכות חזק בקרקע
הולמות בה בקצב אחיד.
אצבעות כף רגליך פשוטות לרווחה
אצבעות הידיים קפוצות.
|
רחשים תמוהים מהחלל אל על
געש המים בנפול המפל
מלמול של הים מתוך קונכייה
|
קשרנו רגלינו בשרוכים לקרקע
צעדנו בצעדי גיישה יפנית
צעדים קטנים
צעדים מדודים
|
כל אחד
ניצב בין מרע לרע
זוכה לרעות
זוכה לאחווה
|
מחליק את גופו מן התמונה אליך
את גופו המת
את גופו האפור כאבן.
|
חתול חברבורות
נעצר מול פנינו.
קופא על עומדו
קופא על שמריו
|
לקראת פגישה עם חברים
יש לתכנן השתיקה בקפידה
בראשי פרקים
בפרטי פרטים
|
עצובות הטיפות
עצובות גם האצות
ובין שתי גדות מכבידות
דוממות סירות הקאנו הקלות.
|
מצוק נפתלי
עד נהר החצבני
למרגלות הגולן-
נמלא האוויר
|
שמונה עשרה בישיבה על נדנדה
בתי תתעטף בציצית שערה
תעלה באור הציצית העולה
ותשתחו אפיים בקידה מהירה
|
אנו חמי הטבע
אנו חמומי הדם
לא נרים ידיים
לא נשלוט ביצר
|
|
|
רק במילון המילה
מוות כואב
וממושך מופיעה
לפני המילה
סלוגן |
|
