|
Silence, only the rain drops falling down. The sneakers were
tapping on the cold asphalt, moist due to the unexpected
rain. Her hair got wet, and a tender smile stretched on her
face, granting her eyes a special sort of glow.
It was one of those typical
|
יצירי המסתורין מסובבים סביבי
מרחרחות, מברכות בדממה
את האורחת החדשה
והן יודעות שאני אשאר
שלא כמו האחרות
הפעם זה יהיה שונה.
ואני מחייכת.
|
"שלום לכן", אמר הקוסם, "היכנסו בבקשה", והחווה בידו אל פנים
הבקתה.
"שלום", השבנו שתינו, בעודנו נכנסות אל החום ששרר בפנים.
בחנתי את הקוסם. היה לו זקן לבן ארוך ושער שהגיע כמעט עד
מותניו; הוא אחז במטה של קוסמים, עשוי עץ עם גילופים שונים
ויפים.
|
"שבר בגולגולת, רגל שבורה, יד מרוסקת, משהו עם הגב..." ...
"הלוואי שלא הייתה נוסעת.."
הלוואי שיהיו לך עוד הרבה שנות חיים מאושרות...
|
שאלה "פילוסופית": למה לומדים ספרות בתיכון?
תשובה על זה אין לי, אבל הנה קצת חומר למחשבה...
|
A simple thought about life
|
With a special dedication
to one special person...
|
How hard can you laugh
While your heart is in tears
How strong can you love
Although it is wrong?
|
אשת ההפך רק שותקת
את הלקח היא כבר למדה
|
אני הגיהנום, אני החלום
אני הסיוט שהופיע כך פתאום
אני השטן, אני השדון
אני לא נותנת לך לישון
|
בלילה אפל ללא איש,
קם לו שד מקברו.
מוריד מבגדיו עכביש,
והולך לצוד את טרפו.
|
אני מרגישה בוגדת
אבל אנחנו רק ידידים.
אז מה אם צלצול ממנו מעלה חיוך על שפתיי?
זה עושה אותי פחות נאמנה?
|
מוקדש ליפאד הרשקוביץ שהצליח להשיג אותי ערה בבוקר יום שבת
|
אתה סורק אותי
במבט
חודרני
מתבונן בשנתי
לומד
את קימורי גופי
מלטף
בעיניך
משנן בשפתיך
חודר ללבי
|
לילות ירח מלאים... כמו את רעש הגלים...
|
מרגישים שטובעים
באמצע ים כחול
מרגישים שהולכים
במדבר, על החול
מרגישים שנגמרים
ורוצים כבר למות
מרגישים את הנשמה,
הרוצה חירות.
|
לא לחינם אומרים
כי החיים והמוות,
ביד הלשון.
|
מילותיך מחוללות סופה בגופי
|
קול צחוק אכזר
כמו גל נשבר
|
קרוסלה מהשאול הקפוא
ומחשבות שלא עברו
בחוץ יורד שלג
כי בפנים הנשימה נדמה
האם לא אראה שוב לעולם
חיוך טיפשי מאוהב על שפתייך?
|
על מפרש נוצות, הקשה כפלדה,
שוכבת דוממת, אישה לבדה,
עיניי האזמרגד, בבואת האלה
לא ישקפו עוד אור, אף פעם
לבה עצר, נשימתה פסקה...
|
כנידון לגזר דין מוות, היא נעה. יורדת במעלית עד לקומת הקרקע
ונכנסת למכונית. המאבטחים כבר ידעו לאן היא צריכה, היא לא
הופתעה, היא התרגלה לעובדה שאביה לא טרח לעדכן אותה בשום דבר
שלא החשיב שהיא צריכה לדעת.
|
שלוש שנים, זה המחיר של החופש שלה. שלוש שנים של חיים לצד גבר
שבז לה, לזכות בחופש. מחיר כה פעוט לעומת מה ששלמה כבר. היא
לעולם לא תוכל להחזיר את העבר, אך לפחות תזכה בעתיד שלה.
|
היא לא יכלה שלא לחוש נרגשת. כשעצמה את עיניה, ושכחה לשניה
מהנסיבות יכלה להעמיד פנים כאילו זה באמת יום החתונה שלה לאדם
שהיא אוהבת, מהסיבות הנכונות. אך כשפקחה את עיניה, והמכונית
עצרה בכניסה ללשכת השופט, המציאות חזרה להכות בה.
|
ריח פאי התפוחים הטרי מלא את החדר, ממלא את פיה ברוק. רפאל
סיפר לה על ילדותו בבית, ולאחר הארוחה עשה לה סיור בחדרים
השונים. היא אבדה את מניינם אחרי החדר הרביעי. היו בבית משרד
מאובזר, חדר מוסיקה עם פסנתר כנף, סטודיו שמשי ומספר חדרי
אורחים...
|
"אני לא צעצוע שאתה יכול להשתמש בו" הזעם בקולה כבר לא היה
מוסווה.
"לא. את אישה שאתה התחתנתי היום בצהריים. אשה שיש לי הזכות
לדרוש ממנה לישון במיטת בעלה" הוא הרים את קולו.
היא זעמה, אליו מבטים יכלו להרוג, חשב רפאל, הוא היה כבר חוטף
שלושה חיצים מדויקים ללב.
|
"בוקר טוב", אמרה לבסוף, קולה צרוד.
"בוקר אור", השיב.
שוב שתיקה.
ידיה החלו משחקות בקצה השמיכה שכיסתה את שניהם, מבטה מתחמק
מעיניו, נעוץ בתקרה.
"את רואה? זה לא היה כל כך קשה".
|
I woke up slowly, almost doesn't want to go back to reality,
the remaining of the dream fading away. I couldn't remember
what it was about, but I remembered the sensation of warmth,
of love...A tongue slides in-between those lips, pleading
them to part.
|
I'm crying, I just can't stop
You always said that he who is worthy of my tears will never
make me cry. This time it is you for whom I cry. And you're
worthy of every tear...
|
At midnight, we started the New Year with a kiss.
"There's something I want to tell you"...
The kiss was so sweet like no one before. I melted... my
bones as though seized to exist. His lips fluttered on mine,
teasing, tasting....
|
רון גלגל את שניהם לפני ששמעה אותו עונה "אנט. מה שהיא לא
יודעת לא יכול לפגוע בה, מצד שני מה אכפת לי? היא לא תעז לעזוב
אותי" הוא גיחך.
|
לא להמין למה שרואים בחסות החשיכה... הדברים מקבלים את פרצופם
האמיתי רק לאור היום החושפני...
|
לעיתים, הסיוט הכי גדול הוא החיים עצמם.
ולפעמים זה נראה אבוד.
אך לעולם אל תאמר לעולם...
|
תוך שלוש וחצי דקות היו בחדר מיון. זאת הייתה הנסיעה המהירה
ביותר בחייו מאז קיבל את רשיונו. עתה אנט הייתה בידיהם של
הרופאים.
והם, כדרכם של רופאים, לא ידעו לומר דבר אודות מצבה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
