|
עמדתי תחת המשקוף, מרחק כשני צעדים מן הארון המתקלף, מרחק של
כארבעה צעדים מן האחת, וכחמישה צעדים מן השנייה, בדיוק מול
החלון שוילונו הוסט.
|
אישה בסמטה חשוכה,
מיישרת את קמטי שמלתה המורמת,
מיישירה מבט אל האל,
|
בעיניים בוהקות,
בוהות עמוק אל האינסוף,
כמבקשות לברוח- או מתחננות להשאר לעד.
|
כשצועדים לאחור
העיניים מביטות
למקומות
שאליהם לא נגיע
לעולם
|
נוחתת אל החצץ
ומתפלשת.
נפלשת.
אין עירום במיטה הזו.
|
מחר עוזבת הרכבת,
מרגישים זאת בשיקשוק
|
וזוכר האדם גם פחד.
פחד החודר אל תוך עורך הזקור,
ומתארגן לפי צורות גיאומטריות,
מספרים.
משם חודר הפחד אל תוך דמך וזרעך,
|
אכסה בשערי על עיני
פן יראו.
|
ואם במימי אשד ייפול לבבי התועה
לא תדעי.
|
רז אנצור,
לא ידע איש מלבד הרוחות.
|
שותה כדי לסלוח לך
על ליבי האבוד אי שם בגופך הפתלתל
|
הלוואי יש רחמים בעולם.
הלוואי יהיה אז מותי איתם.
|
בעיניים קמוצות
בשפתיים נשוכות
פוצעת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני לא מכיר אף
אחד כל כך
שעיר.
נשבע לכם.
זה לא אני! אני
אומר לכם תפסתם
את האיש הלא
נכון!
קומיצה בחקירת
השב"כ, מכחיש
מעורבותו בריסוס
ציור קיר ענקי
של בועז רימר
עירום. |
|
