שתים בלילה, שכבתי במיטה שלו, צד ימין הוא בשמאל. הוא ניסה
לדבר על משהו ואני על סף שינה, התעלמתי או אולי לא שמעתי...
פתאום הוא אומר: "טוב נלך לישון, אבל מחר אנחנו חייבים לדבר"
בדיוק מלאו לי עשרים וחמש שנים, אני מתבדח על העובדה כי שנים
אלו מהוות מחצית מחיי. וזה לא שאיני מודע לתוחלת החיים הממוצעת
באזור זה של העולם, אלא שאני אפוף בתחושה של חוסר הגשמה עצמית,
מוצא את עצמי מחפש דרך להתחיל מחדש, לחזור לעשות דברים שאני
אוהב.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
