|
זמר- ברק זך
קלידים וקולות רקע -גיא לוי
תופים- גבריאל לוי אלביליה, אורי הלל
בס- אוהד דנה, יעקב בן עמי(קוקו), שלומי מור
גיטרות -צילהב שם-עד
סקסופון- קובי
אפריל פעלה בשנים 1995-2004 ועדיין מג'מג'מת בהרכב
מצומצם.
הופעות ראשונות נערכו בלוגוס ז"ל, בית ציוני אמריקה
הבימה ברבי תל אביב החוש השישי ושלל בארים קטנים אך
חמים.
רוב השירים הוקלטו בחזרות והופעות ועל כן האיכות
הבינונית. הסגנון הינו רוק בכללי ,נגיעות של ג'אז
(מחפשת את עצמה בהופעה בתמונע-מומלץ) פסיכדלי עם
סאונדים של מוג (לייזר-בתמונע בהופעה חיה) והרבה
דינמיקה אקוסטית. אפריל כללה הרבה חברים שבאו עזבו
וחזרו (חלקם גם בתשובה). גם אם נמשיך בגירסה מצומצמת
תמיד יש מקום חם להרכב המיוחד הזה שרובנו הקדשנו לו
כעשור. תהנו ואתם מוזמנים גם לקפוץ באמצעות הקישור
לאתר אחר בו מוצגים שירים אחרים שלא הכנסנתי.
שמי צילהב ואני הגיטריסט שמנגן בהרכב. יאללה תפננו.
"תפסיק עם המבט הזה ותאכל את הביצים", זורקת באסרטיביות.
"אתה צריך להתחזק, קדימה אויש נו בני, אני לא רוצה שנגיע לזה
עוד פעם, הרי סיכמנו ועשינו וזהו. עכשיו תאכל, תתחזק".
תמיד ידעתי שיש בה כוח. רק לא חשבתי שאני אהיה זה שיתכופף.
|
בכל זאת עדיף היה לו הייתי קונה לה חתול.
|
באותו יום ביריד אביו של מאורישי הצהיר בקול - כנהוג - על
סחורתו ובכלל הקולות הרמים, שלל הצבעים והריחות, היו כמושכים
לכל עבר.
|
אז הוא ניגן לעצמו, בדק עו"ש והזמין 2 נערות ליווי וארבעה
גרמים.
|
"עכשיו.." חשבה לעצמה " עכשיו סוף סוף אוכל להרים את הקול שלי
כשנשכב."
|
לפעמים כשאני עומד בצומת וגלים של חום עולים מהכביש, אני
נזכר...
|
תהה וחיבק,
תהה וליטף ,
תהה והודה.
|
אורו של יום נמוג וכבר אישוני כלבו התרחבו, החליט האיש כי
כעונש לאטימותו יכתוב על כך במחברת השרבוטים, להזכירו מהי
אהבה.
וידע כי ריח אי אפשר לכתוב.
|
משום מה זה היה הדבר הטעים ביותר מזה,
חמש שנים שהוא הכניס לפה.
|
פרידריך בחיים לא ישכח איך בפורים 83' הכריחו אותו להתחפש
לרמזור.
לפרידה לא היה כסף ובכלל היתה סוג של כשרון כבוי, אז היא קנתה
בריסטולים ועשתה לו כובע לבן עם עיגול אדום באמצע.
|
והיום ממרומי האנאלי היא נשארת לבד
|
"נו אימא הכינה היום אורז אדום?" אמר לי וליטף את הבטן
ההרצליינית שפיתח.
|
הנה עוד טיפת ארגמן מכסה חלקת עצם פנויה והדברים שנעצרו איבדו
את הרגע שלהם לעד.
|
כל המילים כולן לא יכולות להעניק לי ולו גפרור אחד להאיר את
החדר
|
כי אימא הייתה בבית חולים מהאגרוף שנתן לה
הצלם.
|
בהמשך הדרך היא תגיע
איך לא?
בהמשך הדרך נראה מי חזק יותר
איך לא.
|
בהמשך הדרך היא תגיע
איך לא?
בהמשך הדרך נראה מי חזק יותר
איך לא?
|
השחלות שלה מתנודדות בקצב של מוסיקה שחורה.
לפעמים אני מבחין כיצד הפיטמה מזדקרת לכיווני, כאילו מבקשת
שאגע בה בכל לשון, רק נזהרת לא להתנתק מהעור.
|
סלעי בזלת מלטפים אדמה רכה.
|
כולם אמרו עליו שהוא גבר של אישה אחת
|
בארועים משפחתיים כולם מסתכלים על המשוגעת. חוזרים הבייתה, אני
מרדים אותה משלם לבייביסיטר
|
בין הערביים ליד שאון התעשייה
|
נוסע אליה פותחת חלון מאיר היום
עברו שנתיים לא כתבתי, גם לא ניסיתי לשקר
|
יודע לעצור אבל מתחיל לשכוח
|
כשגשם של צער החל לטפטף
תופס מחסה אבל הצער דולף
|
שירים של אופיום שירים של כיף
טראנס ילדה אוהבת להצטופף
|
צליל התכול המייגע תוגת המיתר
אל גופך המשגע כשכלום לא נותר
|
בלחיצת כפתור אחת, אני מדליק את העולם
במרכז המעגל, אני יושב חצי מנוון
|
לפני שאת הולכת, קחי אותי איתך
כי בטח יהיה שם קר, ותצטרכי מעיל
לפני שאת סוגרת תשאירי פתח
אני לא רוצה להיות לבד, את יודעת איך אני שותה
|
משורר גדול באפלה והוא לא יכול לכתוב את שמה
יצירת אומנות, פרס, היא ההשראה
זו תודעה שהיא ריגשה
|
ועדיין תרות עיני אחרי סובארו כחולה 88
העיקר שאפסיק לחפש אחרי סובארו כחולה 88
|
את המגירה סגרת לי, כל כך הרבה כדורים
דואגת למשקל שלי, "איך שאתה דחליל"
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
שושו ראתה אתמול
טלוויזיה, ואז
פתאום באה
מוניקה לווינסקי
לסיאנאן. פתאום!
בום, היה כתם
גדול ולבן על
המסך. איכסה,
מגעילה.
שושו. |
|
