[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סופני
יום אחד היא נכנסה, אישה מבוגרת בעלת שער מאפיר שאופן צעידתה
וטון דיבורה העידו עליה שהיא מלאת חיים וחיוניות, למרות גילה,
ובניגוד גמור אליו. היא נגשה לסורגים והחלה לבחון בעיניה את
כולם. הוא כלל לא שעה אליה, היה מרוכז בחיטים הנעים ברוח.

זכרונות
מלבד האלוהים העיקריים שלהם, יהווה של מנחם ואללה של וואליד,
זה היה מתפלל גם לאלוהיי העקרות וזה לאלוהיי הפריון. נפשו של
מנחם קצה מגידול ילדים, אך מאחר שהרב פסק שאמצעי מניעה הם
אסורים, כל שנותר לו זה לקוות שאשתו לא תכנס להריון נוסף.

אינטרוספקטיבי
אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתו של עמנואל קאנט וגם לא לסוף דעתו
של דורון ששלח אותי לחפור בנבכי הפילוסופיה, אבל מה שבטוח
שהחפירה הפילוסופית הזו השכיחה לי את איילת לשעה קלה. יכול
להיות שלזה התכוון דורון? הוא פשוט רצה לנפח לי את המוח כדי
שאשכח מאיילת?

אלגוריה
הוא אמר והוציא מתיקו מראה עגולה, כזו של קוסמטיקה, הציב לי
אותה מול הפנים ושאל: "את מי אתה רואה?"
"את עצמי, דה!"
"יופי." והוא סובב את המראה לצידה השני ושאל שוב: "ואת מי אתה
רואה עכשיו?"

מסעות
ריח חזק של ספרים ישנים בעלי דפים מצהיבים עמד באוויר, שונה
מאוד מארומת הספרים החדשים שלרוב מריחים כשנכנסים למקום כמו
סטימצקי.

אהבה
חודש רדף חודש ורועי הלך וגדל ובדמותו הזכיר יותר ויותר את
אמו, דבר שחיזק את הקשר הנפשי של ראובן לרועי. הקושי הגדול
הגיע לקראת גיל שלוש כשהאחיות בטיפת חלב החלו לחשוד שמשהו אינו
קשורה עם רועי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
גורל
ובעת בוא ליל ודרכך אובדת, ובעת בוא יום וחמה צורבת, וכשאת
פצעי ידייך את דואבת
ידעי שאין דבר אשר יוכל ממך לקחת את אשר את אוהבת, את חושבת,
ומייחלת

אהבה
בבית החם
היא עמדה אופה
הוא כתב על הספה
מוזיקה ברקע ניגנה

אהבה
ויש למה לערוג
ועוד הרבה לטעום

הרהור
אך את הכתובות הדוממות
שוכנות הנייר וברואות הדיו
היפות כציור
ומעודנות כלבנה בזריחתה

יחסים
הברקים בורקים
הרעמים רועמים
ואז המים נרגעים
הם תומכים ומתרוממים

עצב
על מה אני חושב כשאני מביט באבן
האם זה עליך
או עליי

ייסורים
ראיתי את עקבות רגלייך
והן כפניני הצדפה בשחור הבזלת
התוו את דרכי
באופל הסמיך




לצחוק יודעים,
לבכות יודעים
אבל לא מגלים
שיודעים.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/DidiFreiman
יוצר מס' 92989. בבמה מאז 16/5/17 6:44

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדידי פריימן
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה