[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מומי מרקס


לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הומור
באה אליי פעמים רבות, היא גרה קומה מתחתיי "למה אתה עושה רעש
בתקרה שלי?" - "זו הרצפה שלי." - "זו גם התקרה שלי! אם תעשה
רעש אני אקרא למשטרה, ויכניסו אותך ל-300 שנה לכלא, וגם יתלו
אותך על חבל, וגם יחשמלו אותך בכיסא חשמלי, וגם

האיש המזוקן ערם 12 אקסל על הדלפק, וגם שני בקבוקים בירה
שחורה, והסתכל במבט משונה בערימה של שוקולד לבן שנחה בתוך
עטיפות בתוך קופסת קרטון.

געגוע
בקושי הפה נפתח לאוכל. לא יכול להחליף בגדים, לא יכול להתפשט.
לא יכול לעשות כלום חוץ מלכתוב איך היא באה אליי, באחד הימים
הראשונים של החורף, כשהגשם מכה כמו אבנים והרוחות הורסות עצים.

מקאברי
הלב שלה אמרתי יהיה אבן לוחשת אש ורודה, והנשמה שלה תיפול לתוך
תהומות עמוקים. היא לא אמרה, לא רצתה לשמוע. לשמוע את הנשמה
שלה נקרעת פרררסססקקקטטט... אבל אני שמעתי את הצליל, הוא מילא
את כל אוזניי.

הוא כתב על הגוף שלה את ברית אהבתם בלורד שחור. היא התפתלה
בעונג על כל מילה וכל הבטחה, והוא התעלס עימה. היא הייתה זוהרת
מארץ אחרת, ולא ידעה את הכאב במלחמה החקוק בנשמה.

דיאלוג
"אהההה... קושקוש... מה עניינים?" קושקוש זה אני.
"בסדר. מה איתך?"
"איתי בסדר, אתה יודע... סה"כ סבבה.. מה איתך?"
"השאלה האמיתית היא מה איתך."

אינטרוספקטיבי
אני יורד ים הגון וישר בדרכי, רטייה על העין, דגל שחור -
גולגולת ועצמות מוצלבות מתנופף על תורן, גשם, חמסין, הוא תמיד
שם. דגל ענקי, הם רואים אותו מרחוק ומתחילים להתבלבל.

ג'ננה
בלילות הייתה מייללת לירח כמו חולה רוח, והייתה מגרשת שדים
ועוקרת עקרבים מהחורים. אני אמרתי לה את תלכי ככה לאיבוד. היא
לא הקשיבה.

אירוטיקה
כל התגובות לא יכולות להכיל את עצם תסכולי. אני לבד בבית ובאות
שלוש נשים צעירות מהשכונה. אני לובש טרייניג. "באנו לבקר!"
צורחת אחת במן התרגשות לא ברורה, יושבות שלושתן צפוף על הספה
הכפולה ואני על המיטה, מדליק סיגריות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
את יושבת לידי, מסתכלת עליי
את לא יכולה לחשוב איך זה לחיות בלעדיי
כל נשיקה שלי, הופכת אותך לשמחה
כל חיבוק שלי, גורם לך להרגיש בטוחה

כל יום ויום אני יוצא לעבודה
רק שתהיי שמחה, אהובתי
לשם כך בחרתי בך ובחרת בי
בבית חרושת "קופי" לחוטים

מעשן כדי למות
לא רוצה להיות פה

צמד שירים
כשאת הולכת אני מוצא אותך במישהי אחרת
אני מתגעגע,
אבל אני לא יכול לראות את הפרצוף שלך

אינטרוספקטיבי
הזיתי אותך בא אליי, מתפשט
הזיתי אותך פרוע לגמרי, שופך מנוע
הזיתי אותך אומר שאתה לא יכול בלעדיי
שאני כמו מקדש לתפילותיך

זה למטרה טובה
יש לנחם את נדכאי העולם העניים, המכוערים והממורמרים
צריך להראות להם שיש יופי, עושר ואהבה בעולם
להוציא אותם מהמציאות המטונפת של חייהם לשעה קלה

הרהור
והיא לא יודעת, היא לעולם לא תדע
את הכישוף שניכר בפנייה
כש-רק להביט בעיניה העצומות ופיה
מעורר תחושות של גבר שרואה אישה חדשה

חלום
כן, איש כזה מעורר רחמים
שחושב שהוא מחזיק את כל המפתחות
מן קרימינל, אבל עם לב טוב
שלא עובר על החוק, רק מכופף אותו קצת

צמד שירים
מחשבות שלי-שלך יש לכולם
אף-אחד לא מחדש פה שום-דבר
מי שבורח מפני יצירי דמיונו של מישהו,
שירוץ

קובץ שירים
למשל אני, מה איתי, איפה אני בעולם שלך
את לא אומרת
אולי אני בהמתנה
לא אכפת לי להיות בהמתנה, את אישה עסוקה

הרהור
אבל אני לא רוצה לחולל בטבע כמו קוסית,
אני רוצה להיות קוסית
שגבר גדול וחזק ושרירי יחדור אליי ויבצע בי את זממו

מתחשק לי לדגדג את כפות רגליה עד שתבכה מצחוק
אני רוצה לצבוט לה בטוסיק עד שיהיה אדום
אני רוצה שהיא תישן לרגליי כמו חתולת מחמד
אני רוצה שהיא תרחרח את כפות רגליי כשהיא סהרורית

קצרצר
אני לא זוכר את כולן
כל-כך הרבה פצעים ופרצופים
אני זוכר שהיא בכתה,

כתבתי לך שיר זרוע כוכבים
שתלתי שתילים של חלומות
קישטתי אותם בהרבה תקוות
הפרחתי בתוכם יונים ופרפרים

הלל
כמה עשירים חיינו, בשפע
של כל טוב עלי-אדמות
ומרומים
מה מבורכת היא השמש
המחממת עורנו וליבותינו החשופים

געגוע
בואי אליי בדרכך המשתמטת
בתוך אדים גדולים של ערפל
כי הלילה לא נגמר
ונפשי מתחילה להיאנח

הומור
הוא אמר שהוא לא יסמוך על בייבי מוס יותר
ושהקשר שלהם לא יהיה שוב מה שהיה
והכי נורא זה
שאני יודעת שהוא צודק

מינימליסטי
בין כאן לשם
מפריד קו דק אחד

מצב
מפלט מפה,
מי לי ייראה
אני רץ על גבעות צחיחות
אין טיפת מים לנשמתי

במחרוזת היא תלויה
כמו אנפה פצועה על קצה השובך
מחכה שהדלת תיפתח, והוא ייכנס
מחכה לו בחלוק כחול, מחכה לו בפיג'מה

בלדה
הוא לא נראה כל-כך טוב
אבל הוא עושה לך הרגשה טובה
בידיים שלך הוא נותן את הכוח ביניכם
בענווה שלו את מסתחררת

אלגיה
אנשק את כל הבנות כולן.
אעשה אהבה עם עצמי.
אסניף הרואין.
אלך עירום ברחובות העיר

ארוטי
אבל כן, אם את שואלת
את יכולה להיות עירומה ומאושרת
כמה שתרצי
תאוותנית, חרמנית,
או סתם חופשייה מבגדים
אני אוהב אותך בכל צורה

הם הולכים כולם, כולם, כולם הולכים
מהמיטה שלהם לאל שבמרומים
איך אני יכול להתחפש לעז-נפש ויהיר,
מול עיניים של צער כזה ש-כל עולמן חרב

הומור
יש לי גזר בתחת,
וכל פעם שאני חושבת על זה,
הוא נכנס יותר עמוק.

קובץ שירים
אני בוכה כי אני שונא אותך ואני אוהב אותך.
אני בוכה כי את המלאך שלי והשטן שלי.
אני בוכה כי אני בז לך ואני סוגד לך.

מחאה
חינכו אותי על חיים פשוטים, לא השגיות
חינכו אותי לעבוד בשקט למען הכלל וליהנות מחיים פשוטים
ומספקים
קוראים לזה תרבות סוציאל-דמוקרטית, זה כתוב במגילת העצמאות
אז מה קרה?

צמד שירים
הדגים השותקים מפרפרים ברוח
מבליעים כאב בשתיקת גאווה
נעלו את פיהם ושכחו את המפתח
הם עסוקים בהישרדות ללא נתינה

כל-כך הרבה דמעות
יורדות
יורדות
כמו טיפות

זה לא אני שבורח, החיים
בורחים ממני
תשע בשעון, ואבא
ברכבת סילון

צמד שירים
איפה התווים ומי לקח אותם
כיצד לא נופל הכוכב אל השמש
מה זאת אומרת שהחמה היא צל
מי הבטיח לי גן-עדן של שושנים

פואמה
הזכות לעצבות היא לא זכות שאפשר להצביע עבורה בכנסת
או לבקש אותה מאנשים
עצבות זהו איסור שאסור להביע בשום צורה או דרך

אודה
הייתי צריך לאכול, זו לא אשמתי
הייתי רעב.
בן-אדם צריך לאכול

מחאה
הם משחקים לך בראש
הם שוללים כל מחשבה שלך
הם מנסים לעצב אותך
הם מקלפים אותך כמו בצל.

יחסים
עיניי עצומות
מבטך, זיכרון רחוק
רואה את הכל מתערבב
כמו סלט שיכור

ביקורת
את כל-כך פאקינג פתטית
איך יכולת לפשל ככה

שכול
נוטלת את המגבת, שמה על עיניה והולכת
אני שותה עוד כוסית וודקה ומביט בעיניים שקועות
במיטה הריקה שהכילה כל-כך הרבה טירוף ובלגן
שם את השיר שהיא אוהבת, מתנדנד בחדרים

סאטירה
"אני (שם מלא) החתומה מטה
מצהירה בזאת
כי אני מקיימת יחסי-מין
מרצוני החופשי

נוסעים במכונית הישנה של אבא
אל המקום ההוא
כל ההרים נראים אותו דבר
כולם רטובים ומוריקים

גורל
ונפלתי בדרך ביער של עצים נושמים
והם שיחקו בי והגירו לי פירות רקובים
והייתי רוח מנשב בין עצים נושמים
והמכשפות כשפוני והשדים דקרו בי

וזה מה שיש בי
כל העולם המבולגן בראש שלי
לא נותן לי מנוחה

ג'ננה
זיונים מזדיינים זיונים מזדיינים
אני אוהב זיונים מזדיינים
אני אוהב לעמוד לי זין
אני אוהב להכניס לתוכה עומד לי זין

מקבר
בוא נעשה שיתוף פעולה שטוף בדם
מכיר אותך כמו את אב-סבי
אז כל עוד אני כאן, וזה לא באשמתי
זוז הצידה, ותן לרקוד.

ראיתי בעינייך שהלכת סחור-סחור
כל מה שמפריד בין אדם לשמיים זה חלון

מצב
כשהוא עצם את העיניים הוא ראה צבע סגול
כמו הילת קדושים
מאוורר הרצפה סובב בראשו וסובב בכנפיו
החום הזה גרם לו לתשישות

קובץ שירים
והייתי רץ בעיניים עצומות
מחפש את הלב, הלהבה
והייתי דוהר על סוסים פראיים
בדרך מ-פה אל המחר

וחזו עיניי בית יעקב ובניו
עד הלכו במדבר שבעים שנה
לא מנצנצים בשמש כמו הכוכבים מעל
ממהרים על ערש שכינה

בלילות אני האדם המטומטם ביותר בעולם
הראש שלי קטן-קטן, ואין בו כלום
אני לא מסוגל לעשות כלום, אפילו לא להרהר
כי כבר לא נשאר לי משהו טוב לחשוב עליו

יופי הפרחים המלבלבים כל לב
על פניי עיניים דומעות
שמחה, הקלה
מנפנף הוא בחרב האור

מינימליסטי
ילד שלי יפה
מה עשו לך החיים והאנשים
מדוע אתה יושב בפינה
מקופל בפחדים וכאבים

ביקורת
ירחם האל על החוטאים והחוטאות -
נאמר בכרוז ברחובות העיר החרדית
אבל אני לא חרד כל-כך
האמת שאני די סבבה עם עצמי
כזה עפיפון, הליקופטר

אני אוכל מרק עם אטריות ותפו"א,
ויהיה לי טוב
אני אקח כדור למזל,
ויהיה לי טוב

כי את תלכי ממני
ולכן היום שתיתי
כי את לא תלכי ממני

את פותחת את הראש עם איזה ספר
ומחברת ת'מילים לדמיונות
את שונאת את כל מה שקשור בך
אבל לא את עצמך

מינימליסטי
כמו מלך בלי ממלכה, כמו דרך בלי מטרה
אני הולך בין השמשות,
לא פותח עיתון, לא רואה חדשות

בואי אליי, בואי
בגופך הקריר
תעשי לי אמבטיה
בלב הקרח שלך

כולם מכבדים אותם
אפילו אחרי כוסית או שתיים
כולם מכבדים אותם,
אבל צוחקים עליהם מאחורי הגב

יחסים
לאן את תלכי ממני?
איפה כל הגברים ואיפה אני.
אני לא חכם, ולא משכיל,
אבל אני יודע מי את.

יחסים
ובלילה מה אכפת לנו מאחרים
אני מנתק את הטלפון
עוד כוס-קפה לי, תה לך
את מניחה את הספר ושוכבת לצידי

קינה
גברים מקצוענים יודעים מה הם רוצים,
אף-פעם לא טועים, גברים מקצוענים
אבל אני לא מקצוען, אני אפילו לא חובב
אני סתם לוזר שמרכלים עליו בשכונה

למה מה את עושה כל היום?
בדיוק מה שאני
אבל אני הפסקתי להתלונן עוד לפני שהתחלתי
יש לי מה לעשות עם עצמי גם אם זה כלום

למה תבכי אישה
מי עומד מעל ראשך
מי השולח אצבע מאשימה
מי השולח מבט מאוכזב

ולפעמים
כשאין עוד דרך
והשיגעון מכה בראש
והחומרים

אכזבה
ואם תבואי, אם תבואי מה את תראי
האם אקבל אותך כמו שאני
חולשות עומדות מעלינו מתגבהות
בכל זמן שעובר

צמד שירים
כשאני מסתכל אל תוך עינייך, אני רואה אהבה מסתתרת
אהבה מחזיקה לנצח, ואת יודעת ש-לב משתנה
וזה קשה להחזיק את הנר דולק בגשם דצמבר הקר
אם את רוצה לאהוב אותי, אז יקירתי אל תפחדי

קצרצר
התרשלתי במילוי תפקידי, מגיע לי מכות בטוסיק
לא שמרתי על עצמי
הבן-אדם מדבר ומדבר ומדבר,
אבל מה הוא מבין, מה אני מבין.

הומור
כשהיא סוף-סוף החליטה לקנות מיטה זוגית, שמחתי
בדר"כ הייתי יישן על הרצפה
או על המקרר
או בשירותים

ארספואטיקה
בלב שלי לא להתעסק על ערש מילים
זרקתי, השלכתי, עיניכם הרואות

אתה רוצה להמשיך, אבל אתה לא יכול
אתה מקיא את הארוחה האחרונה שלך
ויש לך עיניים בוהות ועיניים עם חורים
ואתה מתכוון לגלגל סיגריות כל ימי חייך

ארוטי
סיפורי אלף לילה ולילה
האומץ בא רק אחרי שלוש כוסות
הוא זורק לה מבט ומתחיל במשחק
הוא גם בודק מה חברותיה בינתיים עושות

אמונה
לתפוס את הכוכב הנופל
להתעלס עם עננים
להרגיש רוח בפנים
להאזין לדממת הלילה

כשאת שוכבת עם עצמך בעירום, אני לא נשאר לגלות
אני פותח את הדלת ויוצא, ומשאיר אותך עם אלף מאהבים ומטחי זרע

מעל ההר מופיעה קשת
בה זורמים מים
אני מעשן, אני אוכל בשר
טוב לי בלי שיגידו לי מה צריך לעשות.

ג'ננה
ברכני, אבי, כי טעיתי
התקלחתי ללא סבון
את הזין שפשפתי
בצמר-גפן ואפרסמון

ג'ננה
נפתח לה הראש
חדר המדרגות היה מקושט בדם מתוק
יצירת מופת
אמרתי זה כל-כך יפה, צריך לצלם

מלבד החרוזים לא היו לו חברים
כולם נפלו שדודים בשדות זרים
רק עין האפרכסת דיברה דיבורים
תמיד הייתה בוחנת, גם את הכי גיבורים

מתנצל מראש אם זה פוגע ברגשותייך
משהו במזג-האוויר השתנה
על ראש ההר לא בוער לפיד
וראשי לא בגובה מעוף הנשרים

מקבר
ואני מסטול הראש בעננים
מקיא את כל הרעלים
יושב לי שקט בפינה עם מחברת
ומשורר שיר קטן, שיר לכת

אינטרוספקטיבי
גם יש לי חשק לשאוג אל הירח
גם אני מתקפל ולפעמים כבר אין לי כוח
אבל היריות ממשיכות ופה הולכים מכות
ואין לי דרך ללכת בה לחיות

ג'ננה
אם יש לך את ההגינות לשחק משחק הוגן
בו אני יפה בשבילך, בפנים ובחוץ
אם יש לך את המעלה להתעלם מהפגמים שבי,
ולראות את הטוב

ג'ננה
נשים גדולות מחקות אותי ונרדמות
אף גבוה עולה גבוה ויוצא מהתמונה
חתונות תלויות על הקירות
שכבות צבע על הקירות

אינטרוספקטיבי
ילדות קטנה
עמדה ב-צל
זהו זמן להתמסטל

הרהור
יציאה הזויה במקצת.
אבל אני מניח שהיא הייתה יכולה להיגמר
בצורה יותר הזויה.
יצאתי לאחד מהברים הקבועים,
נתקלתי בבחורה שיצאתי איתה לדייט אחד ויחיד.

אתה משיל את סנדליך
והרצפה קרה אבל נעימה
מדליק לעצמך סיגריה לסדר ת'ראש
אתה לא מסתכל אחור

אהבה
הנפתולים שלי הם לא הנפתולים שלך
קחי את הטוב ושכחי את הרע
סלחי לי על חטאיי
לתת לא יכולתי יותר

יושב פה אני ואומר - מה לעזאזל עושים עכשיו.
בכיתי על אדם כמעט זר,
אני שומע אותו שר

עוד כוס קפה לפני שאני יוצא החוצה בחשכה
עוד כוס קפה אחת ואני יוצא לזרועות הרוצחים
כל חטאיי בשל חולשותיי, אם יש נקמה בי
כל חיי בעיוורון ביד הגורל אם יש צייד מכשפות בי

מצב
אני עייף בצורה מעוררת רחמים
אני שבוז, קצוץ, מצוץ, רצוץ
פתאום כמו אתה מרגיש את כל השנים, והם לא היו קלים
ול-מה הגעת? ל-מה?

הפטמות שלה בערו לכל מגע
עיניה היו טובות, אבל אכזריותה קשה
ים של גברים עבר בין רגליה,
ים של השפלות בשל ניצול גופה

קצרצר
עכשיו היא חכמה ממני,
ופקחית ממני,
ונבונה ממני.

יפיפיית עלמתי
יפיפיית עד בלי די
שיערך הגולש מעלה אודם בלחיי

צמד שירים
בצעדיי ענק הוא חצה את הארץ
בנפול האדם מי ימצא אותי

צמד שירים
ילקוט על השכם כל החיים
אין לך סיגריות בפה
אין בקבוקים
מצאתי עצמי בלב גיהינום שלך

יחסים
אבל את תפרשי את כנפי הפרפר שלך,
בשיא תפארת צבעים
את תעופי מקצה אצבעי,
ולא תשובי

סאטירה
וייייי... זה יום השואה!
לא התקלחתי, לא התלבשתי יפה, לא התאפרתי!
ואייי... מה אני אלבש?!
את מי אני אזמין?

יש לי מקום בשבילו בתוך הקודקוד
מקום בו הוא יכול לשחק במילים,
להעיר הערות נבזיות,
לקלל אנשים,

יחסים
קיבלתי סטירה מצלצלת כבדה
מיד עדינה ענוגה ונשית
האם טעיתי, אני שואל
זה לא יפה, אני אומר

וידוי
אני אדם מאוד מתוסבך
אני אוהב לחיות, אבל שונא את החיים
אני נהנה מהחיים, אבל חבל שנולדתי
אני אוהב סקס, אבל שונא יחסים

הסיפורים והשירים שסיפרנו
מה הם אומרים?
מי נשאר שפוי יותר ומי פחות

יחסים
את יכולה להיות יפה אם את רוצה,
ואני אוהב אותך בכל זאת
אבל אני לא יודע אם אוכל להיות איתך,
כי התרגלתי להיות עם עצמי

קצרצר
ראיתי אותך לא אומרת מילה כשכשלו רגליי

איזו חמודה את, ממש מתוקה
ראיתי אותך מרחוק ותפסת אותי
את פנויה עכשיו לקפה?
מה פתאום? את מהממת

אכלתי היום את הבשר הנא, שניים-שלושה המבורגרים
יצא לי שיר "רצח"
כי באיזה מקום זה עדיין דופק, ומשהו זוכר,
כי באיזה מקום אי-אפשר לטייח

הרהור
אני מתחזק במערכת היחסים שלי, עם עצמי
למשל כשאני מדבר איתי, אני מבין אותי,
זה משהו שלא היה קודם
אני מבין יותר איך המערכת הפוליטית פועלת

באתי לגבות מחיר על 28 שנה של סבל, לאימי
ועל 20 שנות סבל לי
תסובב את האוזן לכל הכיוונים, ותנסה לקלוט את התדר
אתה על הכוונת שלי עכשיו, בן-זונה

נועלת סנדלים על כפות רגליים צרובות שמש
דבש בעיניים ואבק בשיער
ברוך את מתרוממת מהכורסה ומבקשת את קרבתי,
בעודך מתרחקת

גן עדן
ושב שוב לראות את הרקפת
שכבר הפכה ל-ורד
והיא לא מפסיקה להפיץ ריח ורוד
של אחוות רעים קרובה בין בנים ובנות
והוא מטפטף את הידע שלו הרחק
ואומר עשיתי, ומתרחק

שברתי את השיניים בניסיון להבין מה את רוצה
יכולת להשאיר אותי עם קורת גג, גם זה לקחת
הכוסות עדיין שקופות אם הן עשויות זכוכית
הנגרייה סגורה מכדי שתבני לי מיטה

קצרצר
התקלחתי מקלחת ארוכה
ועכשיו
במקום שני שזיפים מיובשים
יש לי עשרה.

ביקורת
שימו לב לזה -
"החיים הם שורה של החלטות -
למכור או לקנות,
לקנות את זה - או לקנות את זה.

אהבה
לאהוב אותך
בכל לבי
יחד נרקום
את פזל חיינו

קובץ שירים
היא ערכה לי את הרשומה לאורך ולרוחב עם כל הפרטים.
אני סידרתי את הקוביות העשויות קרח בשורות וטורים.
את המספריים היא נטלה וגזרה את היופי לפרטי-פרטים.
היה לי צר מאוד, גם אם מרענן, וביקשתי פתרון למצב הנוכחי.

מינימליסטי
הם גורמים לי לפריחה אדומה בכל הגוף
עם שירי האהבה שלהם

הגות
מגיע לנו אהבה
מגיע לנו סקס
מגיע לנו אינטימיות
מגיע לנו מגע

געגוע
עוד סיגריה אני רעב
לעוד נשיקה עם לשון
למה הבטת בי ושתקת כמו דג
אני מחפש אותך בכל מקום

קובץ שירים
וואי, כמה בא לי לזיין שמנה...
על מי אתה חושב?
לא מישהי מיוחדת
ראיתי היום שמנה יפיפייה, ניסיתי ליצור מגע דיבורי, לא הלך.

קצרצר
עין אחת
אוזן אחת
שפם כתום
זנב קטום
שלוש רגליים
וזינוק לשמיים.

אהבה
את הבריזר שטפתי ביום שטוף שמש
כשאני יושב יחף על המדרכה, בוהן בשלולית
ומהרהר איזה יעדים עוד כדאי לכבוש

געגוע
הולכים ובאים כמותך השכם וערב
הם מאירים לי פנס לתוך האישונים
מקישים על הרקה
"יש מישהו בבית?"

מחאה
היו לנו נעורים מלאים פצעי-בגרות בלב
וגם סכינים, אולרים וסמי-מוות
היום אנחנו פותחים חלון לקטוף קצת שמיים,
אבל השמיים אטומים כמו מדבר

בשמיים שריטות של חורט אדום
אני מקיא את מזוני
מחפש בין הכוסות אחת נקייה
כרית להניח עליה את הראש

כמיהה
האם זה כ"כ נורא לאהוב אותך מרחוק
גם אם איני נוגע אני חושב
בשר ודם, אהיה לך למראית עין
זה לא נועד לקרות

ארוטי
חזק.
הו, כן, בבקשה.
תזיין אותי חזק, תבעל אותי.
תזיין אותי עד שאאבד תחושה.

כמיהה
תחזור, תחזור
תחזור מאוחר, אל תשכח
תחזור עם עלות השחר
תחזור עם פרחים, עם עוגיות

תכתבי לי כמה את מתגעגעת
כמה את רוצה לקרוע לי את הצורה
תכתבי ששרפת את השערות שלי
ואולי הבאת לי מנוחה

כעס
בבוקר אני לא מוציא את הלשון שלי מהבית
הצרות נכנסות לחדר, אי-אפשר להתעלם,
אסור להיעלם


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אבא הלך לטייל. אבא הלך לטייל והשאיר אותי כאן לבד עם בדידותי
וכלא תודעתי. אני יכול לשיר לי שיר, וזה מה שהרדיו עוזר לי
עכשיו. אבל מה זה מספיק במוצ"ש, אוי מוצ"ש, זו קללה.

ג'ננה
גם כשאתה הולך, אתה לא רואה אותי.
אני מנערת בעדינות את נעלי-הבית, מוזגת את היין, מקשיבה לשירים
ישנים. אני רוקדת עם עצמי ככה לבד, עם כל מי שאהב אותי אי-פעם.

שערי משוח בג'ל לאחור, כולי מפזר ריחות של יוקרה וכבוד. אני
עומד על הבמה ושר לאנשים שמנים בחליפות גדולות, לנשים משופצות
עם טמבור על הפנים. אני יורד לקהל כאילו זה מקומי, ועולה שוב
כאילו הכתירו אותי.

יסורים
היא מהלכת כאילו בתום. כאילו אין לה ולו דבר עם החרא בעולם
הזה. היא הולכת עם שמלה ארוכה בצבע רך, שיערה אסוף ועורה רענן.
היא הולכת כאילו כרגע התקלחה, ולפני כן הזדיינה. היא הולכת
כאילו כל העולם דואג אך ורק לרווחתה.

אתה מבין, אנחנו משתמשים. ככה קוראים לנו כאן, ככה מכנים
אותנו. כל ספק אינטרנט יקרא ללקוח שלו משתמש, ויספק לו את הסם.
ומה הוא בעצם הסם?

מכתב
מעשנים, גם אני, הם לא אנשים רעים. הם אנשים מסכנים. הם פוגעים
בעצמם, ולרוב ממשיכים לעשן, כי אף על פי שניקוטין משפיע מעט
מאוד על ההתנהגות החיצונית, הוא סם חזק מאוד וממכר מאוד.

קודם כל אתה צריך להתנער מהחלום. אתה לא רוצה להתנער מהחלום אם
הוא היה מתוק, אבל יש מי שדואג לזה. הרבה רעש, הרבה עצבים.
הרבה משחקי אגו. אם אתה לא קם יש מי שדואג להעיר אותך. מרים את
הראש שלך סהרורי מהמיטה, ונותן לך להסתכל סביב, למקום העלוב
הזה יחסית לעולם הח

הייתי מת להשתין, אבל התאפקתי. לבשתי את הג`ינס, שמתי ג`קט,
לקחתי את הנעליים של הבית איתי, ואת הכסף, והלכתי למכולת.

יומן
ערב טוב. זה לא היה חכם, בכלל אני אדם לא מאוד חכם, אבל שוב
ניסיתי להפסיק לעשן ועוד בדרך הכי קלה והכי קשה - פשוט לא
לעשן.

יומן
גרעין של אמת בכל העסק הזה. כולם חושבים שהם צודקים. גרעין של
אמת מעוותת בעולם מעוות, אין פלא שכולם חושבים שהם צודקים. כל
אחד רואה את המטרות שלו בלבד, הן לא תמיד הולכות ביד עם מטרות
אחרות. כל אחד חושב שהמטרות שלו נכונות, או לפחות הרבה יותר
חשובות.

היא הייתה באה לפעמים ועוזרת לאימא בכל מיני עניינים של הבית.

לפעמים היא הייתה עוזרת לה לבשל, לפעמים לנקות.
לפעמים הן סתם היו אוהבות לשוחח.
אני לא רציתי להתאהב בה, ובגלל זה הייתי בורח מהבית כל פעם
כשהיא הייתה באה.

אורבני
הלכתי לי לתומי למכולת. נשארו לי שטרות אחרונים. אני עולה
במדרגות ומגיע אל השדרה, ורואה חתולה יפהפייה יושבת ומביטה בי
בעיניים צהובות. לא גמרתי להתפעם, יורדת ויוצאת מגרם המדרגות
אישה מבוהלת, שהרגשתי שהיא בשלבי היריון ראשונים.

זה לא משחק ילדים זו שיטה אמנותית רוחנית להגשמה עצמית אני לא
מצליח להיות שפוי במהלך התהליך אף-אחד לא מצליח מה גם שאין דבר
כזה שפיות אתה צריך לשחק עם המוח שלך כמו בלגו שלבים-שלבים כמו
לבנות דירה או לשפץ

אם אני הייתי רוצה לאכול הוא היה אוכל איתי, אבל את חצי יום
חמישי השני וחצי יום שישי הראשון העברתי בלי לאכול, וכשהוא בא
עם הפיתות ישר הכנסתי בהם חומוס וכאלה ואכלתי איזה 4 פיתות,
פיתות גדולות. התחרטתי שקניתי פסטראמה על גחלים, היא הייתה
מגעילה.

סאטירה
אני לא באתי לכאן כדי לבדר אותך, בן אלף. אני יש לי עיסוקים
אחרים לגמרי. האופוזיציה חונקת אותי, דעת הקהל נגדי, התקשורת
מסיטה נגדי, מנהיגים זרים לועגים לי, מנסים לתפור לי תיקים
פליליים להפיל אותי, ואפילו הבן הפצפון שלי לא אוהב אותי. וגם
לא אשתי.

יומן
מה הולך לך בתוך המוח, בנאדם? תן שיטפונות של חומרים כימיים
מציפים אזורים שונים במוח, סיעורי מוחין אחד אחרי השנייה של
התפוצצות סינפסות, תאים נדלקים באור מסנוור, מסתירים באורם תאי
היגיון, אתה צף על סם טבעי, תגיד תודה רבה ותשתוק.

ג'ננה
"תעשן, תעשן, צריך לשטוף את הרצפה, שייפול עלייך הגג אמן,
תעשן."
בא לי לשבור משהו, אבל אני יושב שקט על הספה ומעשן את הסיגריה,
והיא מתרוצצת כמו מטורפת, מזיזה דברים ובעצם לא עושה כלום.

יומן
כשהלכתי לפני כמה ימים למכולת, לא ידעתי שאפגוש אותה. השעה
הייתה בערך 7 בערב, אבל הרגישה לי הרבה יותר מאוחרת, לא יודע
למה.

פניה
הזוויות שמסתכלים בהם על החדר, משנות את מראה החדר. ברור שאם
פניך יהיו מופנות לקיר, תראה קיר. אם תסתכל מהפינה אל הזווית
שחולשת אל החדר, תרגיש כמו שליט החדר. זה כן משנה איזו מוזיקה
מתנגנת לך מהרדיו או מהדיסק. זה כן משנה אם אתה קורא ספר,
ואיזה. וזה משנה אם את

יומן
אני לא יודע ואין לי מושג. הלכתי למכולת פעמיים, שתי מכולות
שונות. אני שונא לצאת מהבית. כמעט חשבתי להפסיק לעשן רק בשביל
לא ללכת למכולת, לקנות סיגריות. המכולת הקרובה והחביבה עליי לא
מוכרת סיגריות בכרטיס אשראי, אז הלכתי למכולת הרחוקה, ושמה לא
אוהבים אותי, לא

אני חושב שהיא נפלה מהתקרה, משקפיי-שמש כהים, חולצות בטן
משומנות. אני לא יודע מה לקנות לארוחת בוקר צהריים ערב, גם
אבנים אמרתי אפשר יהיה לאכול. אתה לא באמת מתכוון לאכול אבנים,
נכון? תופתע מה אני מסוגל לעשות.

אני ככה נפצעתי ברגל. בכף הרגל, איפה שדורכים. בעקב. ואני ככה
צולע לי קצת. אני מרגיש כזה כמו פצוע, כמו "הפצוע האנגלי", כמו
אחד שחזר מאיזו תגרה, או משהו אחר שגעוני והוא נפצע לו ככה
ברגל. אז אני צולע כזה ומרגיש מאוד פצוע. כבד.

הרהור
אין לי נושא לכתיבה. יש לי נושא לכתיבה - אני לא עושה כל-כך
הרבה, לא ממש, אבל אין לי מנוחה. הראש רץ בכל מיני מחשבות
שמושלכות לאינטרנט, ואני מרגיש שאם אני לא כותב, אז אני לא
עושה כלום.

ג'ננה
אז ישבתי לי בבית קפה פינתי אי-שם במוזמביק, ומה אני רואה? את
דוגלס אדאמס אוכל סושי. אמרתי לו "אהלן דוגי" והוא אמר "היי,"
שאלתי אותו "מה, אתה לא מזהה אותי?"

ג'ננה
אתמול היה יום בצורת נוראי, אכלנו רק פלאפל. ירדתי לשכונה
וראיתי את הילדים הקטנים עושים בשר על האש. הם לא הציעו לי
להצטרף, כי אני מבוגר, וגם כי אני בלתי-נראה.

סאטירה
אבא עובד מאוד קשה במכרות הפחם. הוא חוזר מהעבודה בחצות,
מתקלח, אוכל, יישן וקם ב-6 בבוקר להגיע לעבודה ב-8. הדרך
לעבודה גם היא קשה. היא על כרכרה קטנה שהוא נוהג בה עם סוסה
זקנה שמתחננת למות, אבל אנחנו לא יכולים לוותר עליה, ואין לנו
כסף לקנות סוסה או סוס אחר.

סאטירה
הוא לא יודע להתמודד עם סמים, כמוני. הרי זה מובן, קשה להתמודד
עם החיים, לכן צריך סמים, אבל הוא לא יודע להתמודד איתם. אז
איך הוא הצליח לחיות בכל החיים המטורפים האלה בלי סמים? הוא
לקח שיטה ישנה שעבדה אלפי שנים, הוא חזר בתשובה.

הרהור
זה מתקבל בקלות, ללא ידיעת הנוגעים בדבר. הם יכולים לדבר כל
היום וכל הלילה, אבל זה לא ייגע בהם, זה לא יטלטל. כי אין להם
מושג, הם שכחו רגש. חדוות הנעורים והתרוממות הרוח שהיא מביאה
איתה, חלפה מהם. לכן הם יושבים וקוראים עיתונים, ומזיינים
ת'מוח על פוליטיקה ולא

יומן
זה גדול! אני אומר לכם, זה גדול! באמת!
השגתי את דיוויד בואי "זיגי סטארדאסט" - בהופעה! בהופעה!
לא חשבתי על זה, נכנסתי לחנות הדיסקים וביקשתי דיוויד בואי,
זיגי סטארדאסט,
לא ידעתי ככה הם מוכנים למקהלת המעריצים שרוצים להוקיר את
בואי,

פנטסטי
היא רשומה בספר הצללים, מה אתם אומרים, גם אני צריך להירשם שם?
בשביל להירשם בספר הצללים צריך להיכנס לפחות לשבוע לבית הכאב.
זה נשמע מפחיד השם הזה של הבית, אבל כל דבר נשמע מפחיד בעיר
הזו.

הרהור
יש לי פצעים בנפש, יש לי פצעים במוח
מה הם עשו לך?
כ"כ הרבה אנשים, קהל רחב,
מתארח ומקים מופע משלו בתוך המוח שלך

פניה
אז במקום להגיד "קשה לי, ואני הולך למות בשקט," בן אדם צריך
לדאוג לעצמו. המציאות היא מה שהוא יוצר, אפילו בתוך כל החרא
הוא יכול להרגיש כאילו הוא בגן עדן אם יעבוד על המודעות שלו
ויפרה אותה. והוא לא יהפוך לאדם אנוכי - להיפך. הוא רק יהיה
יותר מלא אהבה וסימפטיה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אין מה לעשות. אני אלקק את הרגליים שלה עד שאבא יצלצל. לא אכפת
לי שהיא דוחפת את האצבעות של הרגליים לאוזן שלי, ולנחיריים
שלי, ולעיניים שלי אפילו, ולפה שלי, אני מתענג על כל רגע, כי
אני אוהב אותה כ"כ.

אני לא יודע מי קוראת לי ומאיפה היא קוראת לי. אולי מבחוץ,
אולי מחדר מדרגות, אולי מדירה אחרת. אולי אני שומע אותה בתוך
הראש ממחשבות שהיא משדרת, ומי זאת בכלל?

מה אני יכול או מסוגל או צריך או אמור לעשות כשאני לבד בבית
בחום בוער קומה אחרונה, ואין לי מזגן מזוין, ואני לא מצליח
לשתות או להתרענן מספיק, וכל הגוף שלי יבש כמו קרקר. מה אני
אמור לעשות?

כנראה שצריך לסגור את הווילון כי קר בחוץ והווילון מתעוות כמו
חולה פרקינסון. אני לא מכיר היטב את כל הנפשות הפועלות, אבל
ריטה, לא הזמרת, מרגישה לי מוכרת. נדמה לי ראיתי אותה
בטלוויזיה באיזו תוכנית, אבל שם היא הייתה יותר צעירה.

היא שמחה שהוא הלך להתקלח סוף-סוף. היא יכלה לראות שהוא התקלח,
למרות שכולו היה מכוסה ירוק ואדום. הוא כיסח את הדשא בגינה
לפני ביתו. הוא כיסח את הדשא יחף, וכפות רגליו היו ירוקות עד
מעל הקרסוליים.

תקנח את האף, אני אומר לו, והוא לא מקשיב. הוא עומד באמצע
הרחוב, עם הפנים לחלון ראווה, מסתכל ב-מה שיש שם - אם זה
צעצועים או בובות לבושות בגדים, עיניו הכחולות מנצנצות,
לעזאזל, ממש כמו שהיו כשהיה תינוק, והאף שלו נוזל והוא רק
בוהה, כמו בובת שעווה.

חשוך בדירה. הרחוב עייף ומעולף. מאיר אריאל מצחק אותה, אני
שוכב על הרצפה. על התקרה יש כל מיני צורות. כמו הצורה של מוות
מתקרב אליי. והקירות שמתנשמים, הם ספוגים שדים.

ואני אומר לו - למה כולם יוצאים מהמכולת שלך מחייכים? הוא לא
קולט מיד, מה? הוא שואל. אני אומר לו שוב, אני רואה אנשים
חוזרים מהמכולת שלך מחייכים, למה הם מחייכים, יש פה מסיבה או
משהו?

הרגשתי קצת מלוכלך כי הבאתי ביד, הרגשתי כמו מפגר
ולמה? כי מישהי הביטה בי במבטי זימה והזילה עליי ריר,
דמיינה שהיא עושה בי מעשים מגונים או שאני עושה לה

קושרים את השרוכים, את החבלים, יוצאים לצוד לוויתן ים. הלילה
שקט ונוזל ואף אחד לא מכיר אותי כאן. אני מסתובב עם משקפי-שמש,
כובע גרב, כובע צמר. אני מדליק להבות נמוכות מאוד, מבעיר את
הקצה של הסיגריה ולומד להתפלל.

זה יכול להיות מרשים. המים הזורמים נסגרים, היא מתעכבת
באמבטיה, יוצאת לבושה קל בנעלי פלסטיק עם מגבת עוטפת את ראשה.
זה מצחיק. היא נראית כמו נסיכה כושית. "מה לעזאזל את עושה עם
מגבת על הראש?!"

