|
אהבות בעבר,
השאירו בי סימן.
אני ממשיך ללכת,
לא יודע לאן.
|
הדם בעורקיי מבעבע
לבי אלייך מתגעגע
בינתיים כואב
שאותך אני אוהב
|
לא יודע להבדיל בין טוב לרע.
לא יודע אם אני בן-אדם נחמד או סתם חרא.
לא יודע איך או מתי.
ובכלל לא יודע אם כדאי.
|
לחכות שיגיע.
העת להפעיל את האיבר,
אשר את כל כולי מניע.
רוצה לגעת.
|
הפסיק לרקוד, הלב
לצליל המוח החושב
אצבעות לא מנגנות על מיתרי הקול
בשר רקוב
|
לקחת חיים
עושה לי נעים,
הם לא עולים לשמיים
הם ייקברו חיים.
|
אמרתי די
שמתי לפתע לב,
איך רועדות ידיי.
להוליך אותי שולל,
|
התבוננתי אל תוך עינייך
פתאום התחילו להאדים לחייך
אמרת שאת אוהבת
פעימה חזקה
די כואבת
|
הנה הגיעה שעת בין הערביים
וכמה שהנוף יפה
מתיישב על האפר
מן הפינג'אן שותה קפה
|
קמתי מהחלום שהעלה בי חיוך.
קמתי אל המציאות עגומה.
אל החדר הכהה,
הקודר והאפור.
|
עיניים אדומות.
שיניים צהובות.
חלום או מציאות.
גבול בעובי חוט.
|
את רחוקה.
נראית מחכה.
לא רוצה להתקרב.
שולח מבט מסרב.
הפעם אני,
לא מתחייב.
|
דואליות, מילה כבדה.
את הפירוש המדויק,
לעולם לא אדע.
איך שניים בתוך אחד?
אני לא רוצה לדעת זאת לבד.
|
חברים אומרים לי די.
קוראים לי דאגני
ולפעמים אני חולם חלום מתוק,
שאני דני.
|
בחוץ השמיים כבר אדומים ובוערים
ובעיר נכבים כבר האורות בחדרים
עולה הבוקר, זהו יום חדש
פוקח עיניים, מותח עפעפיים
|
אם לא תכריחי לענוד קונדום
אגיד תודה
אני האשף
יש תעודה
|
לגעת בקול.
לשמוע את השממה.
לשחרר את הנשמה.
לדעת שטעיתי.
לדעת שניסיתי.
להודות.
לא להפסיק לקוות.
|
בין עצי הדובדבן
דומם ספסל מוצל
מחכה שישבו, שינוחו
|
כרעמה של אריה מתנופף לי ברוח
מתחת לאשוח אולי ארגיש בטוח
עומד בגאווה כמו תרנגול
שוכב מפוחד בתוך החול
|
הפייה הטובה
הכניסה בי חיים
עשתה לי נעים.
אך אני בשבילך, עדיין צעצוע
ואני תוהה, מדוע.
|
אני כבר רוצה להחלים.
לקבל את החתיכה החסרה.
כי עכשיו,
מאוד רע
|
עכשיו, אני מקריא לך.
אני רואה מה את מרגישה ולמה את כך.
ממש בברור, כמו על מסך.
את מחייכת, ממלאת את חיי
|
ירוקות העיניים
מלטפות הידיים
אלילה
כבר מזמן נפטרה מהשמלה
|
לא יודע אם בסוף אקבל.
בתוכי, ממשיך מתאבל.
וסיפורי מתעגל, מתגלגל.
כולם שומעים לאט, לאט.
וכבר יודעים שלי חסרה,
את.
|
היא לקחה, לא תחזיר.
מגיע לי, הייתי חזיר.
לא משנה כמה אתחנן או אבקש.
התשובה תהיה חד משמעית.
|
יום יבוא ויהיה אפשר
וטעם שפתייך לא יהיה מר
יום יבוא ונשב ביחד
צמוד צמוד
נראה כאחד
|
יש דברים שצריך לעשות.
יש זמנים שצריך לנסות.
משהו חדש.
משהו אחר.
לא לוותר
|
פסעתי במקבלי למסלולו של ענן מרחף.
ובתוכי דלק שורף.
אהבה כחולת,
נפלה על חוף הים הלבן.
|
המילה אהבה מצטיירת בעננת העשן היוצאת מליבו השרוף.
|
איך זה קרה?
