|
עמדתי תחת המשקוף, מרחק כשני צעדים מן הארון המתקלף, מרחק של
כארבעה צעדים מן האחת, וכחמישה צעדים מן השנייה, בדיוק מול
החלון שוילונו הוסט.
|
אישה בסמטה חשוכה,
מיישרת את קמטי שמלתה המורמת,
מיישירה מבט אל האל,
|
בעיניים בוהקות,
בוהות עמוק אל האינסוף,
כמבקשות לברוח- או מתחננות להשאר לעד.
|
כשצועדים לאחור
העיניים מביטות
למקומות
שאליהם לא נגיע
לעולם
|
נוחתת אל החצץ
ומתפלשת.
נפלשת.
אין עירום במיטה הזו.
|
מחר עוזבת הרכבת,
מרגישים זאת בשיקשוק
|
וזוכר האדם גם פחד.
פחד החודר אל תוך עורך הזקור,
ומתארגן לפי צורות גיאומטריות,
מספרים.
משם חודר הפחד אל תוך דמך וזרעך,
|
אכסה בשערי על עיני
פן יראו.
|
ואם במימי אשד ייפול לבבי התועה
לא תדעי.
|
רז אנצור,
לא ידע איש מלבד הרוחות.
|
שותה כדי לסלוח לך
על ליבי האבוד אי שם בגופך הפתלתל
|
הלוואי יש רחמים בעולם.
הלוואי יהיה אז מותי איתם.
|
בעיניים קמוצות
בשפתיים נשוכות
פוצעת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
למה
מיינסטרים???
האמן המיוסר... |
|
