|
על היוצר:
1. וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת
גֶּנִים, נִדְלָקִים וְכָבִים
פּוֹעֲמִים בְּמַאֲרָג זִכָּרוֹן אֱנוֹשִׁי
וַאֲנִי רַק שֶׁטֶף כִימִי נוֹתֵן חַיִּים
בְּחַיַּי וּבְמוֹתִי
בִּנְחִיל נְמָלִים.
--------------------
2. עורך ומנהל אתר הבלוגים הישראלי "פרפרים -
הבלוגוספרה שלנו"
--------------------
3. מנהל הבלוג "חשיבה חופשית פלוס - מדע תרבות
ויצירה"
על היצירות:
רָצִיתִי לוֹמַר אֶת מַה שֶׁבַּלֵּב
וְלֹא יָדַעְתִּי לְסַפֵּר גַּם בְּאֶלֶף מִלָּה
וְעַמּוּד
אָז אָמַרְתִּי שִׁיר
קָטָן, קָטָן
- - - הֲבָרוֹת
כְּמוֹ תִּינוֹק
בּוֹכֶה, צוֹחֵק
וְאוֹמֵר הַכֹּל.
(כל הזכויות ליצירות המוצגות בדף היוצר שמורות
לדור ירושלמי/קנקן)
בני התקשר אלי. "מירי ואני החלטנו להביא ילד לעולם. בוא בבקשה
למכון הגנטי בהדסה, אנחנו מחכים לך שם". עולמי חשך עלי. האם יש
להם בעיה גנטית? "שיהיה במזל טוב, אבל מדוע אתם זקוקים שאגיע
בדחיפות"? שאלתי. " אנא בוא בבקשה, נסביר לך שם", נשמע קולו
מעבר לקו.
|
פרופסור הנרי הניח את עטו, מביט במחברת הזיכרונות וחוזר אל
העבר.
הוא ילד בן חמש, יושב על האסלה ומחליט לערוך את הניסוי המדעי
הראשון של חייו. לא בקלות ערך את הניסוי. הוא ערך אותו בחשש
גדול. למרות אימת האלוהים שהטילו עליו הוריו, הוא החליט שהוא
חייב לנסות ולב
|
דוקטור פרג נחשב תמיד חיה משונה בקרב הקולגות שלו. זה לא רק
משום שלא היו לו גבות. הוא היה נוהג להסתגר במעבדתו שעות רבות
מאחורי דלת נעולה, משאיר מעברה השני ניחושים וקונספירציות
לרוב. לא היו לו כמו לאחרים עובדי מעבדה, גם לא תלמידי מחקר
מזה שנים רבות. דוקטור
|
שֶׁטֶף זִכרוֹנוֹת מוּאָץ שֶׁל חֶלְקִיקַי מְאַיְּמִים
לְהִתְפָּרֵק וּלְהִתְאַחֵד עִם הָאוֹר
וַאֲנִי עֲדַיִן לֹא מוּכָן לְהִתְלַכֵּד עִם הָאֵינְסוֹף.
אוֹסֵף שְׁאֵרִיּוֹת תּוֹדַעְתִּי
וְנִשְׁאַר כָּאן.
|
במשך שלושה שבועות הייתי עד למותם של כל הסובבים אותי ממחלת
קרינה קשה. גופות היו שרועות מכל עבר. מתבוססות בשלוליות קיא
אחרון. את הסירחון אפף אובך כבד של אבק רדיואקטיבי שהסתיר את
פני השמש. היה זה אובך אפל שאפף את האטמוספרה של כדור הארץ מאז
שהוטלו הפצצות.
|
מסתובב אבוד במסדרונות הפקולטה כמו עכבר במבוך. אף אחד לא
מתעניין בי. מרגיש כרוח רפאים חולפת מול רוחות רפאים. אך מדי
פעם, היא מגיחה כמו משום מקום. מתעניינת דרך אגב איך מתקדמים
העניינים. מחדדת בי את ההרגשה ששום דבר עדיין לא התקדם. אני
מרגיש כאבוד בערפל.
