[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מיתולוגיה
אדמות רבות הותיר לה בעלה במותו. אמנם גם בהם פגעו ההפקעות
הציוניות, אבל ביחס לשאר תושבי הכפר אין לה מה להתלונן.
אדמותיה מעובדות בידי אחרים והיא נהנית ממעשר נדיב, אבל מה
התועלת ברכושה אם אינו יכול להחיש את שובם של בניה המתים.

אורבני
גם עירי התברכה במתנדבי זה"ב רבים. אלו צצים כבמטה קסם בשעה
שבע ושלושים ונעלמים בשעה שמונה ורבע. איש לא שואל מאין הם
באים ולאן הם נעלמים.

אורבני
מתישהו לקראת צהרים התחלתי להרגיש לא טוב. לא משהו רציני. מין
כבדות שכזו מלווה בצמרמורת קלה.

אורבני
במרכז עירי מצוי מבנה מתפורר. קשה לאמוד בדיוק את גובהו מאחר
ואין הוא דומה לבית משותף שאת קומותיו ניתן לספור בקלות, לפי
שורת המרפסות.

חוסר אונים
הם היו ארבעה במעלית התקועה. ג'ון, פול, ז'ורז' ורינגו. מעולם
לא החליפו מילה ביניהם. הם הביטו במבוכה זה בזה וקיוו שפעילות
המעלית תחודש לפני שייאלצו לנקוט בנוהל ההיכרות המנומסת.

אגדה
תיכף תיפתח הדלת ואחות תצא ותבשר לאבי שנולדתי.
אבל בינתיים, עומדת לה חבורה קטנה של גברים, ואבי המיועד
בתוכם, ליד הדלת הסגורה וממתינה בדריכות. עד לפני שעתיים -
שלוש עוד היו זרים זה לזה. אנשים שיד המקרה זימנה אותם לאותה
נקודה, בדיוק באותו זמן ומאותה סיבה:

ארצישראל
ידיעה קטנה בשולי החדשות צדה את עיני. דובר שם על סקר שנערך
בקרב תלמידי תיכון באחת הערים הגדולות. בסקר, נשאלו התלמידים
לדעתם בסוגיית הגרעין. כלומר, האם הם מעדיפים גרעינים שחורים
או לבנים.

הומור
בבוקר, כשפגש לראשונה את צמד תלמידיו, הוא הסביר להם שבניגוד
לכול מה שלימדו אותם בבית הספר לשוטרים, התכונה החשובה ביותר
לשוטר היא קור רוח.

דיאלוג
א: הנה, מה אתה רואה?
ב: מה, זה סתם כתמים.
א: תתרכז, תתרכז. קח את הזמן שלך, אנחנו לא ממהרים לשום מקום.

ביוגרפיה
סמוך לאחר מות אביו נכנס יצחק לדירת המרתף בה התגורר האב לבדו.
התחושה הייתה מוזרה לא רק בגלל המוות הטרי אלא גם בגלל שהיה
בכך סוג של השלמה אחרי נתק של שנים.

ארספואטיקה
מעניין היכן היה חם יותר, תהיתי ביני לבין עצמי, במדבר הבאר
שבעי של 1970 או בחדר הכתיבה שלי עכשיו. כן, אמרו שיהיה היום
חם במיוחד והתחזית מתממשת.

סאטירה
Don't get me wrong, אני לא מתלוננת.
אבל בכל זאת, לקפל אותי? אותי?! ואז לשים אותי בערימה עם
חולצות אחרות?

זכרונות
- סבא, זה נכון מה שסבתא אומרת, שהיית מרגל?
- לא ממש, חמודה שלי. אמנם עבדתי במקום שיש בו גם מרגלים אבל
אני עזבתי אחרי כמה שנים.

ביתספר
השיעור אמור היה להתחיל, אך פטפוטי התלמידים היושבים על האדמה
מולו, לא פסקו. כל אימת שנדמה היה כי להגם גווע לאיטו, נמצא מי
מהם ששפך שמן מילולי והגביר את עוצמת הדיבור העולה מהגוש
האנושי הצפוף שלפניו.

ביתספר
זה יכול היה להיות סיפור פשוט על ילדוּת תמימה ומאושרת בבית
קטן ליד הים, אבל החיים אף פעם לא יהיו סיפור פשוט גם אם
לפעמים יש בהם סוף טוב. אז ילדוּת הייתה שם, גם תמימות. אבל
אושר? ממש לא.