פגשתי אותה בערב-לילה מסמורטט ליד גן ציבורי. היא נראתה חסרת
עניין, אבל ידעתי שזה מחפה על פחד מאכזבה אחרי חיים עמוסים
אכזבות. דיברנו כמה מילים פשוטות, היא הייתה קצת קצרת רוח, ואז
הצעתי שנשב בגן.

היא שכבה מכורבלת בתוך עצמה כמו כדור על המיטה הרחבה בחדרה
שבבית המלון. קשה היה לה להתעורר, לפקוח את עיניה ולנסות לענות
לטלפון. קרני-שמש של אחר-צהריים חדרו מבעד לתריסים ונשפכו על
השטיח הבהיר. החדר טבל באור דמדומים.

הלו, אל"ף, אל"ף, תביא פאקט.
- רק במזומן.
תביא פאקט אמרתי, יא מאנייק!
- רק במזומן.

זה לא מה שמנגן אצלנו במוח, אתה מבין? עוד יום ועוד, יום רודף
יום, שקיעה רודפת את הזריחה וזו בתורה. אם חפצה נפשך לאהוב,
לא, זה לא כל-כך קל. הן אומרות שהן רוצות להיות נאהבות, אבל
עושות הכול כדי שזה לא יקרה.

ברמה המטפורית ירד גשם זלעפות, וגם היו ברקים וסופות שעקרו
עצים והעיפו כלי-רכב. התעוררתי לפנות ערב כשהראש שלי מתפזר לכל
הכיוונים, ונדמה, ברמה המטפורית, כאילו האדמה זזה.

בואו נשתעשע במעט ארוטיקה. חם היום, כל החלונות פתוחים
והמאוורר פועל. זו שעת בין ערביים של חסד, אך עדיין חם. היא
אישה משוחררת, שוכבת על הספה לאורכה עירומה, מעט מכסה הסדין
והיא נראית כמו נמסה.

לקח לי זמן לפתוח, כי הייתי עם תחתונים, ושמתי עליי מכנסיים,
אבל לא חולצה. לא היה זמן. ככה שפתחתי היא הייתה מאוד מסונוורת
מהגוף היפה והשחום שלי והקעקוע המגניב. אבל היא אמרה כאילו
בזעם שאני עושה רעש כשאני כל הזמן הולך בבית, ולמה בן-אדם לא
יכול להישאר במקום,

נטאשה הייתה אישה מאוד חצופה. קודם כל היא הייתה מאוד יפה,
והיה לך מוח חריף כמו רוב הרוסיות, וגם קצת מג'נון, כמו רוב
הרוסיות. היא הייתה מאופקת בחוץ וסוערת בפנים, כמו רוב
הרוסיות, ורק הקרובים יכלו לראות את מזגה הפראי.

פה ושם היו מלחמות, אבל המחסנים היו גדולים, והערים הגדולות לא
שמו לב במיוחד לעיר די קטנה זו. לפעמים היה מגיע צבא גדול,
שצבא העיר הזו ויתר כבר מראש על להילחם בו. 100 פלנקסים מלווים
בשלושים בליסטראות ואיזה עשרים קשתים.

ואם הם היו רוקדים ככה באמצע הרחוב, בין החיילים חגורי-החרב
השומרים על בתיהם. ואם הם היו שרים שירי-עם עממיים בעודם
לוגמים יין של האימפריה הקטנה ונוגסים בבשר משומר. ואם גברים
צעירים היו מגששים אל חמוקיהן של עלמות-חן יפות, וממתיקים בדבש
את שפתיהם.

הוא נכנס במהירות, גורר רגליים, יושב מול שולחן העץ העגול,
ומניח מטבע על השולחן. "ערב טוב, קיסר." צועק מישהו. חצי
מהשיכורים נדרכים לקראת צחוקים ואקשן. "בנית איזה ארמון היום,
קיסר?" צועק המישהו.

מגיעה סחורה אתה פורק אותה לתוך המשאית. תפסיק לשתות - תהיה
יותר חכם ותבין מה מדברים איתך. שוב - מגיע סחורה אתה פורק
אותה לתוך המשאית.

אבל אתה יישן, ואולי אתה חולם, ואולי אתה נזכר ששתית ומשהו
נפתח בחומת המגננות. המוזיקה סחפה אותך בתוך הצינורות שהיית
בהן כשהיית נער, אותן המילים בדיוק, עם אותה המנגינה, ואתה
מביט בטייפ שהיה ונשען על הקיר וחושב ומעודד את עצמך שיהיה
בסדר.

נכנסתי ופיתחתי שיחה עם בעל המקום והעובד היחיד בה. ברקע ברדיו
אמרו שהוא במצב קריטי מאוד. שילמתי וחיכיתי לפיצה בחוץ ליד
השולחן. לא יודע כמה זמן, השעון שלי לא עובד. למרות זאת עדיין
ענדתי אותו.

הוא צועק עליי, מה, אתה לא יודע מה להביא?! הוא התקשר ומלמל
משהו ושאל אם להביא לחם פרוס או פיתות, אמרתי לו שאני לא יודע.
אז הוא שאל שוב - יש לכם פרוס ופיתות, מה להביא?

קדחת השחת לא עוזבת אותי. אני מתקלח בעיצבוני. הלילה מאט
מנסרות שרב. ערפילים של חוסר-וודאות ממלאים את הכוסות.




תגידו לי אתם
יודעים איך זה
עם שפתיים בגודל
כזה? הכל מריק
החוצה.
והחזה שלי עושה
לי כאבי גב
נוראיים.
ואחר כך אני עוד
צריכה ללכת
והלרוג מפלצות
כשאני במחזור.
חשבתם פעם שאולי
נמאס לי??!!
שאולי אני רוצה
לעצור ולהריח את
הורדים?
אבל לא... אתם
בשלכם.
מה אין לי
רגשות? אני לא
בן אדם?



לארה קרופט


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/MomiMrx
יוצר מס' 81826. בבמה מאז 10/8/08 10:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למומי מרקס
© 1998-2016 זכויות שמורות לבמה חדשה