|
מתוך האושר המהול בעצבות של הזריחה בכתה , דמעותיה מתגלגלות
לים ממעל הצוק הלא גבוהה , נושרות לים , כשאחרייהן קופצת היא
, נותנת לים להרגיעה ,לערסלה בזרועות הגלים , למחות דמעותיה .
|
בחורף דיאדרות השתכנו בעמק, מחוללות לרגלי נחל של מי גשמים,
ענפיהן הירוקים מנפים למעלה ושערותיהן הגולשות היו מתנופפות
בעוד הן רקדו לאיטם, במחול משונה , רועד מרוב משובה.
העונות דומות היו לגלגל, המתהפך לאיטו מעל ראשי שוכני העמק .
|
כל אנשי הרכבת כמו עברו לדבר ליד החדרון שלה.
היא שמעה את שקשוק עגלת הדיילות שעוברות בתאים, הפותחות את
דלתות התאים ומציעות כיבוד ביוקר.
היא מנידה בראשה בעייפות והדיילת יוצאת.
על אף יופייה תמיד ידעה שאנשים לא רגילים אליה,
|
אז מה
אם אני קצת חיוורת
ונושמת בכבדות
כשאני עומדת לידך
אז מה אם אני אמורה לשנוא אותך?
אז מה?
|
שרתי בכדי לגרש את העצבות
אך גירשתי רק את השקט
|
הכל משתנה מתפוגג ונוצר חדש
פרלין בזעיר אנפן מחליף מדבר
גואב חסר גבולות
הכל דינמי
|
לא לבד אנוכי
איש אינו לבד
ברוח מתנגנת מנגינה נשכחת.
|
סערה בכוס תה
בוחשת, תקופה חדשה בחיי
|
כעסי מתפוגג
אל מול חומה דלוחה של דמעות
ששוטפות ממני את ההחלטיות
|
אם היה מי שיסקור את העמק היה נדמה כי העמק היה שומם מלבד מספר
כבשים שהתרוצצו בחיפוש אחר עשב.
אך הגבעה לא הייתה שוממה.
בצל התאנה, יושב בגבו אל השמש הקופחת שנטתה לשקוע
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