אימה
יוליה הייתה ללא כל ספק הבשלנית הטובה ביותר בכל הכפר. הגולאש
שלה היה הפיקאנטי ביותר, הלנגוש שלה היה מקסים בפריכותו, על
המקוש קולאצ' שלה תמיד הייתה כמות נכונה של פרג, והרטש אף פעם
לא שרוף.

אורבני
ביקור תנחומים הוא אחת הפעולות הפחות מועדפות עלי, אבל מה
לעשות, יש גם חובות לא נעימות. אז אתה מגיע לבית המנוח, רואה
מולך אנשים שאינך מכיר, מזהה מרחוק את זה שבאת לנחם, מפלס בכוח
את דרכך אליו, לוחץ את ידו אגב מלמול כמה מילים מתחייבות, ומה
אז?

אימה
השחפים במפרץ דיוס עפים גבוה יותר מבכל מקום אחר בעולם. גם
קריאותיהם רמות יותר והן נשמעות בכל פינה במפרץ היפיפה. כמה
חוקרים ניסו לפצח את סודם של שחפי מפרץ דיוס, אך כמו בעניינים
מחקריים רבים, מרוב מחלוקות ומאמרים מדעיים, פיתרון לתעלומה לא
נמצא.

סאטירה
הגשם שירד אותו יום על המחנה, הציף הכול.
היה זה גשם חריג בעוצמתו. גם צבעי הקשת שנתגלתה בסופו, היו
חדים וברורים יותר מהרגיל אבל הם לא עניינו איש מיושבי
המחנה.

גן עדן
כמו רבות אחרות, גם היא הצטיינה בחלוקת קשב ויכולת לבצע מספר
מטלות בעת ובעונה אחת עד לרגע בו ניסתה למצוא את הבושם החביב
עליה. או אז נתחדדו חושיה והיא נעה בדריכות כחיית טרף במישורי
הדיוטי פרי.

אהבה נכזבת
ולחשוב שיכולתי בכלל לא לבוא. הייתי יכול לסרב להצעה כבר כשפנו
אלי מההוצאה בפעם הראשונה. גם אחרי שהסכמתי עקרונית לרעיון,
יכולתי להגיד שהתאריכים לא מתאימים ללו"ז שלי.

מסעות
הזקן שבביתו התאכסנתי ניסה להסביר לי משהו על רגישותם למחלות
של סוסי פוני. הוא הבין דבר או שניים בגידול סוסי פוני כי
באורווה המטופחת שבחצר הבית התרוצצו כמה מהגמדים המקסימים
האלו. אבל אני התקשיתי להבין אותו. המבטא שלו היה כבד מדי
בעבורי.

אהבה
בביטחון כה רב שעתיים קודם. רק שעתיים חלפו מאז וכל עולמי
השתנה. בלא כל סיבה העפתי מבט באחורי הפתק ואז הבנתי הכל.
אתמול נדרשו כל בלשי המרחב ליטול חלק ביום עיון מחוזי. בחלקו
הראשון של יום העיון עדיין שמרתי על צלילות מחשבה. בחלקו השני,
לאחר ארוחת הצהריים, רי

אורבני
בשתים עשרה לערך ראיתי את וייסברג יורד במדרגות כשהוא נושא
בידיו שני כני ציור. פניו היו אפורות כצבע הסרבל שלבש. כל
האנשים שעמדו ברחבה שלפני המדרגות, השתתקו וזזו אחורה כדי
לאפשר לוייסברג לעבור.

ארצישראל
מה לא היה לי שם בקיבוץ?, גלידה נהדרת שסבתא הכינה ושכזו טעימה
אין בעיר, מיץ תפוזים טרי שסבא היה סוחט לי מתי שרק ביקשתי,
חדר אוכל שבו אתה יכול לבחור איזו מנה לאכול,

זוגיות
"יא בני זונות שכמוכם" צרח פליישמן כשנכנס לחדר החזרות "מה אתם
חושבים לעצמכם, שאני אזרוק מאתיים אלף דולר לכל אחד מכם, ואתם
תשחקו לי בברוגז?!".
פליישמן לא היה טיפוס ששומר דברים בבטן.

גיהנום
בסוף נשמעה ירייה. צרודה, עמומה, כמעט מתנצלת. ולאחריה דומיה .
לרגע אחד הכול קפא מעוצמת ההפתעה וההלם. ראשונות להגיב היו
היונים שהתעופפו להן כגוש אחד מתוך עצי הברוש בחיפוש אחר מקום
שליו יותר.

געגוע
זר לו היה נכנס לביתנו ביום שישי בערב, לא יכול היה לגלות
בחושיו את האוצר המתבשל לאיטו בחדר הסמוך. בשעות הבישול
הראשונות שום ריח לא דלף ושום רעש לא רימז על הצפוי לבוא.

פנטזיה
בבת אחת השתרר שקט על פני הכוכב כולו. היה זה שקט כבד ומעיק,
שקט צועק כמו סירנה על קולית המזהירה באותות נסתרים מפני סכנה
קרובה.

אורבני
יפתח עמד מול הדלת הגדולה ואימץ כל שריר מבטנו ומטה. הוא ידע
שזה לא הזמן המתאים לגשת לשירותים וקילל בליבו את אותה תכונה
שגרמה לו לרצות להשתין במצבי לחץ והתרגשות.

פארודיה
הכול החל כשחיפשתי עט. אתם הרי יודעים איך זה, לפתע פתאום חולף
במוחך הגיג פילוסופי מתוחכם או שסתם נזכרת במוצר שחייבים לקנות
מחר במכולת. אם לא תמהר ותרשום כל עוד הזיכרון טרי, תכלה את
ימיך הבאים בניסיונות סרק להיזכר,

היפרדות
יכול אדם לחרוק שיניים ולסבול כל מהלך לימודיו באוניברסיטה, אך
מיום שסיים ללמוד בה יראה עצמו כשגרירה הנאמן. יגן על שמה
הטוב, יתייצב בכנס הבוגרים, ילבש חולצת טריקו מתפוררת רק בגלל
שסמל האוניברסיטה מוטבע על חזיתה.

ייסורים
אין לך מראה מכמיר לב יותר מכותב מקצועי שאיבד את המוזה. לשווא
ישב חסר אונים בבית קפה וימתין לבואה כמו ילד אובד המחכה לאמו
ליד סוכת המציל. זה כמו זה ינסה לשכנע עצמו שתיכף תבוא ותיגאל
אותו. אבל הדקות נוקפות ושום פנים מוכרות לא נראות באופק.

אהבה
הוא אחז במפתח שוודי. היא במפתח סול. הוא תמיד לבש סרבל עבודה.
היא בחליפה שחייט דייק על גזרתה.

סאטירה
מזה שנים ידוע על תופעה משונה בבית שבעיירה החרבה כפר סבא
המצויה במחוז ישראל פלשתינה שבמזרח התיכון. ד"ר עבדאללה לוי
היה הראשון לתאר את התופעה במחקרו המונומנטלי משנת 2082
"תופעות משונות במזרח התיכון".

היפרדות
הם היו שלושה. שניים צעירים בחולצות כהות ואחד מבוגר יותר,
לבוש ז'קט כחול, אליו הם פנו בתואר "דוקטור". לבושם האזרחי לא
חשף את העובדה ששלושתם אנשי צבא. בתפקיד. כאלה שלא הייתם רוצים
לפגוש. לעולם. כי הם היו מודיעי אירוע אסון.

הומור
יוסק'ה וחנה, חברינו הטובים, שבו זה עתה מטיול בחו"ל. בהתאם
לכללי הנימוס מיהרה אשתי להזמינם אלינו לארוחת ערב. כל אותו
הערב לא פסקו אורחינו מלהלל ולשבח את הארץ בה תיירו.

אורבני
בלילות חיכתה שיתקרב אליה אבל כלום לא קרה. כשניסתה לפתותו
למעשה, עבר לישון על הספה שבסלון. היא הלכה אחריו וביקשה
והתחננה ובכתה אבל הוא סירב.

אגדה
תראה, תראה איך הנכד של כהנא עוזר לסבא שלו עם האייפון -
שמייפון.
ומה עם שלי, אתה שואל?
האייפון שלי בסדר גמור. אה, הנכדים?

אורבן לג'נד
יאנק שהיה רגיל לציית לפקודותיה לא הבין מה נדרש ממנו כדי
שיתנהג רגיל. או אז הסבירה לו צילה שהדרך להסתיר דברים היא
להתנהג כאילו ואין לך סודות. כך נולד הרעיון להזמין את החברים
לערב שקופיות שייערך בסלון ביתם של יאנק וצילה בשישי הקרוב
בתשע בערב.

אימה
טינה לא הורשתה להשתתף בהלוויה. טור המנחמים שעבר על פני אביו
של שפיק, ונור - האח הצעיר, היה קטן מהרגיל. האב הבין היטב את
הסיבה לכך.

אגדה
היינו שלושה עובדים תחת הבוס. שונים זה מזה באופן מופגן. האחד,
טיפוס לבן מרובע וסתמי שנקרא מחק. השני, צהוב יבשושי ושונא
חידודים ששמו עפרון, ואני העט הנובע. תוצרת "קוניגספדר"
היוקרתית, מצופה לכה שחורה עם תופסן זהב.

אלגוריה
משום מה, דבר ראשון חשבתי על אשתי. באופן טבעי הייתי אמור
בנסיבות העניין לחשוב על עצמי, אבל המחשבה הראשונה שעברה במוחי
הייתה, מעניין איך היא תגיב כשתראה שהגבר איתו הלכה לישון בליל
אמש, הפך בבוקר לספוג כלים.

היפרדות
בסוף הוא עזב אותה. כבר זמן רב שנמאס לו לרוץ בשבילה ולהביא
לה, ולנקות אחריה, ולשקר לה מחמאות, ולספוג עלבונות שירתה בו.
נמאס לו מהצורך לציית כל הזמן, להיות הפודל שלה, עבד נרצע
הנתון למרותה. שנים סבל והמשיך מכוח האינרציה אבל בסוף, ברגע
אחד, הכל התפוצץ.

אורבני
כשחמורו של יוסל צנח ומת באמצע הרחוב, יוסל לא נבהל. הוא ניתק
את העגלה מן הפגר ודרדר אותה במורד הרחוב עד לפתח חנותו.
ליצני הרחוב צחקו ש"חמור נשאר חמור" ועקרות בית מודאגות קיוו
בליבן שהמשבר לא יביא לסגירת החנות.

אגדה
שמעון בדיוק סיים למרוח את קצף הגילוח על לחייו, כשתחייה שרבבה
את ראשה בפתח חדר הרחצה ואמרה בטון מצווה שצריך לרשום את הילדה
במשרד הפנים.

היפרדות
בהתחלה חשבתי שאולי אבא עזב בגללי. ניסיתי לחשוב מה עשיתי לא
טוב, אולי העלבתי אותו. אבל אימא הסבירה לי שאני לא אשם וכי
הכל קרה בגלל איזו אישה שהוא פגש בים. אני שונא את אותה אישה.
הלוואי והייתה מתה עכשיו.
אני כבר גדול. כמעט בן תשע. אני לא בוכה יותר בגלל שאב

הומור
זו טעות במספר, ענה קול זר ודקיק.
לא, התעקשתי. זו לא טעות. אני צריך לתקן שפופרת.
לתקן מה? שאל הדקיק.
שפופרת משחת שיניים, אמרתי בהדגשה.

אגדה
שלוש שנים עברו מאז החתונה ועדיין לא הריתי. רופאים ביצעו לי
הקזות דם וטיפלו בי בכוסות רוח, לשווא. הסברתי לפרנצ'סקו
שכנראה משהו בתוכי לא מרוצה. הוא שאל מה הייתי רוצה.

ביוגרפיה
היה זה מחזה חד פעמי. לא ייאמן ממש. דניאל לא אוכל והוריו
עוברים על כך בשתיקה.

כמיהה
ששה ימים התאבל ר' מנחם על תרצה בתו היחידה ובשביעי חדל. בערבו
של היום השביעי הסיר את מודעת האבל מהכניסה לבית, נעל את הדלת
ונשם עמוקות. הוא ידע שכעת עליו להירגע ולשוב למסלול חייו
הרגיל.

הומור
"ביטניק מהבוהמה" היא סיננה בשפתיים קפוצות "מתאים להורים
שלה". את שם הכלה לא היה נאה לה לומר במפורש כי הרי צילה במקור
מוורשה והכלה מבת ים או השד יודע מהיכן.

גיהנום
בעולם אידיאלי היה שימאנו מוצא הודעה רשמית בתיבת הדואר שלו
המודיעה לו באופן יבש כי נותרו לו רק ימים ספורים לחיות. אבל
יפן של אוגוסט 1945 הייתה רחוקה מלהיות עולם אידיאלי.

אהבה
כל הלילה הסתובבתי מצד לצד במיטה. אם בכל זאת נרדמתי, הרי שהיה
זה לזמן קצר בלבד. בטוח שרוב שעות הלילה לא עצמתי עין. כנראה
מהתרגשות.

