[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לורן רובין

אל היצירות בבמה האהובות על לורן רוביןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונה

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סאטירה
יש לי מקק בחדר האמבטיה ששוכב שם כבר שבועיים;
הוא שוכב עם הפנים לתקרה ופשוט בוהה בה,
עושה כלום- מדי פעם מזיז רגל או מחוש
ואני עומדת לצידו, מקנאה במקק מזדיין.

התבגרות
אתה לא אדם עצוב
אתה פשוט מה שאמא שלך תמיד אמרה שיצא ממך-
בן אדם פשוט שלא עושה יותר מדי:
"בינוני".

נעמי חושבת שהיא מכירה אותי;
נעמי חושבת שאם אנחנו מתראים פעם בשבוע ומדברים כל היום דרך
המסך, אז היא יודעת.

ג'ננה
אתה מוצא את עצמך באיזה ערב חמישי יושב בדירה שלך עם האקדח
טעון,
בזמן שאתה חושב מחשבות מעורפלות אתה משחק בו בידיים,
מלטף את הקנה, נדלק מהמרקם האלסטי

אהבה
אני לומדת לשחרר- בזמן שאני עוד אוהבת
אני לומדת לשחרר מאנשים שנוח להם להתקדם במסע בלעדיי
אני לומדת לשחרר מאנשים שלא מצאו את המילים בכדי לגרום לי
להישאר
אני משחררת מהזיכרון הראשון שלי, משחררת מגיל שלוש וממראות
עיניי
משחררת מכל אדם שאהבתי מספיק, בכדי להו

מלחמתי
כשדורק גסס לידו, עידן לא בכה
רק היה חבל לשניהם נורא שלא יצא להם לאכול יחד את השניצל של
אמא שלו
"פיזדץ, עם הטונה השרופה הזו"
נזכר איך אלכסיי היה רוטן.

התבגרות
'עבודה ערבית'
הייתי מתנצלת על המשפט הזה אילולא היו אלה באמת ערבים.
'אללה' שלהם יסלח לי,
בדיוק באותה הדרך שסלחתי לך

התבגרות
מספרים לנו שאם אנחנו מרגישים באופן מוקצן אז אנחנו לוקים
באישיות לא יציבה,
ושאם לא סיימנו תואר שני אנחנו טיפשים;
שוטפים לנו את המוח על זה שגבר צריך לשלם על דייט עם בחורה,
והיא צריכה לדאוג לפתוח את הרגליים כאות תודה.

אהבה נכזבת
אתה מתגעגע לשפיות
ועדיין חושב על "שלג" הכלב שנדרס לך כשהיית בן 5,
ההוא שאמא שלך אמרה שעשה את דרכו לגן ירוק
כזה שנועד במיוחד לכלבים שהתנהגו יפה כל החיים הקצרים שלהם.

מכתב
אני מודה לך ששיקרת לי כל כך הרבה פעמים-
מודה לך שהרסת אותי לכל אדם שאפגוש בעתיד
הרסת אותי לעצמי- ליטשת אותי בכדי שתוכל לנשוף ולהשמיד הכל.

הומור
אולי אפסיק לצאת עם אדיוטים
והלוואי שיפסיק להיות לי קר כל כך בחודש ספטמבר
אולי יפסיקו להזמין אותי למסיבות מטופשות
שבכל מקרה לא אלך אליהן

התבגרות
כשתגיע לגיל 8, זו תיהיה הפעם הראשונה שלא תכין את שיעורי
הבית
המורה עם השומה בצד הפה תגער בך מול כל הכיתה,
אתה תשפיל מבט ורק תחשוב על כמה שאתה אפס;
ועל איזה הבל פה מזעזע יש להוא שיושב לידך ואוכל את הנזלת של
עצמו.

הלוואי ויום אחד אפסיק להימשך רק לאנשים שלוחצים את לבי בין 2
כפות ידיהם הקפוצות, הלוואי ואפסיק ללחוש את שמם של האנשים
שיודעים רק לקחת ואף פעם לא לתת, אנשים שלא יודעים לאהוב אך
דורשים שיאהבו אותם.