|
יש אנשים המפחדים להיפגש עם אלוהים. הם מפחדים, כי מאמינים הם
שיהיה זה יום מותם. אך מכיוון שיש לי הרבה שאלות פתוחות
לאלוהים, אין אני מפחד והזמנתי אצלו פגישה. וכי מדוע עליי לפחד
ממנו? הרי למעט "שמור על יום השבת לקודשו", ממלא אני בדקדקנות
אחר כל שאר עשרת הדיב
|
פרופסור כפרי הניח את משקפיו על שולחן המעבדה, מתבונן על
התשליל המשתקף מסרט הצילום, שהגיח זה עתה ממכונת הפיתוח. כמידי
יום הוא מעיף מבט עייף על התשליל, המסכם את הניסוי שהוא חוזר
עליו במשך שתים עשרה שנה.
|
בַּלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי הַסֶּגֶר כְּבָר
קְדֻשַּׁת חַג בְּבָתִּים שְׁקֵטָה
בַּחוּצוֹת יִלְלַת תַּנִּים מְפִיסָה
פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה
|
בְּאִישׁוֹן לַיְלָה הִתְעוֹרַרְתִּי
הַצִּפּוֹרִים שֶׁל הַשָּׁכֵן צָרְחוּ נוֹרָא
צִפּוֹרִים
סֵיסְמוֹמֶטֶר עִם מַצְפֵּן
|
כְּשֶׁהָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת
הַיָּם גּוֹעֵשׁ
הַשָּׁמַיִם רוֹעֲמִים
אֲנִי עוֹלָם
|
וּבִימֵי הָאַחֲרֵי
גָּעֲשׁוּ הַמַּיִם הַיְּרֻוקִּים מִמַּעַל
וּמֵי הַלַּחַץ הַחִוְּרִים מִתַּחַת
וְיִיפָּרֵץ כְּקַשׁ הַסֶּכֶר
|
אף פעם לא קראו לו משורר
כי אולי מן הסתם
שרבט רק מדע של מילים מנוקדות
כמו שירת חיים שנוצרה על ידי קוד גנטי
|
לְעוֹלָם צַעַר הָיָה מֻכָּר לוֹ מֵעַצְמוֹ, אֲבָל
צַעֲרוֹ שֶׁל עוֹלָם הָיָה נָתוּן לוֹ לַמַּשּ-ָא וּמַתָּן.
בְּפִנְקָס חֶשְׁבּוֹנוֹת הָאֶגוֹ,
בַּסְּקָלָה שֶׁבֵּין הִתְעַלְּמוּת לְהִתְיַיחֲסוּת
|
וּבַיַּעַר בְּצַמָּרוֹת עֵצִים
בְּנֵי יְהֹוָה מְקַפְּצִים עֵירֻמִּים,
קוֹפִים יְהוּדִים מְשֻׁגָּעִים
וְהַקַּלְגַּסִּים צוֹחֲקִים.
|
בְּמוֹעֵד לְכָל חַי, בַּתַּחְתּוֹנִים
נֶאֱסַף אֶל הָרְגָבִים
הָאֶחָד, הַיָּחִיד וְהַמְּיֻחָד
תַּכְרִיכָיו שָׁחֹר לָבָן
|
רוֹאֶה
מַרְיוֹנֶטוֹת חַיּוֹת
וּמוֹשְׁכִים בַּחוּטִים
וְחוּטִים סְבוּכִים מִסְתָּאֲבִים
|
בְּדֶרֶךְ כְּלָל
מִתְעַרְבְּלִים
עוֹלָמוֹת קַבָּלָה וּנְתִינָה
עוֹלָמוֹת שֶׁל מַעְלָה
|
בְּחִינָם, לְגַמְרֵי בְּחִינָם
קַבְּלוּ אֶת הַסֵּפֶר הַווִּירְטוּאָלִי
עִם שִׁבְעָה וְשִׁשִּׁים כּוֹתָרִים
נִבְחָרִים
|
בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת מְלֵאִים
בְּשֵׁמוֹת שֶׁהֵם שֵׁמוֹת
וּבְשֵׁמוֹת,
שֶׁאֵין לָהֶם תַּחְלִיף
וּבִבְרוֹשִׁים
|
DISCLAIMER: כל דמיון למציאות - מקרי או שלא מקרי בהחלט
והמחבר מסיר כל אחריות לתוצאות קריאת טקסט זה על ידי בעלי לב
חלש או חזק.
