|
הלהק ההוני שלי - נוער ברזלים
צופה בחשכה - בדבורה המחייכת, המגוחכת
על מסך הקולנוע. צופה בסימן שאלה.
יורק חצי אש בחלל סגור עם חמצן ממוזג
|
כבד ראשי,
זה לא אישי, רגשי
אבק נפיץ-רעיונות
בדידות , מטען סגור בלחץ
|
למין הרגע הראשון חשבתי
שאני מחבב את גומות לחייך וחיוכך.
חיוך חצויי, עיניים מוסוות, דמות עם ניחוח
צירוף מוזר של חיוך חם וקור רוח
|
יש ללמוד כדי ללמד
יש להעז כדי לנסות
יש לתכנן כדי לעצב
יש לדעת לקבל החלטות
|
כל הבית ארוז
תילי תילים
המקרר ריק, הסירים מסודרים
אויר ספרטאני אור מטושטש
|
כשאחי היה רחוק
מול חופים שחורים ואצות איריות
כשהוא ניגן בפאבים עשנים
אמא הייתה עומדת בים מחכה
|
לצה"ל יש ללא ספק
ריח של פלסטיק
|
שירי סיום
אצרור לאור שקיעות
ים אדום מלוח
הרים חדים נושאים תפילות
|
היא עמדה שם מולי
פסל שיש רומי
אש בעיניים, בגד מעצבים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
- את מי את
מעריצה?
"אה, את אנה
פרנק".
- בגלל
האומץ?
"לא".
- בגלל
הנחישות?
"אהם, לא".
- אז בגלל
הכתיבה?
"גאד, לא. פשוט,
לעשות קרחת
חמישים שנה לפני
שינייד אוקונור?
אם זה לא להקדים
את זמנך, אז מה
כן, כאילו?".
(מתוך הראיון
הבלעדי של איזה
אחת. בקרוב). |
|
