|
ואמרתי
ששתילי בננות רכים כאלה
הם הצד השני של המטבע
של גורי הכלבלבים.
|
יהיו לך עיניי הכחולות
וזו תהיה רק ההתחלה
|
כל החורף ההוא נטרפנו רפאים
ואין רופאים לברושים ערופים
|
הביטי, אחות
איך הרוחות מסתרקות בענפים...
עטורות כתרי אור וכתם
רצות בשדות מזהיבים
|
חלמתי עצמי בכריכה רכה
שמי מוטבע על מצחי כאות
ודמעותיי שהפכו לגבישי פלסטיק
ממוסגרות בדפים לבנים
|
יד קטנה מאדימה
פסים של חושך על גבו
יד עוצמת את עינה
שלא יבוא, שלא יבוא!
|
להחליט מה יישאר
איתי ומה יישאר מאחורי
ומה לא יישאר
אלא בינינו.
|
היה זה החתול שמשך את רגליי
אל חצר גן הילדים. שם
מנורה כתומה הציצה מעבר לכתפי
מתמסמסת לחופן כוכבים
|
רציתי להפליג על חלומות גדולים
ושוב אני חוזרת אל העוגן
הזה שקוראים לו גוף
מנסה להרים אותו מתוך החול
והוא כבד, כל כך כבד...
|
עבים מתרפקים על כתף השמש
רק עוד סיפור אחרון ודי
והוא מתרצה, מתרווח, לוחש
ובכן - נספר. יחד? ודאי!
|
שעות נמסות לאיטן
דרך ארץ סופרת דורות
|
הקיץ ההוא רעש באוזניי עשבים
ולהט השמש המתהפכת בקרבי
הרעיד תחתיי אדמה.
|
בעיר סואנת חייב אדם
שתהיה לו לפחות טיפה של הומור
שאם לא כן ירוץ מדי לילה
אל מתחת לשמיכה של אמא ואבא
|
ידי אוחזת בידך אוחזת בידי
וכבר ידך אינה חלקה כמקדם
- - -
שירה מצויירת
|
ציורי קיר בבתי הילדים בקבוץ -
יחד עם אדווה לזר, ובעזרתה האדיבה של רויטל מאור.
|
טביעות אצבע באקריליק ועט.
|
בשלב מסוים כבר לא רודפים רוחות
בשבילים ריקים
- - -
שירה מאויירת
|
לילה, מאוחר.
בתחנה הישנה ליד הכביש
עומדים בחורה ונער
וזאב בתחפושת איש.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
