|
האדמה מצמיחה דפים
אל תציירו עליהם עצים
|
תחושת החמצה בטעם זר
גרמה לי לחפש הקלה בקהילה שוממת
מוקפת עצים, מלאה באהבה נושמת
|
דורות ישטפו כאב נוכח
באחד צעיר וחסר מודעות
|
את אומרת לי שאם לא הייתי יודע את האמת
לא הייתי עוזב הכל באמצע
עכשיו אני מסכים איתך
עכשיו אני מסכם אותך
|
מנהרות הרות שקט
אירחו את האור
|
על גג הארץ
אל מול התוהו
חשבתי על האינסוף
ועל הקלות שבה המילים שלי מרחפות פה
|
ואיך הילדות מעצימה את הכל
בעיקר את הטוב
את העיניים
את החיוך המפורסם
|
פרימטיות פורצת דרך
גרמה לך להרגיש את עצמך
|
ברקע הקרע בינינו
ונכון לעכשיו גן עדן איננו
|
הסמלים נפרדו
אולי הם עוד יפגשו
אולי אנחנו עוד נחזור
|
הכרנו לראשונה בגן עדן
מאז יצא לנו לשכוח את עצמנו
ולהכיר שוב לראשונה בכדור הארץ
|
הכרנו לראשונה בגן עדן
מאז יצא לנו לשכוח את עצמנו
ולהכיר שוב לראשונה בכדור הארץ
|
מבט בגיזרת העננים
הפשיט מעלייך מחשבות של נצח
והכריח אותך לתפור בגדי הוד ותפארת
ביום הגשום ביותר בעונה
|
ואם הזמן עומד להיגמר
בבקשה תגרום לו לשבת על אדן חלוני
ולהזכיר לי
שאתה תמיד מחכה לי
|
הכתיבה מיישרת את קו האופק
השקר נחשף עם בוא השעמום
וזה די כואב
|
הומאז' נקודתי גרם לך להזיל דמעה
האדמה נזכרה מהיכן היא הגיע
|
עשבים שוטים גידרו את הנהר
הירח במקומו הונח
יום אחד אתה תזכה להמשכת אורות
בלי חוזה או הבטחה
שככה זה ישאר
|
וכשהזמן יביט בך
תפנה לו את גבך
אני אעמוד שם
ממש מולך
|
במכנס דהוי ולא מהליכות
כתבתי לה שאני צריך אותה
ושככה אי אפשר להיות
בטח שלא לפרוח
|
אמרתי לך שנעבור את זה
לפני שזה יגיע
ואת ידעת
שאני שוב פעם חולם
|
לא אייעץ לכם יותר
לא אהיה "עוד אפשרות" עבורכם
לא תהיה עוד הזדמנות עבורכם
לא משנה כמה אתפתה
|
את לא פה רק כי היית פה
כואב לי לדעת את זה
אני מלקט בצד האחר
של אותו היער בו נפגשנו
|
ימי הזוהר מאירים את הדרך חזרה
ההתלבטות היחידה נכחדה
|
החזרות לפני המופע אף פעם לא התקיימו באופן בו רצית
כל כך פחדת שאחרי הכול זה ירגיש כאילו אף פעם לא היית
|
לחקור רחוק
שנים מבלי להתקרב
לחפש חבר
להתאכזב ולהירדם
|
וזה רק אתה
וזה כל כך נכון
|
בזכותך הכרתי שיר חדש
גם כתבתי על הרגש הישן
זה כאילו שהוא אף פעם
לא שכח איך לחיות בתוך תוכי
|
וכשהכל נראה אותו הדבר
ואתה שוב שוקע בעבר
אבוא כל הדרך להציל אותך
|
לחזור להווה.
סירה מעץ
אני יושב בקצה
החיים הם מה שהם
|
וכשחיי הלילה גוססים לפנות בוקר
תחזיק לי את היד
אני אעשה הכל כדי שזה לא יגמר
|
תכתבי על עלי הכותרת של החמניה
הם כבר לא שלה
|
וכשהזמן לא מחכה
והים לא מנקה
את היום הסוער הזה
אני נשאר לכתוב לך
|
ישבתי בחדר אחרי מסע עם העדר
יצא לי לחשוב על למה נכנסת לי ללב
מצאתי תשובה באותיות
בפחד בפשוט להיות
|
הגג מעלינו
את מביטה דרכו
בירח קפוא
אני יודע שאת שם
לא איתי עכשיו
|
חוקר את היקום שלי
אין אף אחד בצד שלי מלבדי
נהרות זורמים בעורקים
אני ואת מבינים אחד את השני
|
היצירה התנגנה
הנפש סערה
היוצר לא נכח
|
כוכבי הלכת עמדו מלכת
המחשבות על האינסוף כבו
אבל לא לפני שהן טוו בי תקווה
|
וכשלא נדע לאן
ונרגיש כמו מכתב ללא נמען
צמרות העצים ייפרקו את אור השמש מעצמן
ויטעינו אותנו בו
|
אל מול עיניי
חיבקת את עמוד השגרה
והוארת בהארה גנוזה
שלוותה באהבה עזה
|
ההיסטוריה חוזרת
השיעור ממשיך
המשחק הזה מוציא את הנפש
לקידמת הבמה
לצעוק עתיד מוזר
|
וכשהמנגינה הסתיימה
ולא הייתה מוכנה להתחיל שוב
כתבתי לך שאת הזיכרון
שאני הכי מפחד לאבד
כתבתי לך את הדברים
שמחקתי בעבר
|
הסרט האחרון
מאחורי המסך הראשון
והזמן הזה שלא עוזב
זה לא עוזב
|
אם המילים יקימו אותנו מהכיסא
יהיה שווה לכתוב אותן
|
אם המילים יקימו אותנו מהכיסא
יהיה שווה לכתוב אותן
|
הסוף על הפרק
הסדרה עדיין מתנגנת
העונה הבאה תהיה פחות קרה
|
נפשנו ליד הנשמה
היא הביטה בנו מהצד
|
קץ החלומות הוא תחילת המציאות
המבוך אליו נקלענו הוא סוף השאננות
הדור הנוכחי העניק לי מספיק סיבות להתנבא
ולך מספיק סיבות להאמין
|
המתכת הקרה לא מתעכלת
בבטן הכותנה
ההשראה נשארה ערה
שכנעה את הדיו להשלים עם הנוצה
|
לא אבטיח לך דבר
ולא אקיים את היפוכו
לא אביט בך מתוך העלטה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
Amsterdam. The
world's
somebody else's
apartment. |
|
