|
שלושה שוטים ופרצוף אפריקני, באבן לבנה, חצובים על עמוד, אם זה
מסר אף אחד לא נמצא שם בשביל להבין אותו.
|
ואחד לאלפי רעיונות, מצליח להתפתח עד תומו, לעבור את הלידה,
ואפילו את גבולות הביקורת העצמית שלך. ואז הוא מונח לפנייך,
כוכב שהצלחת לקטוף משמי התודעה שלך
|
תטפלו בו!?
איך? תאכילו אותו שלוש פעמים ביום?
תפסיקו לזיין ת'שכל, מה הולך לקרות לו?
הוא יעלם!?
|
הדמות שהייתה בינינו, דעכה ונשאבה לתוך החור השחור שהיה פעם
אורן. כל פעם שמישהו פתח את הפה התחיל ויכוח, וכל ויכוח הוביל
חזרה אל אותו הלילה, לקרע הנוראי, פועם כמו פצע פתוח, מזדהם.
|
הוא מרגיש אשמה, שהוא לא אוהב חזרה, אבל הוא לא רוצה לפגוע, אז
הוא משקר. וכשהוא לא יכול לשקר עוד, הוא מודה, תמיד ברגע הכי
לא מתאים. תמיד מפוצץ את הכל, תמיד פוגע, תמיד נפגע.
והוא שוב פעם צודק. לבד, פגוע, אשם, אבל צודק. וזה הכי חשוב,
לא?
|
Yesterday was easier
'Cause then I still had dreams
|
מה איכפת לשקיעה
שהיא משאירה עולם חשוך
|
ובשדה החרוש
אני צועד באלכסון
|
הייתי רוצה לדעת
איך נראה הנוף
מעל בקעת סדום
כשאלוהים עשה לה סוף
|
כי אין פה גדול דיו בשביל לאמר את הדבר כולו
ואין עיניים חדות דיין לראות את הסוף
|
האם זה המוות,
מחייך מעל כתפו של הילד היפה?
|
בקעות בהן פסעת
בצל הרים תלולים
חורשות בהן שתית
מי מעיין צלולים
|
שידביק עורלות
ויחזיר עטרה ליושנה
|
ואתה עומד לבדך
ומעליך רק שמיים
|
הדיכאון שוטף על פני רקמת המוח העדינה, עוטף אותה במוך אפרפר.
שדון גמד מכבה סיגריות נובלס על הילד הפנימי שלי תוך כדי שהוא
מאונן לו.
|
מחרוזת מחשבות פרומה, הופכת למפלצת עכשובית קרומה, מלאכת-מחשבת
עריסת חתול, מערסלת בלפיתה רכה נער בתול.
|
אולי אתה הדבר הבא. אולי סמים ונשים מחכים לך מעבר לקשת, ציצים
ותחת שאתה חומד בחשאי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
עדיף לשחק
סוליטר בעבודה
מאשר בבית
סחבק מובטל |
|
