[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"קדימה, מנטול", צעק וגנח נוקי, "תן לי בראש! תן לי במחוש!"
ומנטול שיתף פעולה. לו רק ידע...

מוסר השכל
ברוכים הבאים למרצ'נדייז פולין, תיישים וקופים.

פנטזיה
חזירים לא עפים, אין להם כנפיים.

סופני
"מי שנדפק פעם אחת - כבר לא יכול להגמל מזה..."

יושבת בתחנת אוטובוס נידחת, שמש עומדת לה למעלה, מכוונת את
קרניה ישירות לראשי המעורטל מכל שיער, מבשלת לי את המוח

מקרבת את הטלפון לאוזן (דקדקנים כמוך יגידו בוודאי "זה לא
טלפון, זו שפורפרת, אפרכסת", אבל ברגעים אלו זה מעניין אולי את
האחיין שלא נולד לי עדיין, וגם זה לא בטוח). שומעת את צליל
החיוג. כל כך מוכר. כל כך מפחיד. יודעת שהשיחה הזו תהיה
גורלית, תשנה לי את כל

הצלחתי לא רע. חצי שנה עברה כשאני מוסתרת בין ארבע קירות חדר
במחלקה סגורה בבית משוגעים עם תרופות, שיחות וסדנאות טיפולים.
הוצאנו החוצה את כל הלכלוך. ניקינו וחבשנו פצעים וצלקות. אכלנו
טוב, שתינו, התנהגנו כולנו כמו אנשים רגילים, ובכל אותו זמן
חשבתי רק עליו.

בעבר, בכל מסיבה שאליה נקלעתי, הייתי עומד בפינה, משקיף על
האוהבים בקנאה. אוכל בהיסח הדעת במבה אחר במבה (ומפחד לדבר,
שמא יראו הנוכחים את העיסה הצהובה שנוצרת לה בטבעיות נדבקת לי
לחניכיים). רואה את כולם רוקדים, ונשאר שעון אל הקיר, בדד.

האם פרפר נחמד עוברת מהפך דומה לזה שעברה פיגורה נוספת
באיזורנו - רחוב סומסום? האם גם כאן יעברו הדמויות והבובות
תהליך שיהפוך אותם מישראלים חביבים לאמריקאים מתקדמים? מאנשי
המזרח התיכון המשופמים לאנשי המערב הנאורים המגולחים למשעי?

פואנטה
בשבוע הראשון שהכרנו, היא לא עזבה אותי לרגע. היינו יחד כמעט
עשרים וארבע שעות ביממה. זה היה כמו גן עדן. היא לחשה לי
מילות אהבה, ליטפה אותי באהבה וניתקה ממני בקושי רב - רק לאחר
כשכמעט התמוטטה מעייפות. מושלם כבר אמרתי?

ארצישראל
בכל פעם שהיו צריכים פועלים, היו לוקחים את הנוער מהמושב שלו.
עדיף בקצת על פועלים מעזה, לא?

סופני
"חזה עוף בפיתה", נשמעה ההזמנה. נלחצתי. התחלתי לרוץ מצד
לצד. שמעתי את הטבח מקלל ואומר לאדון שהזמין שיקח בערך חצי
שעה להכין, כי צריך לתפוס את העוף המקפץ. אז האיש ויתר ולקח
שווארמה

אתמול שוב התקשרת. "רוחל'ה" קראת. בכלל קוראים לי חדווה,
עניתי. אה- התבלבלתי בינך לבין אחולך, ניסית להחלץ. אבל אין
לי אחיות, אני בת יחידה. מה את נתפסת לקטנות? נזפת בי, המון
זמן לא דיברנו, מה קרה בזמן הזה? גיחכתי. בעשר שנים קורה
המון.

הנבט הוחרם. אף נבט אחר לא פנה אליו בדברים, הכל הפנו ראשיהם
ממנו, לצדדים. וכך, במרכז השדה - עמד לו נבט חיטה תמיר ורזה,
סביבו חלקה ריקה מעוגלת, מעין פס הפרדה בינו, שבמרכז, ובין שאר
נבטי החיטה

לכל אחד יש את הקופסא שלו. את הקופסא שהוא אוהב, הקופסא שבה
הוא מרגיש נינוח, בבית. יש אנשים שהקופסא שלהם עשויה קרטון,
אחרים- קופסתם עשויה קלקר ויש שונים, כמוני, שקופסתם היא קופסת
מתכת.

אמא אומרת לאבא שהייתי רוצה שינתקו אותי מהמכשירים. שישחררו
אותי. לא אמא! אל תשחררו. תלחמו עליי. אני רק בן 18, אני לא
רוצה למות. עוד יש לי חיים שלמים לחיות.

זוכר את ההוא מאיים בזרם של המינגווי? איבד שלושה בנים, ועדיין
עובד כאיש ביון, עושה פוזות על זונות זקנות, ומוצא לעצמו איזה
זיון ללילה, ואת השמחה והכוח לפמפם עד אור הבוקר. דווקא
כשהייתה לו עבודה נורמלית, כשהילדים כולם ביקרו אותו - דווקא
אז שתה כמו סוס.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מלך האופל לרשעות נולד,
וברשעות יהא סופי

מול תחנה מרכזית ירושלים. שבעה ימים בשבוע, יושבת לה קשישה.
זייע געזונט, בבקשה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כשאגדל אני אהיה בעל עסק. אני לא אחלק תלושי חג או מתנות ואפטר
עובדים בימים קשים, עדיף לפני החגים. כשיבואו לבכות אפייס
אותם זמנית ואז אדפוק אותם כפליים.
תנסו לגעת בי! לא תוכלו! איי אם דה סטרונגסט קריצ'ור אלייב!!!

"כל קשר בין קטע זה לבין המציאות הינו מקרי בהחלט.
חוסר החיים שלי לא חייב להצביע על כך שהקטע הבא הינו
אוטוביוגרפי"

הסתכלתי על שיר של מאיר אריאל לפני שעות מספר ונתקלתי בביטוי
שאני אפילו לא אנסה למצוא לו תירוצים. "החלקתי גם אני בגלישת
ז'ילה סטייל פרוטופלאסמה". גלישת ז'ילה סטייל פרוטופלאסמה. ?.
i rest my case. הקונספירציה במלוא התגלמותה

פנטסטי
המשכתי לחפש תשובות, וכלום. בינתיים שמתי לב שאנשים מנסים
להסתיר את המבטים שהם נועצים בי. לא נעים להם או משהו כזה.
מוזר, לי אף פעם לא הפריע שיקלטו אותי בנעיצת מבטים. אפילו
אהבתי לראות את ההתפתלויות של האנשים, כשהם הרגישו בנעיצת
מבטים שלי.




חזרה לעמוד היוצר הראשי
מעדיפה
ויברטורים מאז
1933!







פרובוקטורית


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/AmiaKurs
יוצר מס' 8059. בבמה מאז 2/12/01 23:44

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעמיה קורס
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה