|
"אתה רוצה שאני אתערב?" הוא צועק לי, "תרים עליו איזה אבן כבר
אל תהיה נקבה"
|
"לא יכול להיות שאתה לא מרגיש כלום" היא חוזרת, "בטוח יש בפנים
משהו", כאן אני נכנס, "קש" אני אומר לה, "הכל קש", דופק את
הראש בקיר והוא נמעך כמו ספוג, "אין בפנים כלום".
|
אני שולח יד אל עבר סוליית הנעל, מקלף חתיכה קשה של מסטיק
גושי, דוחף אותה לפה ומרטיב עם הלשון, טעם של מדרכה עם ריח של
שוק, רוכלים בלי שיניים שצורחים מחירים מעל ירקות מעוכים
וראשים של דגים, אנשים ברחוב שעברו לידי מסתכלים בי בגועל,
מניחים ידיים על עיני ילדיהם
|
השקט תופס אותי עם כל האצבעות
יש לו ציפורניים כאלו שחודרות אל תוך העצמות
|
נפילות מתח הם קוראים לזה.
טשטוש חושי קבוע. איבוד זמני.
בשלב הזה של היום אני כבר לא ממש אני. מה שנשאר מהמעט שהייתי
נאכל על ידי חיידקים מועילים.
כימקלים מחייכים. סמים של מותר. לועסים אותי בשקט. המציאות
מצמיחה שיני בינה.
|
אם ניקח את עצמנו, ונגדיר לרגע, רק לרגע, שאנחנו מרכז החיים
|
אל תלחש לי על אהבה, ולא על חיים ורודים
אל תלחש לי על רגעים של אושר, לא רוצה לזחול בין פרטים
אל תלחש על פעמים אחרונות, אל תלחש התחלות
אם הייתי רוצה לזכור את כל זה הייתי אוסף מזכרות
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
סליחה? סליחה?
כמה זמן צריך
להשאר פה, עד
שמתחלפים
הסלוגנים??
סלוגן לחוץ בית |
|
