|
נשיקה חטופה חצופה כזאת, חצי מתנצלת, כמו שנשיקה ראשונה צריכה
להיות...
|
כך חייתי רוב חיי, הגיון שנוי במחלוקת או טירוף רציונלי, ללא
כל אפשרות להחליט החלטתי למצוא אפשרות.
כך התחלתי לשרבט בראשי משפטים סוטרים עם איגיון ברור והיגיון
חבוי, זה גרם לי להרגיש חכם, פילוסוף, ויחד עם זאת מסתורי
מספיק כדי שלא אוכל אפילו להבין את עצמי...
|
חושש שמא אכיר אדם העובר ליד אך נזכר שאיש אינו מפנה מבטו
הנה.
הכחשה...
|
שפתייך יבשות ומבקשות את לחות שפתיי.
עינייך עצובות ולחייך מעצבות את מסלול דמעותייך.
|
מי מפסיק זיון באמצע?! אפילו אם היא בחורה נשואה ובעלה מגיע
במפתיע מהעבודה וטובל לי את הביצים בטינר ומדליק, מי לעזאזל
מפסיק זיון באמצע?!
|
את אמרת שאין לי רגשות,
אז נתת לי רגשות בכדור.
אמרת שאין לי קווים אדומים,
אז הבאת לי אופי בפסים לבנים.
|
רציתי לצרוח רק בכדי לשבור את השתיקה שהותירה לי להרהר עם
עצמי.
|
שוכבת לבד, איתי במיטה.
בחצי שלך, במיטה שלי.
מסתכלת עליי מסתכל על התקרה.
שקט...
מעדיף שלא לומר את מה שאת כבר יודעת.
ובדיוק אז, כשהתענגתי על כל השיחה האילמת הזאת.
צבטת לי בתחת...
|
זה לא שאני לבד,
זה רק את שמדמיינת.
זה לא שאני בוגד,
במציאות שאת יוצרת.
|
שיר שמראה את אורך חיינו בעזרת משחק האסוסיאציות.
רק אומרים משפחה
אז שומעים אנחה
במקום להגיד חום, אהבה, תמיכה
|
סוגר את החלון ומדליק סיגריה,
זה חלק מהמאפיינים שלי.
|
חרטת על עץ את שמו של אחר
כפול שמך, שווה אהבה.
רציתי לדעת אולי גם אני
יחד עם שמך באותה משוואה.
|
משפט ראשון מזה תקופה
ריקנות בעטיפה
אוכל חטיף בהליכה עליו שילמתי ברדיפה.
מהקפה להקפה
|
שלום חברים...
אני סאלים, סאלים אבו עייש.
|
רוצה לדעת,
שתהיי איתי רק כשקשה.
וכשארתיח,
מים, תבואי להכין לי את הקפה
|
זורק את המחברת
מקיא לתוך עיתון מלא חמלה
קורא איזו כותרת
מבעד לשלולית של מחילה
|
אז תרגישי חופשי לשבור לי את הלב,
קחי גם את הרגשות,
יש מספיק סמים בעולם.
|
מה אנחנו? נוצרים? מכניסים את המת לכנסייה...
חופש הביטוי או חופש הביזוי אמרת, כשראית דברים שונה מכולם...
|
|
|
אני וזאת שאהבה
את התל אביבי
מבססים את מערכת
היחסים שלנו על
אמון הדדי,
שיתוף ברגשות
ופרצי אלימות
מטורפים ובלתי
נשלטים שלה בכל
פעם שמוזכרת
המילה "פרה"
חרגול מדווח
מבית החולים |
|
