|
ולמה שאני אסלח, אם זה באמת נכון
שאת נשמתי במקום הראשון
כי מי תעשני מאושרת ולא את
עכשיו את גברת מגונדרת, ולי אכפת
|
על איש אחד, שרצה להיות טוב אלייך
ואת רצית להיות טובה אליו
רק לא שמת לב, שהוא תמיד נשאר מחכה
תמיד הוא מחכה לך
|
אולי, במצב רוח דווקא טוב
נוכל, לפתוח צוהר מקרוב
ואז, יהיה בי חשק לדבר
וגם נוכל סוף סוף להתחבר
|
מצטער, אני לא יודע איך לדבר
כדי לעשות אותך מאושרת
יש אולי אחרים שיודעים
|
אני עייף, ויגע, ולא ירא אלוהים
וכמה זקוק אני לרחמים
לא עצמיים, לא של מסכנים
כאלו שמגיע להם חמלה, ואהבים
|
היום עולה, ברק יורה
אני עייף מאמש
|
ואני שואל, מה אני קוף
תגיד לי אחי, מה אני קוף?
|
עוד מעט זה עניין של שעות
ותגיע שבת המלכה
והאור מעלי ממלא ומרגיע
ונוסע איתה למסע
|
אין לדעת כיצד, לתקן העצה
הזרועה ומכוסה, מן הכל.
אך אמנם היא רוצה, לתקן את הכל
לגלות המכוסה כביכול.
|
החתיך, וזה שהנמיך
החתיך, וזה שוויתר לו
החתיך, וזה שהאמין
החתיך, וזה שרצה יושר
|
החיה ביופיו הפנימי
אחרי שהוא הבין שהוא אוהב באמת
הסליחה לך עכשיו ניתנה
הגעתי למומנט
|
בשאלי את רוב העולם
וגם תכונתי גם
יביעו שוודאי מה נקרא חיים לעשות
אם לא איבוד עשתונות בגבול הרצוי
|
למה למה למה למה את התאונה הזאת למה
כמו הייתי אתה שכתבתי, מרוב שאהבתי לשמוע קולך
כי אתה הדבר הכי יפה שבעולם
כי אתה הדבר הכי מכוער שקרה לי
|
אהבת חינם, אהבת אם
שבמשך שנים היא מוזגת
ואנוכי לוגם
|
ואני לא חינכתי ככה את עצמי
וחברי גם מעולם לא רצה ככה בעצמו
אבל אני נשארתי לבד בשלי
והוא בשלו
|
יש דברים שאני רוצה לכתוב
ואני מניח
כי באמת לשני לא אכפת
ממני בכלל
|
אך גם התו נטשו
מחסרון ידיעה ושפיטה לא נכונה
הוא אפילו לא נתן לו להתבטאות מילה
כל כך מאכזב, ממש מעילה
|
וזה יעבור, הכל עובר
וימצא שם חבר אחר
מלא אנשים, שירצו להועיל
חברים ישנים, חברים אמיתיים
|
אך עשיתי זאת בכל זאת
כמו כל השירים שנהיו מחזות
באתי לכאן,
את עצמי לבזות.
|
מחסום עורקים
לא זורם לי הדם
בוריד, לא חוקי
מה זה משנה גם
|
לא מצאתי התשובות
השמורות משכבר
לא הניבו בי רגש
עוד בלבול מפוזר
|
עכשיו, אני רק גבר בעולם
שמחפש אדם, שלא אכפת לו כבר
מכל העולם
שהיא מוכנה להיות רק אשה
|
כל אחד יש בו יושר
שלפעמים סותר הצלם
אע"פ שתשאל כל איש אפילו זר
ואפילו מי שלא יודע איפה בחר
|
ואני, שאמרה לי היא, לא
לקחתי התפוח, נתתי לו לנוח
שמתי אותו בצד
לא יודע הכיצד
|
הם רוצים להבין מיד,
מסתם שורה, או סתם מילה
מי האדם שעומד למולם
|
מי קבע שאמורים להיות מאוהבים עלי אדמות
מי קבע שבחורה זזה זה עושה אצלי שמות
מי קבע שהשחור שחור והלבן לבן
זה שאלות שכל הפילוסופים בטח שאלו עד כאן
|
של הלב שלך, ממש בעדינות
יש שם מפלצת, מלאה לה בשטות
שאף אחד לא מקשיב
אף אחד לא מספיק אדיב
|
כל העולם מבריק
חדש,
מחניק היה כאן קודם
וחשש
|
עוד מעט, עוד ממש טיפה
מתחיל אצלי, עולם חדש ישן
מלא ביצירה, מלא בשמחה
מלא באהבה, מזכיר אותו הזמן
|
עמוק, עמוק הים, היכן הוא סופו
ממש כמו יופייך, שעדיין אינו
וציפורי אביב, ישירו מסביב
כי אם לא את, אז בוא יבוא
|
הכל עניין של עשיה
יש מי שזז, ומי שזמנו מבוזבז
יש מי שהיה לו, יש מי שעכשיו הוא בונה
מי שעושה, כל הזמן הוא רואה
|
ואם הכרת משהי בכלל
זה כמו להתחיל איתה באמצע הרחוב
פעם להכיר משהו בצ'ט
זה היה כל כך טוב
|
שנע ומרגיש אחרי שמשהו יוצא לי מהפה
מה זה גבר בכלל, מה זה אשה
לא אתחתן שוב עם דמיונות ופשרות
או עם נשים שלא מדברות
|
והיד באה ולקחה את ימי נעורי
איזה דבר מוזר
לא חשבתי בחיי
|
אתמול עשיתי תאונה
ממש אמיתית במלוא מובן המילה
זה כמו להיות בפיגוע
ובמקרה שאתה אשם
|
מרוב בלבול אני נוסע, כמו ג'יפ צעצוע עכשיו
משהו אחד כן שמחני בסיבוב קודם קודמו
שהג'יפ שלי עבר לשאול בשלומו
כמו דג שזורם, ואף אחד לא מנסה לשים לו פתיון
|
אני אוהב לפעמים לכתוב
כמו בן 16, להרגיש שוב כמו טיפש עשרה
ואז אני קולט, שאני יותר שמח
טוב ילדים תמיד יותר שמחים, יא פיקח
|
אבן גיר, ולוח קיר
מה אכתוב, מה פרותיי
האם לעודד, או שמא בודד
האם להביט, או שכל להפחית
|
אך אמותה הפעם
אם לא אקח את נפשי
והתקווה תהיה טעות
שלא אוכל להגשים
|
ציפיתי מעצמי לההפך לעניו
כשאני מתאר את עצמי על גבי הכתב
אבל מהאגו שלי לא נפרדתי
אמנם הזמן והצער שעברתי, עשו בי שלהם
|
תל אביבים, כמו שאני אוהב
ציניים, אבל הכל בגלל האמת
משהו לא טוב באוויר
ואנחנו עוד כאן, להצהיר
|
|
|
צדיק, את לא
תופסת. זה מתחיל
להחמיר, שני את
הסגנון, במקרה
שלך כדאי גם
שיהיה סיגנון. |
|