אורבני
זר לו היה נוחת בשכונתנו, לא היה מוצא הבדל חיצוני בינה לבין
כל שכונה אחרת. אך אם אותו זר היה מטה אוזן לשיחות השכנים, היה
הוא מבין שבגילדה סגורה המדובר.

אורבני
שלושה דחפורים התרוצצו במגרש כאחוזי תזזית. הם כתשו בגלגליהם
את שאריות הדשא והשאירו אחריהם שובל עקבות של גלגלי הענק.
דחפור אחד מחץ את החומה ההיקפית, הדחפור השני ניקר ביציעי
הבטון והשלישי ערם את חלקי הבטון לערימה גדולה.

מדע בדיוני
פעם היינו במקום אחר. שם חיינו והתרבינו כי עשיר מאוד היה אותו
המקום. המזון נמצא לנו בשפע והאקלים היה נוח. אמנם נחשבנו שם
לנחותים שביצורים אך לא היה בכך כדי להפריע לנו להמשיך ולשגשג
במקום ההוא.


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
אולי בגלל שיש בטבע
חוק שימור המשהו,
ככל שהתרוקן מוחך
בשלי נערמו זיכרונות.

אכזבה
הו, אהבה חד צדדית
מדוע את כה אכזרית?
הן למי שחווה ומכיר
את כדפיקת ראש בקיר.

יחסים
אולי תהיה מודעה בעיתון,
בטוח על דלת הבית.
וישתקו לידך המעטים שיבואו,
אותם לא ראית מעולם.

אלוהים
אין אלוהים
ולא היה
אם היה,
הרי שעבר למקום אחר.

אכזבה
אליפלט לא מת, רק נפצע.
תקלה מנהלתית מצערת
שתוקנה רק אחרי
שהשיר כבר יצא.

טבע
מתגברות הטיפות הזולגות
על קיר החלל המהביל
בתווך שבין האזניים.

אלגוריה
תחת שמיים תכולים
בינות לעצים ירוקים
שוכן לו גן הילדים.

ביקורת
בקצה רחוב אבן גבירול
יש מחסן די גדול
עם דלת כבדה מעץ
ומעליה שלט נוצץ:

סוריאליזם
דף חלק הוא עבורו במה
ועט נובע, נעלי ריקוד.
בהידלק האור, יצעד
לתחילת שורה

אהבה
מהר החיים רעיון נחצב
וחיש יובל לשקילה ודיון
במקפיא העתים.
שם, ימתין לבשלות

כאב
תועה במסדרונות הזיכרון
נעצר מול דלתות השיכחה
ונתקע בדרכים ללא מוצא.

געגוע
הנה,
דמות נערגת
הצועדת אלי

מחאה
חתול רעב אחד
התייחס למצבו המיוחד
וכך אמר הוא לי
בקול יללני

ביקורת
בהמות בחולצה של גוצ'י
אנסים בחסדי שמיים.
רוצחים על אופני חשמל
קיצונים בראש מימשל.

בדידות
דנה עצמה לגלוּת מרצון
הרחק מטווח עין חוקרת
אולי תתחזק ותוסיף בטחון
אחרי אותה סנוקרת.

הומור
מעשה בבחורה אדמונית במיוחד
בה התאהב דייג אחד.
שיכורה מיין השיבה לו "כן"
מבלי לשים לב בכלל, שהאיש זקן.

פואמה
סיפור בחרוזים
לילדים ולבוגרים
עם אפשרות בחירה
בין סוף טוב לבכי רע
ובסיום ישנו גם לקח
ליישום בשטח.

אהבה
וכשאני תר
אחר מיצוי הרגש,
קונפיטורה של אהבה

יחסים
נטול קדושה ובגד
לגופו רק בגד ים של ילד
הוא מגיע לים פעם בשנה
כולו נוטף קרם הגנה.

געגוע
רסיסי זיכרונות
מעוררים כאגל טל
עם שחר.

כאב
פעם יכולתי
מאוכל טוב ליהנות
ולזכור היכן משקפיי מונחות

עצב
זקן יושב לו על ספסל
עיניו פקוחות אל העבר.

אהבה
על גשר של ידיים
הנצמדות לגוף אחר,
גם גדול הציניקנים
ישמח להתמסר.

אהבה
גבר לא מתחנן.
ממש לא.
הוא יזמינך למשקה
וימהר להצית לך סיגריה.

אימפרסיוניסטית
ובלב הדברים
נח לו שקט חד
ישר זווית כמעט.

רומנטיקה
אגל טל
על ראש של פרח
מושך יובל
של פרפרים

מחאה
במרתף עלום בעיבורה של עיר
נתכנס לו פורום זעיר.

אלגוריה
הייתי
כלב שמירה
(להמשך נדרשת לחיצה נוספת על שם השיר)

תחושתי
אנחנו לא באמת רוצים
אבל יהיה ממש לא נעים...

ביקורת
לפיכך מוחלט בזאת כי:
פרסום דבר שירה שאינה שלי
מהווה עבירה פלילית

מחאה
קום והכה באובך
בכל הכוח, במלוא העוצמה

כאב
משמר כבוד לצד ארון
על במת התיאטרון
הוא לא תפקיד כתוב
כי אם סיום עצוב.

גורל
מילה נולדת - כך גם האדם
מילה שורדת - כך גם האדם

אלגוריה
מעשה ביתוש
ברנש די כחוש
שנפל לצנצנת של דבש.

גורל
ביום המעשים הטובים
דרסתי אדם שהתפרץ לכביש
כדי לברוח מרודפיו

ארספואטיקה
חיפשתי משמעות לחיים.
מצאתי ירקן בשוק
שצרח לי באוזן:
"הכל בזול
רק היום".

ארוטי
אם היטבת לומר מילותיך
תתייצב מול שער נעול.
אצבעות במנעול יטפלו
עד ייכנע, ייפתח לאטו.

אכזבה
הוא צייר של רגשות
שחקן של מילים
אמן השורה המוחצת.

וידוי
שברים שלעולם לא יתאחו
ומינוס שלא קר בו.
סינוס בלי נזלת
וסך הכל בלי קול שסח בו.

אהבה
באחת קרסו סכרי לבך
ומפלים רוגשים הרטיטו גופך.

אימפרסיוניסטית
רציתי להחליף מילה
עם מוהל מקצועי
של משקאות חריפים

הרהור
וכי מהו עטי
אם לא
קול עולמי.

ביקורת
לכל מדינה ועם
יש סיפור - אתוס מושלם

הייקו
עלה נושר לא
יחדל לחוש

טבע
עננים חולפים מעל
אנשים מאובקים
הנאבקים לשרוד

הייקו
לבשתי עצב
למשמע צליל קולך

געגוע
ולרגע אחד
הצטלב עולמך
בשלי.

גורל
יד רועדת
עם תגית מפלסטיק
מפילה ארצה
את שארית חייה

חלום
אבק הקרבות שקע
על האדמה היבשה.
השקט שב לבתי הקברות
והותיר פרחים שהושקו
בים של דמעות.

ביקורת
מזג האוויר כאן במולדת
התאים לגידול של שנאה יוקדת

ערפילי
עמוק בין דפנות שהצהיבו
במישורי ערוגות ישרות כסרגל
(להמשך יש להקיש שוב על שם השיר)

טבע
בגני צומח ורד
שצבעו סגול.

בדידות
רכבת יכולה להיות
המקום המנוכר בעולם.

אהבה
עוזבות רכבות
את רציף הדמעות
בדרכן למצוא
אהבות אחרות.

ביקורת
יד רוחצת יד
במי שופכין עבשים
(להמשך, יש ללחוץ פעם נוספת על שם השיר)

פזמון
זהו שיר לאדם הפשוט
שבערב מגיע הביתה סחוט
אחרי יום עבודה מתיש
ואין לו סבלנות לאיש.

שואה
כן, אני הייתי אותו ילד תם
שחשב שאביו הכי גיבור בעולם
והאמין לכל הסיפורים
שאביו רק מדביר מזיקים.

כאב
אל תקום עבורי באוטובוס
אל תדבר אלי בנימוס
אל תקרא לי אחי
אל תיתן לי הנחה במחיר

עצב
כשהתותחים רועמים
המוזות בכלל לא שוקטות.

אלגוריה
מתחת לאורות בצבע דבש
מושכב עוד מנותח.

אלוהים
מתפריט הטבע בחרנו ילד
וחיש ברחם נבט גבעול




הומלסים לכו
הביתה


גראפיטי


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/MikiAltman
יוצר מס' 92564. בבמה מאז 3/10/15 13:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיקי אלטמן
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה