|
רקון חלף ביעף על פני משטח המתים של ברומפטון
ולא שינה דבר.
המצבות הנוטות המשיכו בדרכן מטה
ועל פני האחרות דבק הטחב
|
כשנערם השלג
עד גובה פני העץ
עד רום צמרת
לא ידעת
|
אני מסתכלת במראה שממול
מקווה למצוא "דבר מה נוסף"
אני רואה את עיניי
הן רואות אותי
|
חולפים הקרונות כברק
חולפים בשדה שלג ענק
אפורים עגומים
מאיינים בדרכם כל עמוד, כל עץ
|
עם הדם המזמר בי אני שר:
לאורה לאורה
אהובתי ולא בגשם
אהבת אין תיכלה.
|
לא עוד נהרו אל חיקה
לא רקדו לצלילי חלילה
העדיפו להיסחף בנהר אחר
טבלו
|
אנו עלינו לשמש
בגופינו עלינו.
עצומות היו עינינו מעוצם המאמץ והחום
וברקים שטפום-
|
גם אם לא היה מסב ראשו לאחור
גם אם לא היה מפנה מבטו הסקרן-הספקן
לא הייתה עולה במעלות החיים
לא הייתה חוזרת מעולם המתים.
|
זה קורה לגדולים מאתנו
זה קורה לחזקים מאתנו
הם מתמלאים זעם
הם מתפרצים בזעם
|
אני חיה זריזה בכלוב
כשאני מושיטה את ידי
הילדים צוחקים
ואני שמחה.
|
אני מצניפה זנבי אל-על
ומכה בו באוויר.
אני רוצה להניס זבובים ומזיקים
ולהבריח כל שונא ומשטין.
|
אני ראיתי
אנשים שועטים
כנהר גוררים
שובל טיפות קטנות ואטיות.
|
צריף עשוי מעץ יער
או בית קטן קומה
בנוי מאבן, מלבנה.
|
הלילה הוא הרע בזמנים
הוא מעלה את כל עולבי
הוא מעלה את כל נעלבי
הוא מוליד מהארץ המתה
|
ועכשיו שאינו עוד ברשותי
והוא עומד ברשות עצמו
והוא עומד ברשות הרבים
ואינו זקוק עוד לרשותי
|
הייתי
הר שאליו עולה נהר
הייתי
|
היא מנופפת בשפתיה לשלום
היא רוקעת בעיניה לחיבה
היא מאזינה באפה לאוהביה
ומריחה באוזניה את השנאה
|
מתנדנדת
ברשת עכביש קטנטן וטוב
מתבוננת
בשריג גפנים מתולתל רטוב
|
חשד פירפר בלבי
לכנפיים במוחי
ואני שמחה.
הכנפיים יקישו ירעישו יכו האוויר
|
היושבים וחבל טבורם מקופל בבטנם
מחשבתם גאומטרית.
עגול העולם ומוקף שחור
מלבן הקבר ורוחש שחור
|
הדברים הגדולים קורים
עוד טרם חציתי את סף הבית
עוד טרם חציתי את סף הגוף.
|
זו הייתה שנת ההארה
השנה בה בחנה את האל בזכוכית מגדלת.
|
גפן קטנה
פרץ פרצו בגדר הביטחון שלה
ואין עומד בפרץ.
שועלים קטנים מחבלים בכרם
|
חתול נדרס ליד ביתי.
ביום הראשון גופו נרמס.
ביום השני גופו נרמס.
ביום השלישי גופו נרדד עד דק.
|
כמו אותם צעירי-חוף צרובי שיער
נערים גולשים.
צריך רק לתפוס את הגל
לעלות על התדר.
|
האם נגישן כתקרובת
לאותם:
שאוזנם ערלה
שלשונם לחיכם תדבק?
|
אני מניחה לפניהם
פינכת זהב
מזלג איזמרגד
|
שמרנו על זכות השתיקה
ושתקנו כל השנים.
הזמן פעל לרעתנו
פעל עד בלי די.
|
היא הייתה בטוחה
שהיא זו שמאירה לה את היום
שהיא זו שמאירה לה פנים
היא הייתה בטוחה שהיא זו שאותה הוא בוחן
|
וירא אלוהים כי רבה רעת האדם בארץ...
ויינחם אלוהים כי עשה את האדם בארץ...
ויאמר אלוהים: אמחה את האדם אשר בראתי...
כי ניחמתי...
|
הם ניכרו בזמן קדום מאד
הם נוצרו לפני הרבה הרבה שנים
הצרכים הבסיסיים.
נכון-
|
מה אעשה לזיכרון כי ייתם
כי יכלה מן הארץ.
גם אם אמצוץ את אישוניי
גם אם אקרע את עפעפיי
|
היא רוצה ללמדו
היסטוריה ומיתולוגיה
גאוגרפיה וביולוגיה
פסיכולוגיה וגאולוגיה.
|
דמיתיך בנפשי
לאישה גדולה
(בגלל הרייך
ובגלל עמקייך)
|
כל הפרחים שפעלו ביריד הפרחים של צ'לסי ב-2010
אינם פעילים עוד
הם מתו
ונקברו בקבריהם הקטנים
|
לפעמים הרעיון
יפה כשלעצמו
|
וחבטה אדירה
העובר שפוך לרגלה
והנאון נעוץ בליבה.
|
אני אוהבת ביטויים שקפאו
אני מנסה להפשירם.
