[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 grifvi


לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מדי פעם היא הזיזה את היד בשביל להעביר עמוד, ויכולתי לראות
לרגע קטן את הפטמה הורודה על שדה הלבן.

"ברוך הבא", היא אומרת.
"ברוכה הנמצאת." אני עונה לה ברכה שלמדתי מאלבר כהן. את
המשפטים שלי אני מסיים בנקודות.

כשאני מוזג את כוס היין הלבן על השיש הישן של בר התאטרון, סהר
תופסת את פרק ידי ואומרת לי בקולה המגמגם, השבור "מה אתה חושב
שאתה עושה?"

אחרי שסיימתי להנשים מגיע תורה של סתיו, היא מוציאה מגבון
אלכוהולי ומנקה את הפה של הבובה (קראו לה סאלי). כשהיא מתכופפת
להנשים אותה החולצה שלה נופלת קצת ואפשר לראות את עצמות הבריח
שלה ואת הקצה של החזייה.
אני רואה את ארנון מסתכל, ואני חושב שזה קצת מגעיל להסת

אשה אומרת לבעלה "בעלי היקר, עוד מעט נגמרים לנו המים, ואין
יבשה באופק. מה עושים?"
"מחכים."
אבל כחול ועמוק ועצום מסביב, ואין יבשה באופק.

א אוהב
את הצד ההפוך
של תמונות ממוסגרות.

ניגשתי לאדם עם מעיל ואמרתי לו "תסלח לי אדוני, אבל כבר
אוקטובר והגיע הזמן שתתנו לנו את החורף חזרה.".
אבל הוא לא הבין מה אני אומר.

חיפה בולעת את הים. הקריות מוארות במרחק. עכו מטושטשת באופק,
וילדים ערבים שקופצים למים מהחומה לא יודעים בשביל מה את כאן.

אני לא צריכה הרבה. לא, לא הרבה. אני חיה על מים ואבוקדו
ועל... על שאריות של מילים שלי. על מה שנשאר, בגדול.
בגדול אני פשוט חיה, אתה מבין. למרות שאני כבר לא באמת חושבת
שיש לי את מה שצריך בשביל שיאהבו אותי באמת. כלומר, אני לא
מאמינה שיאהבו אותי פשוט.


לרשימת יצירות השירה החדשות
וידוי
אדון, רחם עלי.
אינך מכיר אותי מלבד צרחה ולכן
רחם עלי.

אינטרוספקטיבי
נשארתי עירום. נשפכו ממני כל האותיות
נשטפו ממני כל הצבעים.
נשארתי שקוף. נמחקו ממני כל השאלות

הרהור
עכשיו, בערך
לפני שנה

אכזבה
הרחם המלאכותי הזה
העשוי שמיכה ורודה וזרע לבן
לא יברא דבר

קצרצר
יפתח
חוזר מהמלחמה
יחף

אלוהים
ואם
אין אלוהים

בלדה
אוי, אלוהים אדירים בשמיים,
אוי שמש!
שמעתיו שר

קצרצר
אל תפסיקי לשיר, ענבל
רק אל תפסיקי לשיר.

הגות
הנהג צעק
הם צחקו
הנהג עצר את האוטובוס באמצע כביש חמש והאוויר התמלא בברד.

בדידות
זוג אנשים אוכלים יחד
האחד מביט בשני

בלעתי את כל גלולות האושר בבת אחת
ובאלוהים
אינני מאמין

אלוהים
זוג ידיים
ידיי
מוצלבות

הרהור
אחליף את הסדינים לסדינים ורודים
בריח של אבקת כביסה זולה
ואניח אותך בחזרה.

הרהור
עד שגדלת לגוף שני
ואתה מנסה להכנס לתוכה
וכל מה שאתה רוצה נמצא בה

אהבה
דבר איתי בבקשה, רק בנשיקות.
כשאתה כועס עלי, נשק אותי חזק
כשאתה עצוב, תשקע בתוך שפתיי.
כשאתה חושב, נשק אותי בהרהורייך

ארספואטיקה
האם יכול להתרחש
משהו כזה?
על הירח השלישי

הרהור
היה ערב.
הייתה עיר.
היה אורז.

הרהור
איש אחר איש עברו לידנו
ביום היו ובכל הימים
וכולם ראו, כן כולם ראו
שהיינו מאוד עירומים

אהבה
אל תקשיב לשירתנו
אמרו ההרים לים
והים הקשיב לשירתם

הרהור
הקור שביקשתי הגיע
עטוף בשמיכת פוך
ללא קבלה או כתובת החזר

אהבה
בה האוויר שלך נהיה האוויר שלי
בה העור שלך שואב אותי לתוכו בכל נשימתך
מושך אותי דרך עצמי
דרכך

אהבה
ואז גלים
גלים של מה?
של עונג?
של אורגזמה?

בדידות
ובעצם
אני לבד נורא
וזו האמת
והאמת כולה.

קצרצר
בקצב אחיד, מונוטוני,
אתה מבין, כל דבר יכול להיות שירה

חלום
והלוואי
ותמיד אגיע ככה
כמו חלום של שנת צהריים

בדידות
שוכב במיטתו.
לבד.
ומבין, שימות יום אחד.

שיר ילדים
זו פעם ראשונה שאתה רואה אותי
אתה אוהב אותי?
ילד.

הרהור
שרפנו
את כל רחובות העיר שהיו בטווח אהבתינו
צעקנו
על כל מי שניסה לשרוף את אהבתינו

הרהור
שמנו דיסק של ליאור שוב
התנשקנו לא התנשקנו

אלוהים
אביך איננו אלוהים
אביך הוא מתכנת עצוב אשר פניו מוארות באורו של המחשב
אביך הוא אבי.

הרהור
אני כבר לא יודע איך כותבים
שירים

מקבר
היו לילות בהם
הייתי יושב עם אימי

אהבה
דעי לך
שכל הדברים זזים
גם את שמתרחקת

קצרצר
אני כמו כלי מים
שמכניסים אליו עוד ועוד נוזלים
וכל הסדקים שלי כבר מזמן נסתמו

הרהור
החתול שלי היה
מתחכך במשקוף הדלת
לא מצליח להחליט

הרהור
הורדתי את כל השיער
וכשהוא נשר
נשר איתו גם כל העצב.

ארוטי
כשאני מביט למטה אני רואה פרח
בשיערך
והזין שלי בפה שלך.

בדידות
עכשיו, איש לא נוגע בי
איש לא מעז לבקש ממני לכתוב
איש לא רואה אותי עירום.

אינטרוספקטיבי
כתוב על הלחם היבש
אני פרי טרי
אכול אותך ותווכח בעצמך

אהבה
כתוב שיר אהבה, ילד.
למי?
למי שאתה אוהב
את מי אני אוהב?

קצרצר
לא יכולתי להביט
לא יכולתי לכתוב
איש מת
ליד התחנה המרכזית בתל אביב.

קצרצר
לאן אתה רץ
אבא?
אין דבר בקצה השני של חוף הים

לאן אתה רץ.

קצרצר
אני
כל הזמן
רואה אנשים ברחוב

הרהור
להביט בך, קטן כל כך
לבן כל כך
ולראות בעיניך שהפכו מזוגגות
מרחבי חיים, שדות פרחים, גם הם לבנים.

ייסורים
כותב
בשביל לטבוע

ערפילי
וכל לילה הייתי אמיץ והייתי פחדן
ולפחות כל לילה הייתי

טבע
ביקשת אותי בלילה של חורף
שאפנו אוויר קר ביחד
נשפת אבקניך לפי

זכרונות
מדובר בתהליך אבולוציוני פשוט בסך הכל.
תחילה, נעלמו אלו אשר ידיהם רכות
לאחר מכן אלו שעינהם ריקות מצלקות

הרהור
כמו שפתייך ושפתיי
כך היו חיים ומוות
כמעט ונפגשים
ושוב נפרדים

ביקורת
יש דברים שאתה לא רואה
ודברים שאתה לא רוצה לראות
ודברים שאתה אומר שלא ראית
או לא אומר שראית
וראית.

הרהור
לא שם את הלב שלו בשום מקום
מלבד בתוך החזה שלו עצמו

שיר ילדים
אמא ציפתה את העץ
מעל הקבר
בפרפרים

הרהור
לבן, ורדרד, ורוד.
לשון, מחוספס
ארגמן.

הרהור
נשיקותינו כצדפים
לבנות וחלולות
הייתה זו תשוקה של נעורים
אשר מורכבת מגבולות

רומנטיקה
עוד לא
כי אולי אחר כך
תהיה מאושר

הרהור
זה לא היה חלזון
זו הייתה חשופית עם קונכייה
תאמינו לי
היא הייתה לגמרי עירומה

מצב
אני חולם על טירות קרח
על פרפרים
אני פוחד מהמוות כמו שפוחדים
משאר הדברים שאינם אמיתיים

קצרצר
זה רק אני
כל היקום
בצד השני.

אהבה
אני תרופה
לאבא ולאמא
אני מרפא אותם מהמוות

הרהור
היום העייפות היא בנשימה
הפחד בעייפות

קצרצר
צפה ביום הופך ללילה על ההר
ועכשיו
תקשיב לפעימות הלב שלך
צפה ביום הופך ללילה על ההר
אל תיגע.

אלוהים
ברוך אתה אדוני
אלוהינו
מלך העולם
אשר מפריד

רומנטיקה
להשטף ככה, עם הגשם הראשון
לאורך צידי הכביש ליצור נהר קטן
לאסוף את כל העלים של הסתיו
את כל הזיעה של הקיץ

בדידות
בסוף הצלחתי לברוח
מגלים, מסופות
מאהבה

אינטרוספקטיבי
נמאס מרעש
נמאס ממך
מהיום רק אני ושקט.

קצרצר
תוריד
ממני
את

הרהור
לראות
כי כשעיניי פקוחות ואני רואה אני חושב עליך, אחותי
וכשעיניי סגורות ואיני רואה

הרהור
אני יודע שלוש שפות:
דיבור
שתיקה

ייסורים
הפסיקי עכשיו להיות עירומה מתחת לבגדים שלך
הפסיקי להיות.

ג'ננה
לא מבין את המשוררים
שמנסים לתאר ריחות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני לא רוצה לקום מהמיטה ואני לא רוצה לעשות שום דבר. ואני לא
אוהבת אותך. אז אתה באמת מוזמן ללכת. אתה מקשיב לי?




בסוף כל מחשבה
שלי יושב יפני
שכבר חשב אותה





אחד, מושפע
מ"מטריקס"


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/EranCohenAvidan
יוצר מס' 92955. בבמה מאז 25/3/17 12:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לערן כהן אבידן
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה