|
הוא מתכופף לנשק אותי ושוב בא לי להקיא, אבל אני נותנת לשפתיים
שלו לגעת בשלי. אני לא באמת שם בכל מקרה. החיבורים בין הנפש
והגוף שלי מעולם לא היו רעועים יותר.
|
"איציק, הילדה לא מדברת. המחנכת שלה התקשרה שוב היום. היא לא
מדברת. נכון, הציונים שלה לא ירדו, אני יודעת, והיא לא עושה
בעיות, רק העניין הזה... כאילו שהיא יותר חכמה מכולם."
|
איתי גדל בצל אחיו הגדול, אבל זה לא הפריע לו מעולם, כיוון
שאחיו היה האדם אליו היה קשור יותר מלכל אדם אחר. שלוש שנים
הפרידו בין אחיו לבינו. פרק זמן ארוך דיו כדי לגרום לאיתי
להעריץ ולהעריך את אחיו, אך קצר דיו מכדי שיבינו זה את זה.
|
פגשתי אותו על צלע הר מול נוף יפהפה, עם מה שנראה כבלוק ציור.
הוא ישב מכונס בעצמו, מאד מרוכז. ניגשתי אליו והבטתי מעבר
לכתפו. בידו החזיק מחק גדול ולבן ומחק במרץ.
|
היא גילתה שהכאב הינו תחושה ממלאת. הוא משביע אותך. כשהכאב
משתלט עליך, אתה לא יכול לקלוט אליך תחושות אחרות, עד שיפנה את
מקומו. לכאב היתה הגדרה מבחינתה של נתי. הוא היה מוחשי ומוצק.
היה לו נפח. הוא מילא את החלל החולה בה.
|
הוא ליפף את זנבו סביב קרניה במחווה של אהבה. הוא הצטער על
מעשיו, אבל היא לא סלחה לו. בעיניים עצומות שרטה את האוויר
שלו. הוא לא ידע מה יעשה עכשיו. האוויר שבו השתמש לנשימה שרוט,
והוא בורח.
|
חיות קטנות, דמיוניות, דרשו את תשומת ליבה. היא לא התכוונה
לערב את ליבה בעניין. היא לא התכוונה לערב את ליבה בעניין
כלשהו, לעולם.
|
ואז האדמה רעדה. ואז העולם התהפך. ואז כל התיאורים הכי בנאליים
הפכו אמיתיים. והבטן התהפכה, והפרפרים רפרפו בפנים, ואני הלכתי
על אוויר - בדיוק כמו שתמיד קראתי, בדיוק כמו שאף פעם לא
האמנתי שארגיש, שמישהו באמת אי פעם מרגיש.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לא איטונג
לא קונה
אחמד מכביש
שועפת |
|
