|
היא הלכה למיטה. השמיכה נשארה בסלון, היא ישנה בלי שמיכה.
רעדה. אולי מקור אולי מבכי. האם הפסיקה לבכות? היא לא ידעה.
היא רצתה לבכות עוד ולא הצליחה. בסוף היא נרדמה. או שלא. אבל
פתאום היה בוקר. והייתה לה שמיכה. והכרית כבר לא הייתה ספוגה
בדמעות...
|
פרצופה התעווה. הכל קרה כל כך מהר עד שלעיתים נדמה שהיא השתתקה
הרבה לפני הירייה. אך מילותיה האחרונות נותרו תלוייות באוויר
כאשר אט אט או אולי מהר מדי האולם התמלא בשתיקתה.
|
אבל ידעתי שהיא משקרת, או לפחות נמנעת מהאמת. מה קרה לנו?
היינו פעם חברות טובות, סיפרנו הכל אחת לשניה. פעם היא הייתה
חלק מאיתנו, מאותו קומץ אנשים שיושב כעת במסדרונות בית הספר,
וממלמל מנטרות שאולי יש להן משמעות.
|
...מאות במאות של מילים נערמות להן על הדף. כעבור שעה היא
החליקה את ידה על הדף ולחשה לעצמה "חודש ראשון".
|
She recognizes the stench
It's that brand-name beer they tried to sell her on late
night TV
When she was a kid
|
אל תלך, אני רוצה לומר לך, אבל מילים של מחשב מעולם לא הצליחו
לבטא רגשות.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נניח ששכבתי את
דרכי לפסגה,
ושסוף סוף אני
שם. אז מה עושים
עכשיו ?
הרל"שית על
האוורסט |
|
