|
"תודה לאל על הגלולה, הא?" אמרתי בחזה נפוח, כאילו הגלולה היא
פיתוח בלעדי שלי לאחר שנים של מחקר אינטנסיבי...
|
בחיי, לעולם לא אבין את כל התכנונים הנשיים האלה לטווח ארוך.
כמובן שאחרי לילה מחובקים לא מצאתי לנכון להטיח זאת בפניה
השלוות, אבל האמת היא שמה שיש לנו הוא אולי זמני אך נדיר מאין
כמוהו, כך אני חושב לפחות...
|
כמובן שנזהרנו, עשינו בדיקות תכופות והיא היתה נרקומנית של
גלולות מגיל צעיר. את האמון ההדדי השלכנו מהחלון כיוון שלא היה
בו צורך של ממש
|
א: "ובטח מקבלים יותר ניקוד על שמות שבמקור מתחרזים, ולא רק
הכינוי...זה בכלל קטלני..."
ב: "גדול, אחי... תכין לי עוד ראש, בחייאת."
|
זוכר כשהשיר התחבר לחלום בצורות וצבעים
נעים
לא היית בדיוק ממוקד
אך לא מטושטש מספיק להימנע מלבטים
|
וכשנסעתי במכונית לפני אמא אותו הלילה,
כיוון שלא ידעה לחזור לבדה מהרצליה לביתכם הריק,
הרגשתי איך הדמעות טסות לי בעורקים הפתוחים
|
ואת מטלפנת ומספרת על אחד
שפגשת במסיבה מצחינה.
את חושבת שהוא חמוד. נורא.
ואני מתפתל לי במיטה...
|
אהובתי משכבר אינה מחבקת
מזדחלת אל פינה חשוכת תמימות
|
מתוך המוני הצעקות - בשקט אלחש.
מתוך החשיכה - כוכבים אלבש
ואוהב אותך נואש...
|
אין זה מן הנמנע
שאת זו היא,
סוף המסע
|
ושוב אני מרטש בחשיכה
את זהותי.
|
הוא מתחיל להאמין בשקרים
שהוא מספר לה
|
אל תדחיקי את הניתוק המשכר
בין שאיפה צלולה לחדירה,
|
הפיתוי לקום ולהיעלם יום אחד,
הרצון לברר רגשות חשוכים
בוער בקרבי...
|
מטפטפות להכרה בזרימה טבעית
כמבקשות לבתק את הקרום הדקיק,
המתרפק.
|
הן יודעות מתי ללחוש ואיך לנשוך...
|
הוא צחק כשהרהרת על העתיד.
בלי מערכת, ילדה,
רק יחסים.
הנצח הוא רגעים
|
בליל אמש שבתי לחלום,
אחרי ככלות לילות הזיעה והקור
|
וחברים מנחמים
מהצבא, מהשכבה
וגם היא באה...
|
מפלס דרכך בין הצבועים
מקווה בתוכך
להיתקל ביופייה
להרגיש
|
שוקולד חלב 100 גרם-500 קלוריות.
כבד עוף צלוי- 102 קלוריות
|
אדמות נדודים
ומחולות השדים
הובילוני חבול
בנבכי שתיקותייך
|
זרימה אנינת-רוגע מתפלשת אט מבין רגלייך.
טירוף שמימי באישונייך
עם פלישתי המבתרת סודות נצורים
זרימה חושנית בין יירכיים לחים.
|
מבין סלעים שחוריי- גוון
שוכבה על בטנה בוכייה.
|
עדייו אוהב אותך.
ידי כמהות אלייך,
למרות שמחבקות אחרת...
|
זה היה עוד יום מאוורר שאיפות,
סגלגל כקודמו בשלכת
|
ידו קפוצה חופנת
גחלת עבר
אי שקט
נתעב.
|
במחילה, ביקשו "אתה היחיד שיודע", אמרו
לו בבית מחכה רק כאב וחלל
עצום
|
אני ואת צוחקים, מתקרבים,
אני ואת.
אני ואת מרגישים, מתחברים...
|
יושב בין הקירות
מהסס,
מתלבט,
|
להצית אש חונקת עם חיוך אחרון
לזחול אל הסוף הבלתי נתפס
לצלול כמו הזיות אל תוך שירת-האשכבה...
|
עם חרש הליל שועט ברקתך זיק של ייראה
מפניה, מפניך, מכנפי השלווה. אתה לא בנוי
לשתיקה, יספה התודעה
|
מה לך כי תמחלי לו
על זילות החיים?
|
שבילים נסתרים ממוחך הקודח
צרופים אבני-ספקות חלקים.
"הכיצד? האמנם? הייתכן?"
הרוח תפזר תקוותייך,
משב אשליותייך.
|
מפולת אדרנלין אימתנית
ריכוז עילאי ברשתית
לגימות תעתועים
וסדק מבצבץ
חרישית.
|
ואולי זו מזימת השקט החורפי
|
נשבעתי לעצמי לפני הרבה זמן שלעולם לא אבגוד בעצמי, שאהיה נאמן
למי שהייתי, גם אם בפרספקטיבה לאחור דברים יראו לי שונים.
כמו אותה תקופה בתיכון כשגידלתי שיער
|
בזמן האחרון אני שוכב לי בחושך וחושב על ההפוגות בגשמיי הזעם,
כשהעברת את ידייך על הצלקות והמתקת באוזניי נשיות אמיתית.
|
וחושב על קשר ארוך ללילות הכפור והברד
מתחת לפוך זה מרגיש פתאום
לבד
|
אתה מבין, החוכמה היא לא למשוך יותר מדי תשומת לב... זאת אומרת
לא ללכת עם חזה מתוח מדי אבל מצד שני גם לא להסתובב שפוף עם
זנב בין הרגלים. הפרנציפ הוא לשמור על איזון, אתה מבין...
|
היום אתה בן 24. יופי. מזל טוב. רק שלא יתקשרו כולם להפריע.
חייב לסיים את 100 העמודים האלה עוד היום. חייב.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
רק רציתי להודות
לפיני גרשון
שנתן לי כל כך
הרבה רעיונות
לסלוגנים בשעה
כל כך מאוחרת
וכל כך מזוויעה
של הלילה, רגע,
כבר בוקר בעצם,
נו מיילא!
זה לא משנה
ת'זוועה!
ם. ףץךן, מודה
בהסתה לרצח!!! |
|
