|
אלוהים עשה אותי משוגע. נשבע שזה לא אני. המניאק החליט לו מה
הוא רוצה שאני אעשה ומאז, ממרר לי את החיים. מה אכפת לו, זה לא
הוא ששואל, מתחבט, כואב וסובל. הוא בסך הכל עושה תקלות עד
שאציית והוא מניאק, כי הוא יודע איפה ללחוץ.
|
"...אימו הנמוכה,סיפרה לו בעודו שמר, שעדרי דובדבנים נוהגים
לשכון בציפורני רגליים כבושות.זאת משום, שלאחר שכבשו אותן הן
נהיות כבר חסרי מוטיבציה. כנועות הן ודוממות עד שיקבלו עצמאות
לפחות, יוכלו עצבי הדובדבן, להתרבות ע"י דפיקת פטיש על אצבע
אחרת שעל ציפורנה שוכ
|
וכך השמר סורר, מסרב לשתף פעולה
והמיטוזה של שנינו אומרים, היא דומה נורא
אז מה שנשאר, זה להמשיך לנסות
ומכל המרכיבים, להכין לו תמיסות
|
החומר שחוק, הוא מוכר מזה זמן
הסתובבתי מספיק? המזור כבר מוכן?
בידי היה אור, התשוקה בי ניגנה
וכעת הוא אינו, נחשפה הבגידה
|
נקמתו בבורא על פשעיו הוא נתקע
כשיבוא הקרבן על החוד ייפצע
הזעירים הרבים גם אותם אפשר לפתות
בורק אגל הזיעה על ראשו בחסות ובחשכת הזדון
אותי הוא תקע והמשיך, כעת תורו הגיע לבכות
|
בורא בתוכי שכל יכול, מכיר פלא וכל נס,
שבורה בי אמונה כי כל פחד הוא יראה
כך מתלבטות הנקודות, נקבות
|
לעת רגע טוב, שבו השראה,
אסרוק בכל צד ואחפש לי קופסה
ואף כשמצאתי אחת, נוחה ולה כתובת,
תכולתה מתגלה לסיום וכולה תרכובת
|
שילמת בחוסר אונים על טיפשותי, בנפילה
נחבט גופך הרך בגסות ברצפה הקרה
אני בענייני שוב אינך בדעתי כי ידעתי שתשרדי בסביבה
נמוכה מתחננת, בכוח הטבע עוד העזת להתגלגל בחזרה
|
אור. הבזק. מכה חורכת ונופל.
ניתקה אדמה, האוויר מקבל.
הילדים? הם גדלו, התרוממו מאליו. עוצמה שלהם כי הכוח גבר.
המחסה מיותם, זמנו לא קיים. רוצים, הם רוקדים ורואים המחר.
לא ביקשו, אך בחרו, בהירות לצידם.
|
גבעולה שחום היה ועליה מקופלים, חושפים תכניה לכל. לא יכול היה
הגולם העילג להתעלם מיצירת מופת זו. מלבנוני כותרתה הרכים,
בולטים היו ושרו לו שירי גויאבות בטון של קוף מוסיקאלי המתאווה
לגבינה.
|
כל אחד מאתנו רואה דברים בצורה שונה מאוד ולפעמים אנחנו אפילו
מגדירים את אותן מילים בצורה אחרת לחלוטין. אז אולי גם המציאות
של כל אחד היא שונה. יש אנשים שאצלם כל יום קורים נסים ויש
אנשים שכל החיים שלהם "אין להם מזל", דבר שתואם את השוני
בחוקים בין עולמות שוני
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
האלו, אתם,שם !
תפסיקו לזרוק
אנשים !!
פרה
ורסאי
קומה שניה
ראשונה
לובי
מרתף |
|