|
הכתיבה לא הייתה בראש האג'נדה שלי כשבאתי לפה, אבל מאז שהתחלתי
לכתוב לא הצלחתי לעצור, וזה יוצא דופן משום שאף פעם לא כתבתי
שום יומן או תיעוד עצמי.
|
הרי זוהי השורה הראשונה, ונפתולי נשמתי עדיין אינם ידועים
לקורא. אני מתחיל מדף חדש, מנסה לאמפט ולסמפט ולהתחבב ולהצטייר
כפגוע, הקורבן שלשווא מנסה למצוא מישהו לצודד אליו.
|
את הקיץ העברתי בחוף הים
מתכרבל בהדרם של סדרי העולם
מוצא חן בנצנוץ הגלים
צופה בשקיעה רבת הגוונים
|
בילדותי הייתי דספוט רומי
רומא - כל אותן שעות קלילות
בהן נפשי חיה ללא עוני
בעוד אושרי נמדד במרגליות
|
צופה, בדמעות, איך שיגעון וטירוף -
מאכלים הקיסר בהתקפים של חירוף.
עד יום מותו, ואולי גם מותה,
נוטרת קינה לבנה שטוף הזימה.
|
הרי העץ, בזו השעה, ממאורתו השאננה שעל רכס ההר
זורע צילו, מלוכתו, על עמק שלם אותו חוצה נהר מקוער
בו גדלים ברוב חן צאצאיו של הצבעוני השכן
משעולים בו מעוטרים באורנמנט אנושי - בקבוק מזכוכית או בגד נשי
|
בהתחלה שינוי המרחב היה מונוטוני, כמעט חד-גוני, כמו הופעת
אטומים והרכבת היסוד הנפוץ ביותר ביקום, מימן, כתוצאה מהמפץ
הגדול, והלה הסתיים בשינוי מרחב, מהמורכבים שקיימים, ביצירת
צורות חיות כמונו- בני האדם וסוגים אחרים של חיים ביוטיים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
למה שלא תלכו
לחדר ותשלחו את
היד למכנסיים? |
|