אלגוריה
אהבתי את אלכסנדר, הוא אהב את עצמו גם
לפעמים הוא היה מזיין אותי כל כך חזק-
רק בכדי שלא תיהיה לי היכולת לזוז מהמיטה ולעזוב אותו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אכזבה
מבט עיניים, מאור עמום;
בינתיים, חלון סדוק
ובין דלתיים של תקווה
כבתה אש הלהבה

קצרצר
אני רוצה לנסוע רחוק
שלא תמצאו אותי
גם אם תחפשו

אהבה
יום יבוא והיופי שבדברים ימשיך להיות בגוון אחיד,
ולא ישנה לפחות חמישים גוונים
מצב הרוח שלי לא ינדוד בקיצוניות משחור ללבן;
כי החלטתי שאני אוהבת גם אפור.

חמשיר
אני שונא אותך-
כי לוקח לך שנה
להתארגן בבקרים
אני שונא אותך

ג'ננה
כשאני חוטפת התקפי פאניקה הכפתור היחידי שנלחץ הוא של
הטלוויזיה
קולות הרקע הם חברה בטוחה שלא דורשת, לא שואלת;
לא אכפת לה אם אני חיונית, או אם רואים בכלי הדם שמתווספים לי
מתחת לעפעפיים שאני מתה מבפנים.

בדידות
בסוף היום, יש אנשים החוזרים לבית;
סתם בית- תוהים מתי ה׳בית׳ יהפוך ל׳הביתה׳
יש אנשים שהורידו יותר מדי שכבות וקפאו מקור

ביקורת
הממשלה מזיינת וביבי מזדיין,
ואנחנו הרי ללא בגדים-
אז בטוח דרשנו את זה.

אלגוריה
אני חולצת נעליי, מתנשפת
מביטה על האספלט המזמין אותי לשבת
חברה מוכרת- אני כמעט ונשברת
בום! פתאום נזכרת ברצפת אבן-

וידוי
תמיד הייתי דוחפת הומור למקומות שהולכים טיפה רחוק מדי-
טיפה מתעמקים, טיפה מנסים להבין מה הולך בתוך תוכי
וזה לא שאני לא מסוגלת, אני פשוט לא רוצה

ביקורת
כולם מחפשים אישורים
"אל תדאג אחי,
בקרוב תמצא את מי לאהוב"
ואני לא מבינה

טבע
"יהיה בסדר" ו"זה לטובתך",
קלישאות נזרקות אליי כמו בומרנג טועה שאף פעם לא חוזר
הוא אף פעם לא חוזר

ג'ננה
עקשנית, אימפולסיבית
רצסיבית ורציונלית,
אולי חולמנית, עייפה
לא נרדמת כבר לילה שלישי ברציפות.

כאב
אני יודעת את הפרצוף האמיתי שלך
מאחרי מסיכה של צביעות וגועל,
כשהמסך יורד והאורות נדלקים
כשאפשר לראות אותך סוף כל סוף

אכזבה
כשלירן שבר לי את הלב בפעם הראשונה,
הוא בחן בעזרת מחוגה באיזו זווית להטיח אותו-
בכדי שישמיע את הרעש החזק ביותר שאפשר להפיק

בדידות
השמיים שלי כבר לא צבועים באפור,
הם צבעוניים ומזג האוויר בדיוק בטמפרטורה הנכונה,
אפילו קצת קר לי באמצע הקיץ, ולפעמים אני מתכסה בשמיכה.
אני יכולה להישבע שכולם מחייכים לי, אפילו המים בנמל שביפו
קורצים לי לרגע.

פואמה
איך אתה מצפה ממני להתנגד-
כשאתה מושך לי בשיער ובועט בי כשאני מטפטפת על המדרכה
כשה'לא' שלי הוא 'כן' והדמעות שלי הן הסכמה, ובכל מקרה;
אתה מפרש את ניסיון ההימלטות שלי כ-כניעה..

יחסים
האקסיות שלך מאורגנות אצלי-
ברשימה בתוך הראש
אחת שאהבת, וזו שקצת פחות
במי רק השתמשת

פואמה
אני לא אמיתית.
אני לא באמת אני, אני אוסף של תכונות שאימצתי לעצמי במהלך
השנים;
אני דמות שהרכבת לעצמך בראש, הדמות הזו היא מי שאני רוצה
שתחשוב שאני.

בדידות
אתה אוהב ספרים עם איורים,
וכבר מאסו עליי חוברות הצביעה שלך
כי אתה גבר בן 30,
ועדיין לא מצליח שלא לצאת מהקווים
למרות שאני מדגישה לך מסביב,
כל פעם מחדש, ונגמרים לי הצבעים.