בועת הסוד השחורה.
תתנפץ ותישפך אל תוך הקערה.
ואז יראו, את מה שאסור לדעת.
ואז בך יהיה מותר לגעת.
|
הגג היה רעוע, דליים של גשם כאילו שנשפכו בכוונה דרך החורים
הלא קטנים.
|
בבואתי לא נראתה כמוני בשלולית קיא של מיצי הקיבה שלי
|
פעם רציתי לבדוק, אם גם לי כזה.
חתכתי את החזה.
איזה מחזה.
לא היה שם כלום.
חוץ מעמוד שדרה עקום.
נבהלתי.
נפלתי.
קמתי.
והלכתי.
|
אני גוסס.
בתוכי סערה, אני מהסס.
אין דם.
אותי לא מעניין יותר שום אדם.
אולי אני מכזב.
כי הרגש לא עוזב.
|
תעני! תעני!
את לא שומעת.
האהבה שלי.
בך, כבר לא נוגעת.
אני מחכה.
עדיין ממתין.
שיגיע היום.
יום הדין.
|
ממש מולי את שוכבת
ברגשותיי כבר מזמן כבר לא מתחשבת
וישנו חשד
שאולי בשבילך אנחנו כבר לא ביחד
|
כשנולדים לומדים ללכת.
בגן לומדים מהי שלכת.
אמא בבית מלמדת לשרוך שרוכים.
סבתא אומרת שעל חלב שנשפך לא בוכים.
|
פרצוף לי קשוח.
עומד איתן כמו אשוח.
לועס באדישות תפוח.
את חדרת דרך הקליפה.
לא פרה פרה, לא טיפה טיפה.
איך זה קרה כל כך מהר?
אני לא מספיק לענות.
הסוס ממשיך ודוהר.
|
דמעה מרה.
יד קרה.
שערה, שערה.
כל כולי כואב.
הרגש הרע ממני את כל האושר שואב.
הוא נשאר, לא עוזב.
|
כמו עשב יבש
נשרפתי מהר
הרוח והגיצים עזרו להתפזר
אפר אדם
|
חם בפנים, לוהט.
את עושה מזה, איזה חטא.
אני מתחרט.
רק רציתי נשיקה.
קטנה, עדינה ומתוקה.
תסתכלי עדיי דקה.
|
מסגרת סודות אפלה.
שומרת על אהבה דלה.
המסגרת סוגרת.
לא נותנת לתפוח.
הדם לא זורם למוח.
|
לו, אני מצליח לספר הכל.
בלי להוציא ציוץ, או קול.
תודה לך עט שהיית חבר.
אך עדיין שום דבר לא עוזר
|
אני בורג קטן, טיפה בים.
אם אני לא שייך, אני לא קיים.
נבלע בתוך המון אנשים.
לא יודעים מה הם מרגישים או חשים.
לא רוצה להתבלט.
אך עדיין רוצה שידעו מי אני.
ואיזה פרח גדל בגני.
|
טביעות כף הרגל עמוקות.
בשלג מוטבעות.
אותן טביעות כבר נעלמות.
ומעליהן שכבות שלג.
|
לומר לעצמי שכבר לא אוהב
ששום דבר כבר לא כואב
שתיתי לגילופין את מי המעיין
לא יודע אם נשאר רגש
לא יודע אם קיים
|
כמו דג, אני חי במים.
לא מגיע לשמיים.
רק אם אפסיק את הנשימה.
לשנייה יחידה או לכמה.
אפרוץ את החומה האימתנית.
גם אם השומרת תשמור ותהיה ערנית.
ייקח אני, את מה שלי מגיע.
את הדבר החסר, אשר את כל גופי מניע.
|
לא מזמן, הפסדתי.
בגללם.
כי אחד מהם חלם.
שני טיפשים, אתם באותה קבוצה.
למה לא לשתף פעולה?
ופתאום עולה לי שאלה.
|
שני לוחמים שעבדתי עליהם הרבה.
|
פרופיל של גבר מול פרופיל של אישה
|
כמה ציורי מנגה שהוצאתי מהמגירה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מה, אנשים כבר
לא שומעים
דיסקו?
צביקה פיק לא
מבין את ההבדל
בין קאמבק ראוי
(מיק ג'אגר)
לקאמבק פארש |
|
