|
לאן עפים הפרפרים בלילה?
בחושך, בשקט? לאן נושאות כנפיהם?
חודרים מבעד לחריצים, חומקים אל תוך הצללים.
|
That is what it is, we all god's children
For better and worse - stuck here together
no way out
|
ההרים יעמדו כגושים דוממים
על פני האדמה כשותקים
כשומרים
|
לפתע פתאום מרגיש
שאנחנו שנינו זרים- אישה ואיש
שדבר שוב לא יקשור בינהם
|
אתה קם לתוך בוקר חדש, שטוף אור ובהירות.
לעת ערב מתעטף במעטה של שתיקה, מקשיב לעצמך.
קם לאט בלילה, בחושך, יוצא אל הגשם
אתה חושב על אהבה.
|
כואב, כואב אצלי
כמו עץ ששורשיו עוד באדמה ניטעו
ואותו כרתו.
שורשים כה עמוקים בי חפרו
וכל מה שלא ניסיתי- הם לא הירפו
|
והגשם יורד
מטיל על הבתים טיפות של מציאות ששכחו לזכור
בתוך החשכה של אותו לילה
השדות המו מים
מים של תשוקה
|
אני יודעת שיש בעולם
אני יודעת.
ישנם גורלות החצובים בסלע
ופרחים שאת ליבלובם לעולם לא נבין...
|
כוכבים יוצאים
בלילה
ללא רחמים
לאנשים העומדים
למטה
ובהם מביטים
|
למה דברים הם כפי שהם.
לפעמים - אומרים,
העיתוי הוא הכל בחיים.
|
לא כוכבים
לא ירח
לא בשמים
לא מאירים
|
מה עוד נשאר לי עכשיו?
מלבד החלומות, מלבד העקרונות
הכל מרגיש כמו מים שמתאדים לאוויר
|
היום נגמר, מחשיך.
האוויר נהייה כחול, והכחול בולע בתוכו הכל.
וצינה קרה מבשרת על לילה קרב ובא.
|
פסק זמן קצר
שבוע, שבועיים לחשוב מה רוצים
אולי אותי?
אולי אתה-
לא יודע מה רוצה מעצמך
|
הקץ מתחיל להגיח בעירומו המכוער לתוך השתקפות חלוני
יש בו משהו אפל
משהו צובר
|
ומתוך המוות תקום יישות
תיוולד, תקרום עור וגידים-
אדם חסר זיהות.
ורוח החיים שתופח בו
תיווצר כמו מתוך מכונת הנשמה מלאכותית.
|
שקט במושב.
צליל לא נשמע מלבד הציפורים וגעיית הפרות.
שלווה בלתי מופרת
שלוות התמימות.
|
מבעד להרגשת הגאווה וההתרגשות
מפלסת לה לראש אותה תחושה מעיקה
שלמרות כל מרחק השנים והגמישות
יש וודאות שדבר לא השתנה
(ואולי גם לא ישתנה)
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יותר משהוא נראה
כמו אופנוען
קשוח, הוא נראה
כמו אופנוען
קשוח שיודע מה
הוא רוצה
מהחיים, אך נאלץ
מדי פעם לעצור
בצד ולהשתין,
תוך שהוא לא
מסיט את מבטו מן
מהמטרה העומדת
לנגד עיניו, אף
על פי שהדרך
ארוכה וקשה ורבת
מכשולים היא,
זאת משום שפועלו
של בועז רימר רץ
לפני האופנוע
ומשייף את הדרך
בעזרת נייר
זכוכית |
|
