|
משחררת מחנק לפנים החדר
מצופפת את האוויר עד שלא ניתן לנשום
חונקת את הכאב
הורגת את הצער
|
סיבוך על סיבוך באין כניסה אמיתי
מסתובב ככה עם מצב-רוח חייתי
|
"שירי, אל תבואי לסבתא, תגיע לפנימית ה', חדר 5, סורוקה, סבתא
שם"
ככה אמא אמרה לי בטלפון.
|
להיות קרוב לאלוהים ואז תוכלו לדבר מבלי שתצעק, כי הוא ישמע
אותך יותר טוב.
|
את יודעת ילדה? אני אוהבת אותך בגלל מי שאת ולא למרות.
את יודעת, אני פה לחבוש את פצעייך, לייבש את דמעותייך, לאהוב
אותך ללא תנאים, כי אני אני.
את זוכרת? כמו פעם, אז כשהיינו קטנות, הכל היה אחרת אבל בעצם
אותו דבר, בטח שאת זוכרת.
|
וחשבתי שאני יכולה, מה קרה לי לא מגיע?
|
יושבת וממתינה לרוצח הבא
אפילו השחזתי לו סכין מחודדת
שיבוא לשסע את ליבי
יוסיף עוד פצעים מדממים
שיהפכו לצלקות מכאיבות
עד מוות
|
אני חושבת, אולי הוחלט שאהיה גרסת 2004 של הברווזון המכוער,
קלאסיקות לעולם לא מרפות. רק שזאת לא מובילה לסופה של האמיתית
|
בלילה אינסופי אני יושבת וסופרת את הכוכבים, אחת, שתיים, שלוש,
ומתבלבלת כמובן, עוד לפני שמגיעה ההתחלה של האמצע...
|
כן התגברתי, נכון, אבל על מי אני עובדת?
אני רק חושבת עלייך ויש לי מליון ציפורים קטנטנות בלב.
|
אין בך מספיק כוח לומר די, מספיק, להתחיל להיות ראליסטית, כוס
אמק על כל העולם, בא לי לפנטז,
|
חצי אנושית אני
מחפשת את החצי השני כי
מתחילות להתערבל לי מחשבות ש...
|
לוגמת את צוף עצבונך
מתבוססת בבריכת עזבונך
|
אני זוכרת כאילו זה היה לפני זמן קצר נורא.
הטל כיסה את כל הפרחים והעצים והכל היה כל-כך מושלם.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני פה עוד מאז
שקראו לדפיוצר
דפאישי.
צרצר, מחזיק
מעצמו וותיק. |
|
