שלומי חשב לעצמו. הלא כולם מרגישים אותו הדבר הם פשוט לא
מדברים על זה.
כמו השיר "חלומות של אחרים" של עידן רייכל. "שנים הם מסתירים,
על מה את מדברת"
וזה לא משנה מאיזה חוג או עדה. גם בשנות השמונים. של שלום
אסייג. רואים שהמרוקאים הדחיקו לפעמים דברים שלא רצו ל

יש לי כאבים גדולים ממך
יש לי אהובים בוכים לא בגללך
זבל גועל, איכס
זה מה שאני אומר במבט ראשון

ולמה שאני אסלח, אם זה באמת נכון
שאת נשמתי במקום הראשון
כי מי תעשני מאושרת ולא את
עכשיו את גברת מגונדרת, ולי אכפת

על איש אחד, שרצה להיות טוב אלייך
ואת רצית להיות טובה אליו
רק לא שמת לב, שהוא תמיד נשאר מחכה
תמיד הוא מחכה לך

מנסה להפסיק להתעצבן
זה מה שלמדתי את עצמי כל השנים
מוזר שנפלתי רוטן, אני בעצמי

לעולם אני לא אאמין שהפסקת לכתוב
ואת החידה הזאת באמת, רק את יכולה לפתור
והודעות נשלחות, בכל מיני מקומות
למי יגיעו וכיצד, ומה תכלית כל הבריות

בסך הכל רוצה להשלים אתך
את כל מה שעברת שלא הייתי כאן
אני באמת כל כך מצטער
רוצה לשמוע, להיות אתך יותר

והשקט הזה חרישי
אזרע בתוכי חורשתי
כשור למשא, אשקיע
הנה זה מגיע

רציתי לומר לך כמה יתרונות
שלא תלכי לרעות בשדות
אלא תבואי אל ביתי, אל ליבי
להזהות עם הכאב שלך בתוכי

אבל גם לכל אחד זה בבחינה אחרת לחלוטין
ואת, את את השקיעה הזאת מכירה
השקיעה שאת בחרת בא לבד,
ואני לא בחרתי, אני נבחרתי, לשקוע איתך.

באמת, שהאמת אינה איתי
נעדרה מפתחי ביתי
הדלת פתוחה
ואיננה

אולי, במצב רוח דווקא טוב
נוכל, לפתוח צוהר מקרוב
ואז, יהיה בי חשק לדבר
וגם נוכל סוף סוף להתחבר

בסרט? קורה מה שאמור לקרות
בחיים? קורה מה שאמור לקרות
אז למה החיים זה לא כמו סרט למה?
למה החיים זה לא כמו סרט?

מאז שבלבלת הכל
גם אני בלבלתי הכל

בחור טוב, שפעם הכרתי
יום אחד הוא התקשר ולא הרמתי
נבלה שכמותי כמו שנהייתי
הוא מזכיר לי כמה אני פתטי

מצטער, אני לא יודע איך לדבר
כדי לעשות אותך מאושרת
יש אולי אחרים שיודעים

חולם, הוזה, ממש כמו מחזה
לא יודע אנא אני פונה
וזה מצחיק שדווקא לו, כל זה קורה
חולם, הוזה, ממש כמו מחזה

אני עייף, ויגע, ולא ירא אלוהים
וכמה זקוק אני לרחמים
לא עצמיים, לא של מסכנים
כאלו שמגיע להם חמלה, ואהבים

האם שנחשוף נאהב עד הסוף
או שמא נבקר באיזשהו שלב
לזה קוראים אהבה
עליה אני מדבר עכשיו

כל מה שהייתי רוצה
זה חתיכת עוגה וכוס קפה
ולראות את החיוך שלך עוד פעם אחת
ואז אני יכול ללכת ולא אכפת

שאני חש כלפיה
אך לא הייתי מעלה
עדיין לא מאמין
עדיין הוזה

והצליל יצא קבוע כמו פעם
ומאז פתאום חזר אלי הטעם
לגלות צליל חבוי, להוציא הכיסוי
בזמזום מתמשך

פני מלאך היו לך
חשבתי שאכיר בך לעולם
עכשיו זה סתם מין געגוע
להרגיש שהיה בי מושלם

היא לא נינוחה
אף על פי שניחוחה
משכר את הכל
מלא רצון ותחושה

ולשניהם הוא צועק חדלו נא
אני בכלל מבקש בכל לבי
מהגמד מחילה

וליצן קטן מחייך
ועוד ידידה שכחה כבר איך
וחתולים רצים בחצר
כל זה לא משנה יותר

כל כך מצחיק אותי
שוב אותו כאב
לכולם להרשות
לכולם להתאהב

היום עולה, ברק יורה
אני עייף מאמש

ואני שואל, מה אני קוף
תגיד לי אחי, מה אני קוף?

לפעמים מאז שהחזרת לי
אני יושב ואוכל את עצמי
היחיד שלא אוכל להפסיד
אך הקשר בינינו החליד

עוד מעט זה עניין של שעות
ותגיע שבת המלכה
והאור מעלי ממלא ומרגיע
ונוסע איתה למסע

אין לדעת כיצד, לתקן העצה
הזרועה ומכוסה, מן הכל.
אך אמנם היא רוצה, לתקן את הכל
לגלות המכוסה כביכול.

החתיך, וזה שהנמיך
החתיך, וזה שוויתר לו
החתיך, וזה שהאמין
החתיך, וזה שרצה יושר

אני לא אמרתי לה כלום
היא רצתה לשמוע, לקום וללכת
אני לא בקשתי מאום
רק רצון, לראות אותי תמיד באור נכון

החיה ביופיו הפנימי
אחרי שהוא הבין שהוא אוהב באמת
הסליחה לך עכשיו ניתנה
הגעתי למומנט

האמת לא באתי בגלל משהו
סתם משעמום וגעגוע לחברים ישנים
ממש לא מתאים היה לי
מה שקרה בסופו של דבר

פתאום את במין סוג של תחיית המתים
או סוג של תחיית המפלצות
אני עצמי אוחז פלצות
אני מניח שכל העולם גם

בשאלי את רוב העולם
וגם תכונתי גם
יביעו שוודאי מה נקרא חיים לעשות
אם לא איבוד עשתונות בגבול הרצוי

מעל במה כזאת אני לא שר
שיר אמתי, רק שיר שנגמר
ואמנם יש מקומות אחרים חדשים
בתוך הלב, לא ישנים

בוא נהיה שווים ושונים
בוא לא נרחיב עוד המיימדים
הנפערים, ביני לבינך

למה למה למה למה את התאונה הזאת למה
כמו הייתי אתה שכתבתי, מרוב שאהבתי לשמוע קולך
כי אתה הדבר הכי יפה שבעולם
כי אתה הדבר הכי מכוער שקרה לי

התהפכתי לגמרי, ונכון לא הייתה לי סיבה לדאגה
אך כעת יתכן, אני לא מבין מה באמת מתכוון
אף אחד.

בחיבור בקרון ברכבת הקלה
ישבו זוג משוגעים
מצחיקים עד בלי הגבלה
חיוך מאוזן לאוזן ורגש מקרינים

באמת את שווה כל אנרגיה
אך אינם אצלי הגשרים
את באה עם האצבע
ובלי שום מילים

ואני צוחק איתו, ואומר 15 שנה
והיא פתאום נזכרה להזכיר לי שאני אוהב

לא מעצמי, מאנשי
כן, כן, אנשי
מה הפרוש אנשי?
א. זה דבר ראשון

אהבת חינם, אהבת אם
שבמשך שנים היא מוזגת
ואנוכי לוגם

ואני לא חינכתי ככה את עצמי
וחברי גם מעולם לא רצה ככה בעצמו
אבל אני נשארתי לבד בשלי
והוא בשלו

הרוח נשבה בחיבור הקרוב
כמו תאומים סיאמיים, יודעים לאהוב
פשוט זה סתם קרה זה ההבדל
וסתם דברים קורים עכשיו, תקבל

אני מרגיש כמו יו יו,
כן יו יו, שעולה ויורד
עשית לי מגרנה,
המוח שלי לא יכול כבר להכיל

שני עלים, יצמחו לארבעה
ונפלטתי מתוך הביצה
וחוזרת הרוח המתוקה כל כך
למלאות ראותי כי מוכרח אני

חלל שחור, חשוך, ונעלם
נשאר בנוף של הרכבת
איש בוכה, והכל נוסע לשם
ובחורה באייפון הכל מדמיינת

היום הולדת הזה הוא אחר
באמת משהו חדש מתחיל
ואם שואלים אותי מה אני אומר
וכי יש לי ברירה, את זאת להכיל

יש דברים שאני רוצה לכתוב
ואני מניח
כי באמת לשני לא אכפת
ממני בכלל

צורות שונות ומשונות היו לו
להגיב עד עכשיו
לא חושב שמעולם היה משהו
שנמצא איפה שהוא, בכזה מצב

