|
'פעם היה פה ים'.
כך חזרה ואמרה אחת האבנים למדבר עוד מימיו הראשונים.
|
אבק ואבנים שמגיעים לכאן
כדורי אש בוערים בשמי הלילה
העולם העצום בחוץ מול העולם הזה
מציף את התודעה בתחושת המרחב
|
רוב הזמן עומד על במה
לא תמיד ברור בשביל מה
ליצן, מראיין, מעריץ או סקנדל
התפקיד משתנה זה תלוי בקהל
|
ובקצה אותו עולם
בתהום עמוקה מתחבא צל
|
אש נוזלית מבעבעת בבטן ההר
כה מלאה באנרגיה ופוטנציאל
שכרגע אין היא כלום מלבדם
|
עשרות אלפי אבנים
נופלות אחת אחרי השנייה
איש לא יודע מתי נפלה הראשונה
ולא מתי תיפול האחרונה
|
עם השנים נסוג העולם הישן
עד שנדחק לפיסה אחת מהארץ
|
עדיין לא מת פעמים רבות
או לפחות לא שם לב לכך
|
אם תלך על שפת הים
תראה לפניך מעין מראה כחולה
בתנועה מתמדת לכל הכיוונים
גלים מכים שוב ושוב זה בזה ובחוף
|
זבוב קטן רואה הכל באדום מדמם
הוא עף בהתרוצצות ברחבי המדבר
ברור לו שרק הוא יכול להציל את העולם
|
ואז אתה בדרך ואין לך לאן
אתה תקוע במקום
פעם מוצא אור
פעם מוצא חושך
|
כול יום תוכלו להרגיש את זה
משהו עוצר אתכם לפני מעשה
גוש אוויר חוסם מעבר
או מניע את ידכם שתסתכלו בשעון
|
כמו חתר אדם בים סוער
נאבק בגלים מכל עבר
וברגע שנגע גופו בחוף
שקט
|
ולפעמים אתה נזכר שזה הכל אנרגיות
הכל מיטשטש ומאבד צורה, וגם אתה
צף, מרחף, דואה ונסחף
|
שכנעו את כולם שהם לא יכולים יותר לחלום
ורק את החלומות שלו ראו
|
משנתקל מבטו בעיני השד בין העלים
לא יכל להסיר מהן את עיניו
השד גם הוא היה מרותק למקומו
עיניו נעוצות בעיני עובר האורח
|
פתאום הבנתי
אני לא מספיק אני
עכשיו, ולא מספיק לי
עכשיו, ולא מפסיק לי
|
ברגע שקורה משהו מרגש
מתעורר בנו דחף
לשתף, להשמיע, להראות
|
גסיסה קטנה מפרפרת בפינת הרחוב
לא גדולה מספיק כדי שמישהו ישים לב ויעזור
אוחזת חזק מדי בנפש מכדי להרפות
|
בהופכי אבני דרך ישנות
נתקלתי בסימנים לא ברורים
לא יכולתי לקרוא מהם כיוון או החלטה
אבל בהביטי בהם התעורר
|
בארץ זרה מטייל עם משפחתי
יוצא מהמלון אל העיר
הולך ברחובות עייף,
אין כוח לדבר
גורר את רגליי ומגיע ליער
אני נופל
|
שני פרפרים רוכבים על רוח מלב ים
נושאים סיפור שלא נשמע בה מעולם
|
׳בני, למה את עיניך אתה מכסה?׳
׳אבא, את שר העיר אתה לא רואה?
הוא חובש מגבעת, שיניו מבהיקות...׳
׳זו רק כרזה, שלט חוצות׳
|
עננים נסחפים על גלי שמים כחולים
נערמים על החוף ונדחסים למצע רך
הגלים נשברים על החוף
הרסיסים ניתזים מעלה ומתפזרים
|
ראיתי דגים עפים הבוקר
מרחפים ברחבי העיר ונוגסים בשיחים
אף אחד ברחוב לא עוצר
את האנשים היום קשה להדהים
|
לרוב מרגישים בזפת רק כשהיא מגיעה לצוואר, אי אפשר יותר לתרץ
את השקיעה.
|
|
|
יודע מה? ים.
ים. נחצה ים.
ולא את הכנרת.
ים סוף הולך?
ניקח אותם
למצרים בשביל
זה. גם נבנה
פירמידות, מצטלם
יופי.
הקופירייטר של
אלוהים בישיבת
קריאטיב מביא
עלינו את פסח |
|
