|
הלהק ההוני שלי - נוער ברזלים
צופה בחשכה - בדבורה המחייכת, המגוחכת
על מסך הקולנוע. צופה בסימן שאלה.
יורק חצי אש בחלל סגור עם חמצן ממוזג
|
כבד ראשי,
זה לא אישי, רגשי
אבק נפיץ-רעיונות
בדידות , מטען סגור בלחץ
|
למין הרגע הראשון חשבתי
שאני מחבב את גומות לחייך וחיוכך.
חיוך חצויי, עיניים מוסוות, דמות עם ניחוח
צירוף מוזר של חיוך חם וקור רוח
|
יש ללמוד כדי ללמד
יש להעז כדי לנסות
יש לתכנן כדי לעצב
יש לדעת לקבל החלטות
|
כל הבית ארוז
תילי תילים
המקרר ריק, הסירים מסודרים
אויר ספרטאני אור מטושטש
|
כשאחי היה רחוק
מול חופים שחורים ואצות איריות
כשהוא ניגן בפאבים עשנים
אמא הייתה עומדת בים מחכה
|
לצה"ל יש ללא ספק
ריח של פלסטיק
|
שירי סיום
אצרור לאור שקיעות
ים אדום מלוח
הרים חדים נושאים תפילות
|
היא עמדה שם מולי
פסל שיש רומי
אש בעיניים, בגד מעצבים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"מי זה
הפינגווין הזה?
לא אכפת לי מי
זה, אני דורש
שתסגירו אותו
ועכשיו!
אתם יכולים
להיות בטוחים
שתוך 24 שעות
הוא בכלא.
לא אכפת לי עם
מי הוא מקושר
וכמה טוב הוא
מכיר את בועז.
תוך 36 שעות הוא
מאחורי סורגים.
48 שעות לכל
היותר!
זה השבוע החופשי
האחרון שלו! מי
אמר? פקד
יוסריאן. וזה
י-ו-ס-ר-י-א-ן.
ולא ירסיאן,
תאייתו את זה
נכון הפעם!
כתבי במה
אימבצילים."
ראיון עם פקד
ירסיאן. |
|
