|
אני בהחלט אוהבת את הגברים שלי מלאים, גדולים ובעלי נוכחות.
תמיד בתוך נפחים גדולים חייבת להסתתר נשמה של גבר חזק. אחד
שיוכל לעטוף אותי ולתת לי סוף סוף להרגיש קטנה.
|
הושטתי את ידי אל תוך מכנסיי. מששתי מעט. גיליתי כי למעט
הדגדגן שכשכש כזנב כלב למראה הבעלים שלו לא מצאתי שום עדות
וזכר לאיזו שהיא רירת, נימי דם או רטיבות כלשהי
|
כך היתה מעבירה את הזמן
בשעות ארוכות בין עצי הגן
עד שגדלה להיות נערה אצילה
(וכמו שאומרים - נראית טוב לגילה)
|
מעולם לא האמנתי בשקר
רק בזה של אנשים אחרים.
|
שמתי לי מוזיקה
צבעתי תריסים....
|
באין פרקטיקה יש רומנטיקה
באין סיפוק יש יצר
|
אמרו לי להפסיק לכתוב על כאב
|
כי בתוך 5% האחוזים בנו,
קיימת אמא, אשה ו -3ילדים
|
זה קרה בשמונה בערב לערך. הכלבים נדנדו לי שאוציא אותם למרעה,
החתול נבח שהוא רעב והכביסה הצבעונית זעקה שאתיר אותה מן
החבלים.
|
הסרט הסתיים. הוא שאל מתוך נימוס אם נהניתי (מודע לכך שהיה
שקוע בסרט יותר מאשר בי). אמרתי שכן. הלכנו לאכול בקפה
איברהים. הוא שתה קפה שחור, אני הזמנתי סטייק לבן (ג'אז איז
פריז אנד פריז איז ג'אז). הצעתי לו סיגרית "סנהדרין".
|
קבענו לטייל בפארק היורה. הוא יאסוף אותי - לי נמאס לנהוג.
הבטתי בלבנה בדרכי החוצה. פנסיה היו מושפלים מעלבון.
|
מקלף פצע בזרועו הימנית, מנסה לומר לי דבר מה, הבטתי בדם
הכחלחל שזרם באיטיות וטפטף מטה, מכתים את ראש החמנייה השפוף.
ליקקתי את הפצע (אמא חתולה הייתה נוהגת בדיוק כמוני). הוא עצר
בעדי, מרים את שורש כף ידו כנגד גלגלתי.
|
הנקודה היא, אלוהים אדירים, שאני לא מוצאת שום טעם בחיים שלי.
יש לי הכל ואין לי כלום. ותהיתי, אולי מתוך יומרנות, שאולי
תענה לי בשביל מה אני כאן. אני מבטיחה לא לגלות את זה לאף
אחד... אני מודעת לסיכון שאתה לוקח בלגלות את התשובה לשאלת
המליון דולר, ואני משוכנעת
|
ים מלח, כבת 5, יושבת זקופה כשידיה הזעירות מונחות בדייקנות על
ברכיה המסוכלות. היא קשובה קשב רב. היא איננה יודעת כי שמה
ומספר הזהות שלה צרוב במחשבי העל של מדינת ישראל, וכי אמה
קיבלה בעבורה קצבה מהביטוח הלאומי
|
נסעתי כמו משוגעת... הגעתי ב"שלוש עשרים ושבע וארבעים ושתיים
שניות" - רק שבדו"ח הרפואי שלי היה כתוב שעת פטירה -
15:27...
|
עוד לא אבדה תקוותינו? מרגישה אני כי מי שהחדיר את ההמנון
העגום הזה אל ליבות העם, לא תאר לעצמו את השימוש הציני שיעשו
בו מנהיגיו (התקווה בת שנות אלפיים - והנה אנו כבר ב- 2002,
כרגיל, חורגים מהתקציב)
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
סליחה, אפשר
חיבוק?
אבל ביקשתי יפה! |
|
