|
כשהיא הלכה ברחוב הראשי האף שלה כבר היה רגיל לריח ההוא, ריח
מתוק קצת, חמוץ קצת, מחניק קצת. אפשר לומר שהיא ידעה מאיפה הוא
מגיע אבל היא לא רצתה לחשוב על למה זה מגיע. בכלל, מי רוצה
לחשוב על המקום ההוא. היא שמעה פעם מישהו צורח על זה משהו.
כעבור כמה זמן הוא נעל
|
'פלאק' "ראית איך הוא נעלם?" 'פלאק' "אלוהים ישמור, זה ממש
מגעיל, תביא מפית" 'פלאק, "זהו, נגמר, אני מוכנה! איך אני
נראית?"
|
"את לא בסדר בראש, את יודעת?" בטח שהיא ידעה שהיא לא בסדר. אם
היא הייתה בסדר היא לא הייתה עושה את מה שעשתה. באמת, מה נכנס
לה לראש?
|
- אני עושה 12 יחידות. מפוצל. עשיתי כבר את התשע הראשונות.
אבל שמעתי שהשלוש האחרונוץ קשות, משהו בן זונה.
- באמת? כמה זמן לקח לך לעשות את התשע הראשונות?
- הרבה זמן, 20 דקות.
- מה? שמעתי שלכולם זה לקח שתי דקות. לי זה לקח חצי דקה.
|
- תיקבולת, תיק-בולת, תייייייייייקבולת. נשמע כמו תרנגולת!
- מה לעזאזל אתה עושה?
- לומד לספרות.
- אה באמת? אז איך אתה לומד לתנ"ך?
- אלישע, אלי-שע, אליייייישע. נשמע כמו אישה.
|
הוא רצה לצרוח, לרוץ, לברוח, הכול רק לא להיות שם. אבל הוא לא
יכל, הוא היה כבול. במשהו שהוא הרבה יותר חזק משלשלאות. משהו
שיותר מפחיד מקנה אקדח, הוא היה כבול ע"י הסכם טרום נישואין.
|
השעה: 22:00,
המקום: בית הספר התיכון "הראשונים" הרצליה,
היום: היום האחרון לחופשת חנוכה (או או),
היינו שלושתינו; שמות חסויים: ויטורי פרסקו, אייצ'י פאפה
ומנחם, מוכנים לפעולה שתוכיח את מקומנו בתור השמיניסטים הכי
מגניבים בתולדות בית הספר
|
היא יושבת בשיעור, מנסה ממש חזק להתרכז, הבן זונה! איך הוא
מצפה ממנה לשבת בשיעור ולהתנהג יפה כשכל מה שעולה לה בראש הוא
שבעוד 20 דקות היא סוף כל סוף תוכל להראות לו את החזייה
והתחתונים החדשים שקנתה, והיא תהנה מהמבטים שיאכלו אותה
בשניות. מהידיים שלו שיחקרו את
|
עוד 20 דקות, 45 שניות ועוד קצת מאיות השניה... עוד 20 דקות ו-
15 שניות בדיוק... התלמיד לא הפסיק להסתכל על שעונו. השיעור
נמשך לנצח. איזה שהוא שיעור משעמם בתנ"ך או מתמטיקה. אחרי 7
שעות כבר אי אפשר לשים לב להבדל.
|
בן ובת הולכים ברחוב,
לבן נחמד, לבת טוב.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
חגית?
מה יהיה?!
אחד שמאמין שאף
פעם לא מאוחר
לתקן. |
|