היום אני יודע שיש כאלה
שבגלל שבקשתי פעם עזרה
עכשיו אני אמור ליישם כל דעה
שיוצאת להם מהסברא

נשפה ונשפה לכל עבר, מתי כבר יגיע אותו הגבר
והינשוף או שנתבלבל או שלא
שמע את הקריאות שלה בשבילו

כשהייתי בעיר אחרת, וצפיתי שם כיצד
בדיוק מתרחש אותו הדבר
רק שוני אחד מיוחד

ככה גדלו אותך
ככה למדו אותך בשכונה
אבל אתה מבין כבר אחרת
אתה עוצם רק לדקה

כאב הבוכים שלא בכו
אלא הביטו עלי בתמיהה כמו תמיד ידעו
האם אני בחרתי לאהוב
ובחרו לא לאהוב אותי

לפרגן
את השני לתקן
מלאי פשיטות
הצמצום הוא טעות

רק נפגע ממך
אז מה אני צריך את זה מה
לשמוע את קולך
הכל כך רחוק נשמע

אך גם התו נטשו
מחסרון ידיעה ושפיטה לא נכונה
הוא אפילו לא נתן לו להתבטאות מילה
כל כך מאכזב, ממש מעילה

וזה יעבור, הכל עובר
וימצא שם חבר אחר
מלא אנשים, שירצו להועיל
חברים ישנים, חברים אמיתיים

אך עשיתי זאת בכל זאת
כמו כל השירים שנהיו מחזות
באתי לכאן,
את עצמי לבזות.

כשבילי ג'ואל שר כנות

מחסום עורקים
לא זורם לי הדם
בוריד, לא חוקי
מה זה משנה גם

בא לי לשיר לך שיר
אף על פי שעוד פעם
יעלה הכאב

היום אני מחזיר לך, אני יושב ומהנהן בראשי
כי כל מה שאת אומרת נשמע כל כך הגיוני
אולי זה בגלל שאני מעריץ אותך?
מה זה חשוב.

לא מצאתי התשובות
השמורות משכבר
לא הניבו בי רגש
עוד בלבול מפוזר

יש דברים שאני לעולם לא אבין?
יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע?
אולי הייתי צריך לעשות מלואים?
אולי אני מאוהב לך תדע?

לא נראה לי גם לא מסתבר
למה שתעשה כן, למה שתתנכר

עכשיו, אני רק גבר בעולם
שמחפש אדם, שלא אכפת לו כבר
מכל העולם
שהיא מוכנה להיות רק אשה

כמה צמא הייתי תמיד
לשמוע את דעתך עלי
אבל אתה רק הנהנת בראשך
ואמרת היי

כל אחד יש בו יושר
שלפעמים סותר הצלם
אע"פ שתשאל כל איש אפילו זר
ואפילו מי שלא יודע איפה בחר

ואני, שאמרה לי היא, לא
לקחתי התפוח, נתתי לו לנוח
שמתי אותו בצד
לא יודע הכיצד

לפעמים דופק לעצמי את החיים
סתם כי אין אהבה
ההורים שלי חושבים שנכות
זו הבעיה היחידה

הם רוצים להבין מיד,
מסתם שורה, או סתם מילה
מי האדם שעומד למולם

מי קבע שאמורים להיות מאוהבים עלי אדמות
מי קבע שבחורה זזה זה עושה אצלי שמות
מי קבע שהשחור שחור והלבן לבן
זה שאלות שכל הפילוסופים בטח שאלו עד כאן

מביט הוא מהעין, ממקום אחר
פתאום חזר היום, וחשק מתגבר
כלוא היה הוא שמה, בתוך הגטאות
של אנשים עם מחשבות לא שפויות

איך שבעיניים שלך
את משתקת את כל המילים
אפילו שאני יודע ואחרים יודעים
במבט חטוף, עטוף, ברק רצון להכנס

יש למטבע הזה שני צדדים
ואני רוצה שהוא ייפול על פלי

של הלב שלך, ממש בעדינות
יש שם מפלצת, מלאה לה בשטות
שאף אחד לא מקשיב
אף אחד לא מספיק אדיב

אומרים הנון הוא מעל לכולם
שם הוא דר

כל העולם מבריק
חדש,
מחניק היה כאן קודם
וחשש

נכון אני גרוע ברושם הראשון
לחוץ תמיד ממפגש חדש
היה לך תירוץ, אם היית נותן זמן
תבין שהתנצלות, מה שניסיתי עד כאן

כל ההתנהגויות שלה כל כך מתאימות לה
כל כך הולמות אותה, כל כך ראויות לה
בטח היא חלום של כל אחד
ובטח שהיא תחזיק לו את היד

כמה שהם מדברים שלא
הם שם כל הזמן
וחוץ מזה אם נוותר על הגדרה
לא תהיה שום הכרה

וחבר אמר לי לא להגיד ככה
לא להאמין בזה , אף פעם
ואני מנסה אך ישר מתחת
יוצאת ממני שנאה לעולם

כנראה באמת שזה נגמר
אפילו שזה עצוב
אבל זה לא משנה
משהו אהוב, עבר

השועל הקטן, והעצים שסביב
השמש חמה, כי זה לא האביב
אך הרוח נושקת על הלחיים
מזכירה לי שעדיין אני חי

עוד מעט, עוד ממש טיפה
מתחיל אצלי, עולם חדש ישן
מלא ביצירה, מלא בשמחה
מלא באהבה, מזכיר אותו הזמן

זה טירוף כמה שאני מתגעגע לפעמים
ובוא נזכור שזה נכון, כמה חדשים
אבל ברגע שראיתי מילים של נטושים
ידעתי זהו התגעגעתי לעולמים

עמוק, עמוק הים, היכן הוא סופו
ממש כמו יופייך, שעדיין אינו
וציפורי אביב, ישירו מסביב
כי אם לא את, אז בוא יבוא

הכל עניין של עשיה
יש מי שזז, ומי שזמנו מבוזבז
יש מי שהיה לו, יש מי שעכשיו הוא בונה
מי שעושה, כל הזמן הוא רואה

אך הם רוצים את השקר
את הפייס את הלוק
אין שום צורך באמת
ואל תסביר לי איך זה בדיוק

ואם הכרת משהי בכלל
זה כמו להתחיל איתה באמצע הרחוב
פעם להכיר משהו בצ'ט
זה היה כל כך טוב

הוא יצטרך להביע איפוק
שגורם לחוסר סיפוק
ומי שיכול להבחין בזה
רק הוא יוציא אותו מזה המחזה

שנע ומרגיש אחרי שמשהו יוצא לי מהפה
מה זה גבר בכלל, מה זה אשה
לא אתחתן שוב עם דמיונות ופשרות
או עם נשים שלא מדברות

משתפרים הימים
וחוזרים הלילות
שבהם צועדים צעדים
של שבירת הגבולות

זה משנה אותי לטובה שזה את
את שופטת אותי בשונה מכולם

והיד באה ולקחה את ימי נעורי
איזה דבר מוזר
לא חשבתי בחיי

אתמול עשיתי תאונה
ממש אמיתית במלוא מובן המילה
זה כמו להיות בפיגוע
ובמקרה שאתה אשם

מרוב בלבול אני נוסע, כמו ג'יפ צעצוע עכשיו
משהו אחד כן שמחני בסיבוב קודם קודמו
שהג'יפ שלי עבר לשאול בשלומו
כמו דג שזורם, ואף אחד לא מנסה לשים לו פתיון

אני אוהב לפעמים לכתוב
כמו בן 16, להרגיש שוב כמו טיפש עשרה
ואז אני קולט, שאני יותר שמח
טוב ילדים תמיד יותר שמחים, יא פיקח

אבן גיר, ולוח קיר
מה אכתוב, מה פרותיי
האם לעודד, או שמא בודד
האם להביט, או שכל להפחית

אל מבקרי המדינה
הסוכן החשאי חש בטוב
הוא פתח לעצמו חשיפה
הוא שוב נהיה ילד רחוב

אך אמותה הפעם
אם לא אקח את נפשי
והתקווה תהיה טעות
שלא אוכל להגשים

ציפיתי מעצמי לההפך לעניו
כשאני מתאר את עצמי על גבי הכתב
אבל מהאגו שלי לא נפרדתי
אמנם הזמן והצער שעברתי, עשו בי שלהם

תל אביבים, כמו שאני אוהב
ציניים, אבל הכל בגלל האמת
משהו לא טוב באוויר
ואנחנו עוד כאן, להצהיר

עיתים ללכת אחרי הלב
עיתים ללכת אחרי השכל
ויכול להיות שיש כללים
מתי כל אחד משחק את התפקיד המוביל

אף פעם לא פון, לא רגישות, מלפפון
לא נתנה לשום רגש שלי ערך
רק אמרה בערך, והלכה לישון