|
איך אתה מרגיש עכשיו?
כשאתה לא איתנו עוד?
האם טוב לך?
האם אתה סופג שלווה סוף סוף?
|
אני מוכן
אני מוכן לפגוש אותך
עירום מהגנות
לראות את עצמי דרך העיניים שלך
|
מאחורי דלתיים סגורות
מסדרונות אפלים
סורגים על חלונות
מאחורי צרחות צווחות זעקות ואבדות
|
ככל שהזמן עובר
אתה מבין כמה הזמן עצמו הוא מצרך חשוב ונדיר
העובדה הזו גורמת לי לחשוב על כדור הארץ
והחלל
|
כשתקפוץ
כנגד כל הסיכויים
לבד
את מי תפגוש בדרך למטה?
|
פתאום פרצופים נראים זרים
יום אחד אתה מתעורר בבית של ההורים
יום אחר מזדחל אחריו
קשרים במוח נפרמים
|
כשתקפוץ
כנגד כל הסיכויים
לבד
את מי תפגוש בדרך למטה?
|
מטוסים נופלים
בשמי הערב
כדורי אש מכונפים מתרסקים אל האדמה
כמו מטאורים
|
זה לא נגמר אין לזה סוף
כבר נהיה מאוחר ואני עדיין רוצה עוד
ממך ממני מהעולם
אני שם את הקלפים על השולחן
|
שדה פורח
ילדים רצים
אימא צלמי אותי עם פרח
אבא תרים אותי על הכתפיים
|
כשגל הרגישות ייפתח כמו הים
כולם ירכינו ראש
יגלו את עצמתם
הפצעים ייפתחו לשמים
|
בזמן המפגש האנושי
מה שהביא אותך
מה שהביא אותי
שבט נכחד
|
צחוק הזדון
מאיים להכתיב
את מצב רוחי
כמעט את גורלי
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם אחת, בממלכת
הסלוגנין, לפני
שנים רבות, חי
לו סלוגן אחד
מאושר. הוא היה
מאושר, כיוון
שהיה לו הכל: כל
מה שסלוגן צריך
בחיים. וכיוון
שסלוגנין אינן
צריכין דבר, היה
סלוגננו מאושר.
זה
אוטוביוגרפיה,
דרך אגב.
(ללא כינוי) |
|
