|
הלהק ההוני שלי - נוער ברזלים
צופה בחשכה - בדבורה המחייכת, המגוחכת
על מסך הקולנוע. צופה בסימן שאלה.
יורק חצי אש בחלל סגור עם חמצן ממוזג
|
כבד ראשי,
זה לא אישי, רגשי
אבק נפיץ-רעיונות
בדידות , מטען סגור בלחץ
|
למין הרגע הראשון חשבתי
שאני מחבב את גומות לחייך וחיוכך.
חיוך חצויי, עיניים מוסוות, דמות עם ניחוח
צירוף מוזר של חיוך חם וקור רוח
|
יש ללמוד כדי ללמד
יש להעז כדי לנסות
יש לתכנן כדי לעצב
יש לדעת לקבל החלטות
|
כל הבית ארוז
תילי תילים
המקרר ריק, הסירים מסודרים
אויר ספרטאני אור מטושטש
|
כשאחי היה רחוק
מול חופים שחורים ואצות איריות
כשהוא ניגן בפאבים עשנים
אמא הייתה עומדת בים מחכה
|
לצה"ל יש ללא ספק
ריח של פלסטיק
|
שירי סיום
אצרור לאור שקיעות
ים אדום מלוח
הרים חדים נושאים תפילות
|
היא עמדה שם מולי
פסל שיש רומי
אש בעיניים, בגד מעצבים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לאחר שחזל שלחו
איזה 500
סלוגנין ולא ראו
אפילו אחד מהם
מתפרסם, תפסו
שאלה נבלעו בלוע
הפתוח והרעבתן
של הממזר הזה
בצד ימין למעלה
חזל שוקלין
להכנס למכונת
הזמן ולשוב אל
ימי הבית השני |
|