ביקורת
הוא לא ישים לב
כשלא תקשיבי לשום מילה שיאמר
את רק תקווי שהוא ימשיך
להתמלא באגו של עצמו
את תעדיפי שימשיך לזיין
את השכל
ורק שלא יחליק בטעות
לחור הלא נכון

געגוע
שירים של פעם וריח של שרוף,
אולי תאהב אותי יותר כשהחורף יגמר.
אולי אני אפסיק לנעול עקבים כדי להוריד את הזבל

ביקורת
תצאי, תחייכי ותשתקי
תדברי על מה שתרצי
תתענייני, תהנהני ותשקרי
הרי זה נהדר, שטוב לך

הומור
אתה הנייסגאי של הסמים
השחור שבצבעים
אתה ההאנגאובר הקבוע-
של אחרי סוף השבוע

פואמה
מקללת, אימא צורחת
ואני נחנקת
מסיגריות- כתירוץ
לנשום אוויר צלול

טבע
החיבוק שלי קר
אך מילותיי הן נשק חם
יבולות חלפו וריגשותיי נמולו;
היזהר לך כשאתה קרב

אכזבה
נשימותיה האחרונות
משתנקות
מכל מבט
המכה בה

אלגוריה
הלב שלי מסתתר מאחרי שכבות של הומור שחור וישירות מרתיעה;
הלב שלי יודע שאם אצחק על עצמי מספיק-
לא יישאר לכם חומר לעבוד איתו בכדי לפגוע בי.

אלגוריה
כשהזאב שבר אותי בפעם הראשונה
הייתי עשוייה מקש
בניתי את עצמי חזרה מהאבק שבאדמה,
והפעם השתמשתי בעץ

בדידות
בעולם הבוגרים היום סיכוי לטפטוף-
מתוך מסך העשן של הסיגריות-
מאפרה אנושית
זווית נכונה ותאורה תחמנית

ארספואטיקה
אמרת שאתה רוצה להיות השמש שלי, להאיר לי את החושך ולכוון אותי
נכון-
כפי שהשמש מאירה את כדור הארץ;
לרגע יכולתי להרגיש את החום מבעד לקור שהנשמה שלי הקרינה
לרגע יכולתי לחייך ולהאמין שאתה כאן בכדי להישאר.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אבא, גם הוא הלך בדרך כל כך מכוערת והשאיר שובל ענק של שנאה
עצמית ושל וויתור.
אני לא מדוכאת אבא,
אני פשוט אף פעם לא שמחה.

נגיד ואני באולימפיאדה;
נגיד שקו הזינוק מחכה בציפייה למירוץ ריצה קלה
אני עומדת מוכנה ומתפתלת, טיפה משתנקת
אין גביע שמיועד לי בסוף המסלול
שום מדליה לא אענוד על צווארי

הרהור
ה'באמצע' הזה הוא המבעית ביותר, הבאמצע הזה הוא רק תעתוע של
הקיצון
כרולטה שבכל רגע תבחר בלי התראה מוקדמת לאן למשוך אותי, ותפוצץ
לי את המוח; הייתי מסוגלת לסלוח לי שאני כזו-
אם באמת הייתה סיבה לכל המלחמות האלו שבתוכי.

הרהור
אני באמצע שום מקום,
מחפשת אחר הסוף שהבטחת לי, בעזרת מצפן שבור
אז תסבירי לי בבקשה, לאן פונים מכאן?

זוגיות
אמצע הלילה;
אני סוחבת עוד קצת זמן לפני שאירדם,
אצטרך להתעורר לאחר דקה בדיוק בכדי להתחיל את היום שלמחרת.
אמצע הלילה ואני מאזינה ל"אואזיס" דקה לפני שהכל מתמוטט
מנגנת על הקלידים שאין לי, מזייפת טיפה;


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
פעם הייתי טובעת בתוך זוג עיניים זהובות-
כאלו שהיה קל להאמין לכל 'אני אוהב אותך' שנפלט מהן
כאלו שקשה להודות בפניהן שהן כבויות
שלא משנה כמה יזייפו, הן לא יוכלו להבין לעולם זוג עיניים
חומות-
שכבר עייפות מלבכות על כל 'אני אוהב אותך' שאוהב רק את עצמו.


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
ציור מחשב
אל היצירה
ציור בסמארטפון
מלחמות פנימיות




ET phone
home...


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/LaurenRobin
יוצר מס' 92602. בבמה מאז 20/11/15 18:42

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללורן רובין
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה