|
כולם ליפול!, רעם הקול החזק. זו פעם רביעית. אני חושב עוד כמה
פעמים? אבל אין מה לעשות, אני נופל. יחד איתי עוד ארבעה-עשר
איש נופלים. אני מביט ימינה ושמאלה, שוב נפלתי מאחור. זה יורגש
בסוף אני יודע, בהתחלה 10 ס"מ בסוף 3 מטר. למה אני עושה את זה?
אני מנסה לחשוב
|
כבר הגיעה השעה, כך חשב לעצמו גון הוא התרומם מהספה כיבה את
הסיגר שבידו והכניסו לקופסת הכסף שקיבל מאשתו ליום נישואיהם.
את הסיגר קנה באנגליה בביקורו האחרון מה שעשה אותו יקר לליבו,
במהירות הכניס את הקופסה לתוך כיס המעיל והרים אותו בידו,
ובידו השנייה הרים את
|
רואה את העץ שעומד שם ממול,
משקיף מלמעלה על הצוק התלול.
ואיך בתוכו יורדים אנשים,
מושכים חבלים נראים מותשים.
|
עוצם את עיניי, מפעיל את דמיוני.
שוב עינייך היפות, חותכות בזיכרוני.
כוח עצום, איך אפשר לתאר?
את העיניים הגדולות, והמבט החודר.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זה שאני לא יודע
מה זה פרגמנט
עושה אותי בנאדם
רע?
פודל במשבר-זהות |
|