למשל אותו ביטוי
נתעב וצדקני
|
אם אך ייפתח פתח בחומה
תוכל לעבור
מבלי לחבוט בקיר ראשך
מבלי לספוג פצע, חבורה ומכה טרייה.
|
בהיכלך אשר בעמק
נברת בידך הכמושה משנים
במעיהם של עוללי
הכנועים הצנועים.
|
לאלוהים לא היה דבר
וחצי דבר
נגד מגדל בבל
נגד הבניין עצמו
|
ימיך מעטים, בן אדם
לילך רב.
הזמן הצר שהיית
והזמן הרחב שאינך.
|
הן יכולות לצעוד תמירות וסדורות
בשביל המוביל היישר אל הבית
הנייד ביד
הגבות צבוטות והלחיים בשלות
|
הן כולן כבר כאן
הן פזורות בכל עבר
הן נפוצות לכל עבר
הן כולן ממוספרות
|
אני בנויה למצבים מוחלטים.
בחורף, בגשם,
אל ישמע קול אדם ברחוב!
רעש חורף בטרם גשם
|
ויהי דבר הנביא אל אדוני ביום ההוא לאמור:
אי הפתח בפאת הפרדס?
אי קצה השביל?
|
נמשה המשי מפיה
ממקור שחור רוטט
ממים עמוקים.
אילו פיתולי שמחה לה לתולעת
|
כל מילה וכל סיסמה
אך מילה ואך סיסמה
בשער הצר.
|
הן שומעות על אותה מחלה ארורה
ופוקדות לוויה מכובדת
או שתיים.
|
הן רודפות אחר הדבר עצמו
הן מצביעות עליו כפי שהוא.
והן נרדפות.
|
הדמיון עולה על כל מציאות
ולא ההפך
כפי שגורסים
ממציאי המציאות
|
הוא ידע מתי הדברים מתחילים
הוא ידע מתי הדברים מסתיימים
הוא ידע לאן הדברים מתגלגלים.
|
והמשכנו ללכת
את היית יפה כפני הארץ
אך כבר רחוקה היית ושקטה
|
אולי לא היינו צריכים לבוא לכאן מלכתחילה.
אך מי שאל אז
מי הביט נכחו וראה לפניו את בנו
את השה לעולה.
|
עד שלא אמרתי אהיה נהר
עמדתי חצץ בערימת חצץ.
עד שלא שטפו במימי הצללים
ואמרו כי טובים המים
|
מילתך הרעה עוד תלויה באוויר
כחרב לא תשוב לנדנה
ואני שהייתי גא וצעיר
הפכתי עייפות זקנה.
|
אני מטרה נוחה לנוף
אפשר לומר אפילו טרף קל.
אין הוא צריך לצאת אל מחוץ לעיר כדי לפגוע בי.
|
עוד מעט ייפרץ החדר
ויתרוקן אט אט מכל חי וחפץ.
עוד מעט ייפתח הארון
וסודו הכמוס ייחשף לעין כל.
|
נענעה האישה האפורה בגופה
וקוננה קוננה על עינה שאינה
על עינה שאינה ואין אונה
וקראה לפרסיאוס
|
טיפסה הדמעה במעלה הלחי
בדרכה חזרה אל בורות העין
ונוצר מצב תמוה ומעורפל
האם חלף היגון
|
אני יכולה לעוף קרוב לשמש
אני יכולה לעוף בצד האפל של הירח
אני יכולה לעבור מיבשת ליבשת
מבעד אוויר ורוד ומענג
|
הם קנאים לדבר השם
אך יותר מכך הם מתקנאים בגדולים מהם.
ולא שהם עצמם קוטלי קנים.
גם הם יודעים דבר או שניים.
|
אנשים הנכנסים למיתתם עם בוקר
כשהשמש קם.
רעיהם אוכלים ביצים וקיטניות
רואים המאורע ומחכים לאות
|
אם אדחק רק עוד קמעא
ייכנס זה השיר
יתפנה המרחב מנופיו
יתרוקן מסבכיו, מחייו.
|
הוגש האוכל
פסק התיאבון
חדל הרעב
|
הזמם סוגר על פי כלב
והסכר על פי הנהר.
נסחטים המים מאבן
והנביחה דבוקה לעור.
|
אימא אמרה לי
שזו רק דקירה
דקירה קטנה
שאחריה לא ארגיש דבר
|
אני לטוטפות בין עינייך
בבת עין
|
לרגע נמלא הלב שמחה
ולא ידע מה יעשה.
הוא מוחא כפיים
הוא רוקע ברגליים
|
הלכתי לחנות העופות
לבחור לי עוף מאכל;
כשבאתי הביתה פרשתי
את גופו על השיש הקר;
|
שעשועי דמיון
כאן עכשיו כתבתי עץ.
שימו לב מה קורה ברגע זה ממש.
הוא פורח בריח דובדבן מיפן.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
היום אמא אמרה
לי "כל הכבוד
קרנפית, קבלי
ח"ח"
אז אמרתי לה -
אבל אמא, אני לא
רוצה לקבל ממך
חלב חמוץ, זה לא
טעים לי. הייתי
מסתפקת באיזה
חיזוק חיובי!
קרנפית התותים
משתפת את
הפסיכולוג שלה |
|
