|
כל ראשי נמצא רק בעולמי
עולמי הקטן שופע שמחה
מלא אנדרנלין ואף אחד לא יכול לגעת בו
|
"יש לנו את כל הלילה"
היא לחשה לי בעוד פעימה
כשקלטה שאני מתחיל לפחד
מפחד לאבד את ההרגשה
|
איך אתה מרגיש עכשיו?
כשאתה לא איתנו עוד?
האם טוב לך?
האם אתה סופג שלווה סוף סוף?
|
איך כותבים הייקו
בוא ואלמד אותך
משחק הברות
|
זוכר איך האמנתי בך?
בתמימות דעים ?
הייתי קטן
הנחתי פתק בכותל
|
אם זו נפשי
אפתח לה דלת
אקבל אותה בחיבוק חם
אראה לה שיש לה מקום
|
לשקר אינני יודע
העבר בהווה נותן תשובות
האמת מוציאה אותי חלש
בפני אנשים שבאו לשמוע
|
אני מוכן
אני מוכן לפגוש אותך
עירום מהגנות
לראות את עצמי דרך העיניים שלך
|
אני רוצה שנזדיין
זה מה שאני רוצה ממך
זה למה בזבזתי את כל הזמן שלי עלייך
כי חשבתי שיש לי סיכוי לשכב אתך
|
בהתחלה הם יחייכו
ואחר כך אתה תבכה
בדרך הביתה הם ירמו אותך
ינסו לקחת ממך את כל הקלפים
|
מאחורי דלתיים סגורות
מסדרונות אפלים
סורגים על חלונות
מאחורי צרחות צווחות זעקות ואבדות
|
זה כבר ממזמן לא שירה
זה פשוט וידויים
פשוט מקום לשפוך את הלב
לשפוך את הנפש
|
הגורל עשוי
להתשנות ברגע
הכל תלוי בך
שיר הייקו
|
הכל במסגרת המחלה כבר כמעט עשר שנים
מעביר את שנות העשרים בעינויים
מכרתי את נשמתי לשטן
ולא קיבלתי את הצד שלי בעסקה
|
זה ייגמר בדם :
זה ייגמר בדם
והאבן מושחזת
מכה אחת לרקה
|
ככל שהזמן עובר
אתה מבין כמה הזמן עצמו הוא מצרך חשוב ונדיר
העובדה הזו גורמת לי לחשוב על כדור הארץ
והחלל
|
אני יושב ולועס צ'יפס
בודק שאף אחד לא מסתכל על העוני שלי
שותה מים מהברז בשירותים
מהברז החלוד ההוא שכולם נגעו בו
|
כשתקפוץ
כנגד כל הסיכויים
לבד
את מי תפגוש בדרך למטה?
|
פתאום פרצופים נראים זרים
יום אחד אתה מתעורר בבית של ההורים
יום אחר מזדחל אחריו
קשרים במוח נפרמים
|
הוריי מתעסקים במציאות
בזמן שאני מתעסק בחלומות
שואל שאלות
מתייסר
|
כשתקפוץ
כנגד כל הסיכויים
לבד
את מי תפגוש בדרך למטה?
|
מה אתה מנסה לומר לי
מה מונע ממך להיות ישיר
הרי אתה כל כך ישיר בדרך כלל.
תראה אותי אני יושבת כאן לפנייך
|
מטוסים נופלים
בשמי הערב
כדורי אש מכונפים מתרסקים אל האדמה
כמו מטאורים
|
עברתי ליד אדם ברחוב
שישן בשק שינה
באמצע ההמולה
וכולם חלפו על פניו
|
זה לא נגמר אין לזה סוף
כבר נהיה מאוחר ואני עדיין רוצה עוד
ממך ממני מהעולם
אני שם את הקלפים על השולחן
|
הכף נטויה
משקל העתיד יחזיר את הזמן לאחור
לתקופות קדומות
נושנות שנשכחו
|
חזרתי הביתה
להורים
אחרי שלוש שנים בקיבוץ
חזרתי הביתה
|
שדה פורח
ילדים רצים
אימא צלמי אותי עם פרח
אבא תרים אותי על הכתפיים
|
כשגל הרגישות ייפתח כמו הים
כולם ירכינו ראש
יגלו את עצמתם
הפצעים ייפתחו לשמים
|
צחוק הזדון
מאיים להכתיב
את מצב רוחי
כמעט את גורלי
|
שיר געגועים למי שמעולם לא זכיתי לפגוש
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בתת מודע של כל
אחד ואחד ממכם
קיים מעין אדם
קטן ואדום
שתפקידו הוא
לגרום לכם לקרוא
את הסלוגן
המטופש הזה.
אתם חושבים שאני
צוחק?
תחשבו פעמיים,
אני שמתי אותו
שם.
איש גדול וירוק |
|