|
יוֹם טוֹב קָרַקוּקִלִי,
סוֹחֵר נַעֲלַיִם
נָפַל לְמִשְׁכָּב-
צָמְחָה לוֹ דַּבֶּשֶׁת בַּגַּב.
|
קָשֶׁה לִי
חָדַל רַעַשׁ
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה רַעַשׁ
וְלֹא אוֹמֵר לִי כְּלוּם.
|
כְּשֶׁאָפֵל וְלֹא רוֹאֶה כּוֹכָבִים
אֲנִי קוֹרֵא לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי
|
בֵּין כֶּסֶה לעָש-ור
בְּשָׁעוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל לַיִל
יוֹשְׁבָה גְּבִירָה רָמָה מֻכְסֶפֶת
ש-ֵעָר רֹאשָׁהּ לוֹטֶפֶת
|
רֶגַע בַּזְּמַן - שַׁבְרִיר עָבַר וְעָתִיד בַּהוֹוֶה
נִמְתָּח כְּמוֹ בּוּעַת מַסְטִיק וּמִתְפּוֹצֵץ
רֶגַע בַּזְּמַן - יָחִיד בְּרַב מַשְׁמָעוּת
|
דּוֹמֶמֶת עַל הַסַּפְסָל הַיָּחִיד
עֵינֶיהָ יוֹקְדוֹת
בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה סְבִיבָהּ
מִתְבּוֹנֶנֶת
|
הַיּוֹם בּוֹ יָרַד מְשׁוֹרֵר מֵהַבָּמָה
הוֹתִיר שְׁלָדִים מֵאֲחוֹרֵי הָאָרוֹן
אָרוֹן טָחוּב אוֹ אֲרוֹן קֹדֶשׁ?
זוֹ שְׁאֵלָה שֶׁל הַגְדָּרָה
|
אֲנִי מִתְמַכֵּר לְשִׁיר
רֶגַע חוֹזֵר לִמְחוֹזוֹת יַלְדוּתִי
רֶגַע מִתְבַּגֵּר
סוֹבֵב הַתַּקְלִיט
|
אִישׁ בָּעוֹלָם מַבִּיט עֲלֵיהֶם
הָעוֹש-ִים עוֹד מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר
כְּאִלּוּ, מִנְּקֻדַּת מַבָּט אַחֶרֶת
|
עַל מַצְּעֵי הַכְּפוֹר הַצְּחֹורִים
פַּרְוַת גּוּפֵי מֻנַּחַת פְּרַקְדָּן
כְּבָר נֶעֱצָמוֹת עֵינָי אַט
מְאוּרָתִי מָסָךְ לַחֲלוֹמוֹת.
|
לְרֶגֶל שְׁבוּעַ הַסֵּפֶר, בְּשָׁחֹר עַל לָבָן
וּבְשֵׁם הֻלַּדְתִּי, עַל סִפּוּר בִּכּוּרִים
הַקְדָּשׁוֹת לַחְתֹּם
הֻזְמַנְתִּי.
|
אֲנִי - חוֹקֵר וּמְרַפֵּא מַחֲלוֹת
לְאַחַר מוֹתִי אֶחְזֹר לְכָאן
כֶּלֶב שְׁמִירָה אוֹ כֶּלֶב צַיִד
בְּחַדּוּת חוּשַׁי אֲרַחְרֵחַ, אָרִיחַ
|
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹלֵם עַל
בַּיִת עִם אֲרֻבָּה
בְּאָלַסְקָה
|
מָה צָרִיךְ אָדָם כְּדֵי לוֹמַר:
מַדּוּעַ רַק שֶׁאֲנִי כְּבָר כִּמְעַט
הֵבַנְתִּי אֵיךְ הָיִיתִי צָרִיךְ לִחְיוֹת?
|
עֵינַייִם שְׁתַּיִים
לֹא מְדַבְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ
רוֹאוֹת, לֹא רוֹאוֹת
חֲצָאֵי אֲמִתּוֹת
|
מָה אָשַׁם יֶלֶד?
שֶׁנּוֹלַד
שְׁמוֹ שֶׁנִּתַּן
שִׁנָּיו שֶׁתִּקְהֶינָה
|
יוֹתֵר כְּבָר אֵינֶנִּי נֶעֱלָב
מֵהַמִּתְיַיחֲסִים כַּאֲווִיר
לְלִבִּי
וְהוּא פּוֹעֵם הָלְאָה
|
כָּל חַג וְהַמָּתוֹק שֶׁלּוֹ, חַגִּים וּמְתוּקִים לְש-ָש-וֹן
כְּמוֹ סֻכָּרִיּוֹת נֶחָמָה לְיֶלֶד בּוֹכָה עַד לַבֶּכִי
הַבָּא
עַל יֹקֶר מִחְיָה בּוֹכִים וְחוֹגְגִים לָאֵל
בּוֹלְסִים וְסוֹבְאִים, כָּךְ הֵם בְּנֵי יִש-ְרָאֵל.
|
בְּעוֹלְמֵי הַפַּחַד
עוֹלָמוֹת הַדְמָמָה
שׁוֹתְקוֹת, שׁוֹתְקִים הַכְּבָש-ִים
שָׁכְחוּ הֲבָרָה יְחִידָה
|
בַּמָּקוֹם בּוֹ נִגְמֶרֶת הַצִּיוִילִיזַצְיָה
בַּמָּקוֹם בּוֹ מַתְחִיל הַמִּדְבָּר
עוֹרְבִים מְגַדְּלִים גּוֹזָל קוּקִיָּה
לַצְּלִילִים
|
שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה אֲדֻמָּה
מְש-ַחֶקֶת אִתִּי מַחְבּוֹאִים
קוֹרֶצֶת אֵלַי מִקֶּרַע מִפְרָש-
בּוֹא אֵלַי אֲהוּבִי, מְשַׁדֶּלֶת
|
כִּנּוֹרוֹת צִרְצָרִים מְנַסְּרִים צֵל, אוֹרָטוֹרְיַת
יָרֵחַ
וּבְאַרְיַת הַפִינָלֶה, שְׁאוֹן קְרִיאַת הַמּוּאַזִּין
הַמְּסֹרָס
מְעוֹרֵר אֶת הַתַּרְנְגוֹל וְהָעוֹרְבִים הַצְּרוּדִים
מַקּוֹרִים פְּעוּרִים נִנְעָצִים, קוֹרְעִים בַּמֶּשִׁי
|
גָּזַרְתִּי מָאתַיִם גֶּנִים יְרֻקִּים
שֶׁל צְמָחִים יְרֻקִּים
סִדַּרְתִּי יָפֶה בְּאַלְבּוֹם הַמַּבְחֵנוֹת
לְבֵיצִיּוֹת מֻפְרוֹת
|
צְבוֹעִים מְשַׁקְּרִים בַּלֵּילוֹת
הַיָּמִים צוֹחֲקִים
וַאֲנִי מִדְבָּר.
|
בַּוִּיטְרִינָה 3
רַגְלַיִם יפות
אחת - להחלפה.
|
בְּיָמִים כָּאֵלֶּה אֲנִי מִתְנַתֵּק
נֻיסְחַת נֶפֶשׁ אוֹרֶגֶת שְׁתִיקוֹת
בְּמַסְרֵגוֹת הָרוּחַ.
|
מֵעֵבֶר לַקֶּשֶׁת
אֶרֶץ כְּמִיהָה
תּוֹשָׁבֶיהָ זַכִּים
|
טַבְלִית שׁוֹקוֹלָד גּוֹדַיְבָה
שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם אָחוּז מוּצָקִים
מִתְעַרְבֶּלֶת בְּיַד אַכְזָרִית וְקֹר הַכַּפִּית
מְש-ַרְטֶטֶת מַסְלוּלִים שְׁחֹרִים
|
בַּחֲלוֹמוֹת אֵין כְּתוּבִיּוֹת
אֵין מִלִּים עַל הַשְּׁלָטִים
בַּחֲלוֹמוֹת
גַּם אַף פַּעַם לֹא קוֹרְאִים
|
כְּבָר מִתְקַשֶּׁה בָּאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת
דִּמְעָה מוֹרַחַת אוֹתָן עַל הַפַּרְקֵט
וְהַמְּצִיאוּת, צִבְעוֹנִית וְחַדָּה פִּתְאוֹם
הָאֹופֶק מִתְבַּהֵר כְּמוֹ בַּחֲלוֹם
|
צִ'יפ אִינְדְּיָאנִי הָיִיתִי פַּעַם בַּסְּתָו
מְחֻבָּר לְצִבְעֵי פְּרִיחַת הָאָמָרִילִיס
הַלְּבָנָה - מְבַשּ-ֶרֶת שָׁנָה גְּשׁוּמָה
בַּכְּתֻמָּה - פּוֹנִים לְחַסְדֵי שָׁמַיִם
|
בִּתְמוּנַת מַחְזוֹר מֵהַתִּיכוֹן
בְּשָׁחֹר-לָבָן נִשְׁכָּח
מִתְבּוֹנֵן בִּפְלִיאָה
מִתְאַהֵב בִּצְעִירוּתִי
|
תּוֹבָנוֹת וַחֲרָטוֹת
בִּלְתִּי נִמְנָעוֹת
סוֹגְרוֹת אוֹתִי
סֶגֶר עַצְמִי
|
בֻּבּוֹת מְדַגְמְנוֹת בְּוִיטְרִינָה
שִׁירִים נֶהֱדָרִים לְסוֹף עוֹנָה
בְּלוֹנְדִּינִים, גִ'ינְגִ'ים, שְׁחֹרִים
|
בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ
ש-ָרַף ש-ְדוֹת חֲרוּלָיו
קָבַר אֶפְרוֹ הַדּוֹאֵב וּגְוִילֵי מִשְּׁנָתוֹ
וְנָתַן סִימָנִים וְאוֹתוֹת שֶׁל פְּרֵדָה
|
בְּחֶלְקַת הַמִּדְבָּר שֶׁלִּי עוֹלֶה נִיחוֹחַ
מַהֲבִיל נְזִיד-חֻמְעָה וְרֻדָּה וּמַלּוּחַ
עֹפֶר יְּעֵלִים קָרֵב, מְרַחְרֵחַ
|
מִתְקַנֵּא בַּשָּׁעוֹן
שֶׁמַּרְגִּישׁ שָׁנָה חֲדָשָׁה
וַאֲנִי מִמְּרוֹם שְׁנוֹתַי
מַעֲבִיר דַּף לָבָן בְּיוֹמָן
|
נִגְמְרוּ לִי הַמִּלִּים הַנִּשְׁמָעוֹת
וְהַמִּלִּים הַחַיּוֹת הוֹמוֹת חֲבוּיוֹת
בֵּין קִירוֹת חֲדַר הַלֵּב הַיְּמָנִי
|
מְדַבֵּר אַהֲבָה,
נִשְׁמַע רַעַש
עַל לֹא מְאוּמָה
מְהוּמָה
|
מָה שָׁווֹת מִלִּים לָאָוזְנַיִים עֲרֵלוֹת?
שֶׁל אַנְשֵׁי הַמֵּעַייִם הַכְּפוּתִים
בְּחֶבְלֵי נָרָטִיבִים וְצֶדֶק הַיֻּהֲרָה
|
שׁוּב וְשׁוּב מֵהַשּ-ַק נִשְׁלָפִים נְתָזִים
עַל כַּפּוֹת מֹאזְנַיִם נִשְׁקָלוֹת
הַגְשָׁמוֹת מוּל הַחְמָצוֹת
|
וּבַלֵּילוֹת
שׁוֹכְבִים כַּפִּיּוֹת, אֲנִי נוֹשֵׁם
מוֹלֶקוּלוֹת זִכָּרוֹן מְיֻזָּעוֹת
וְיָדִי חוֹבֶקֶת אֶת הָאֵין.
|
שָׁרָשַׁי נְטוּעִים בְּמַעֲמַקֵּי גִּזְרֵי עִתּוֹנִים
בֵּין עֵצִים וַאֲזוֹבֵי סֶלַע מְהַלְּכִים
אוֹתוֹת קַיִן
הֶבֶל פִּיהֶם נוֹדֵף הֶבֶל
|
בְּטַלִּית שָׁחֹר וְלָבָן, קְצָווֹת מִתְרַחֲקִים
תַּחַת תַּכְרִיכִים לַחְלוּחִיִּים מִדְּמָעוֹת,
עֲטוּפוֹת שְׁתִיקוֹת הַמֵּתִים שֶׁקָּבַרְנוּ
|
כְּשֶׁנִּגְמָרוֹת לִי הַמִּלִּים
יוֹשֵׁב עַל הָרְצוּעָה
מַבִּיט עַל גַּלֵּי הַיָּם
הִנֵּה קִצְפָּם שׁוֹצֵף לָבָן
|
בְּסַכִּין וְכַף לִבּוֹ שֶׁל חָצִיל עָקַרְתִּי,
רָאִיתִי רֶחֶם
רָקַחְתִּי תַּבְלִין, בֵּיצִים וְקֶמַח
בָּש-ָר טָחוּן גַּם, כַּמּוּבָן
|
וְאוּלַי
הַשָּׁנָה אֶצֹּק אֶת דְּמוּתָהּ
מֵהַחֵלֶב הַמּוּמָס
וְהִיא מֵהָרֵיחַ תִּתְעַלֵּף וְאֶפְתַּח
|
חוֹזֶרֶת עַל טָעֻיּוֹת
בְּדִיּוּק שֶׁל שָׁעוֹן שְׁוֵיצָרִי
וְלֹא
|
סבתא עקרה שיני הזהב
בשביל נסיעה של שני ילדים
אל קייטנת ההצלה
בארץ המובטחת
|
מדור ספרות בעיתון הארץ -
גזיר שיר באלבום מצהיב
וערמות ערמות נייר שימושי -
בעל באסטה עוטף קרפיון
|
נֶעֱלַם בַּשְּׁתִיקָה
אוֹמֵר שְׁתִיקָה
בְּעוֹלַם הַמֵּיתָרִים הַפְּקוּעִים
זוֹ הָאֲמִירָה הַחֲדָשָׁה.
|
הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת הַדּוֹר אֶת שִׁירָתִי
מִתְפּוֹגֵגים בְּעַמִּי קִסְמֵי מִילוֹתַיי
כִּנְעוּרַי חוֹלְפוֹת מְכֻשָּׁפוֹת
רוֹחֲפוֹת עַל מַטְאֲטֵא אֶל בְּדִידוּתָן
|
|
|
הקב"ן יצא על 21
וישוב בקרוב |
|
